הוא פשוט לא בקטע שלך
"התרגלנו לספר לעצמנו שקרים כדי לא לראות את האמת המרה. החלטתי לקחת על עצמי את תפקיד איוב בשביל לבקש ממך שתתקדמי". נועה בנוש שמה סוף לתירוצים
השיטה הטובה ביותר לקבל חוות דעת לגבי החשיבה וההתנהלות הגברית, היא לפנות לגבר ולשאול אותו. לצערי, אין לי הרבה ידידים גברים. לא מהסוג נטול האינטרסים לפחות.
מרבית הידידים האפלטוניים שלי הם הומואים, וכל פעם שאני מספרת להם סיפור סבוך על בחור כזה או אחר ושואלת אם לדעתם הוא מעוניין בי, הם עונים: "מי יכול שלא לרצות אותך כפרה?". בגלל זה הם חברים שלי.
עוד על תירוצים ודייטינג בערוץ יחסים:
- מצאתי את עצמי מכינה תירוצים להתחמק מסקס
- איך להבריז מחתונה שלא מעניינת אותך
- טירוף חד חודשי, תירוץ רב שנתי
- פתאום אני לא מצליח להכיר בחורה בבר
ואז נפל לי האסימון
אי לכך אני מנצלת את אימוני הטניס שלי כדי להטריד את המאמן באין ספור שאלות על המין הגברי. מקנן בי חשד שזו הסיבה שבגללה חבטת גב היד שלי כל כך גרועה. זה, ושיש לי שתי ידיים שמאליות. באימון חורפי אחד שטחתי בפניו סיפור ארוך ומפותל על בחור שהכרתי. הסיפור התחיל בחימום לפני האימון, והמשיך עד שנחלתי תבוסה מול היריבה (לה כנראה יש בן זוג).
שטחתי בפניו פרטים ענפים על האופן בו הכרנו ועל המפגשים שלנו, וקינחתי בשאלה-ספק תחינה: 'למה הבחור לא מתקשר אלי?' המאמן הביט בי בעיניים עייפות, או אולי מרחמות, ואמר: "כנראה שהוא לא מעוניין". בום. זה היה הרעש שהשמיע האסימון שנפל לי בתוך הקודקוד.
מכירים את הרגע הזה, שמישהו אומר את המשפט הכי בנאלי וטריוויאלי שיכול להיות, אבל גם הכי מדויק ונכון? אז בום. באותו הרגע הבנתי שאנחנו לפעמים כל כך עסוקות בניתוחים ובחיפוש הסברים פתלתלים להתנהגות המין הגברי, כשהאמת כל כך פשוטה ופרושה שם בפנינו. אנחנו פשוט לא רוצות לראות אותה. לא, אני לא עומדת להיכנס לקלישאה של "נשים מנוגה וגברים ממאדים". זה לא שאנחנו שני זנים שחושבים לגמרי אחרת. זה פשוט שנשים חושבות לפעמים ממש עקום.
נפילת האסימון המשיכה להדהד בראשי. מסתבר שנשים נוטות ליתר רציונליזציה כדי לנמק לעצמן התנהגות גברית פשוטה לכאורה, שמצביעה על העובדה שנו, הוא פשוט לא בקטע שלך. אני לא יודעת אם אנחנו עושות זאת כדי להגן על אגו שברירי, בגלל שאנחנו לא רוצות לראות את האמת, או שאולי אנחנו פשוט לא מסוגלות להבין אותה.
קשה לי למנות את מספר הפעמים שישבתי עם חברה ושקענו לניתוחים אינסופיים של הסוגיה "אז למה בעצם הוא התכוון?" או "זה אומר שהוא מעוניין?". התשובה היא, חד משמעית, לא. יש הרבה שקרים שבנות מספרות לעצמן בשביל לא לראות את האמת המרה. אז הנה אני לוקחת על עצמי את תפקיד איוב בשביל לספר לך ש-אחותי, הוא פשוט לא מעוניין. הנה כמה מהשקרים שאנחנו מספרות לעצמנו כשהוא לא מתקשר.
"זה בסדר שלקח לו שבוע להתקשר"
כמה פעמים יצא לך להכיר בחור שלקח את המספר שלך והתקשר אליך רק כעבור שבוע? הפעם הראשונה בה נתקלתי במקרה כזה הייתה כשפסעתי ברחוב דיזינגוף עם חברה. בחור חמוד במכונית עצר לידינו וביקש את מספר הטלפון שלי. כשסירבתי (אמא לימדה אותי לא לדבר עם זרים) הוא המשיך לנסוע אחרינו, ובסופו של דבר נטש את האוטו מונע באמצע הכביש, רץ בעקבותיי והתחנן למספר.
לא שאני מעודדת סטוקריות, חלילה, אבל המאמץ שהוא עשה בשביל להשיג את המספר שלי נגע לליבי. ככה אנחנו, רוצות להרגיש מחוזרות, אפילו אם לפעמים זה עלול להיגמר בצו הרחקה. כנראה שאחרי כל המאמץ שהוא השקיע, הוא היה צריך מנוחה של שבוע שלם, כי זה פרק הזמן שלקח לו להתקשר אלי. לי, לעומת זאת, לקחו בדיוק 20 שניות בשביל לטרוק את השפופרת.
אחת מחברותי היא שיאנית הארץ במסירת מספר הטלפון שלה לבחורים שמתקשרים כעבור שבוע. היא טוענת שזה לגיטימי לחלוטין שלבחור לוקח שבוע שלם להתקשר, ואף יוצאת איתו לדייט. נחשו כמה זמן לוקח לו להתקשר אחרי הדייט? (זו שאלה רטורית, כי הוא לא מתקשר).
ביקשתי ממנה הסבר למידת הסלחנות שהיא מפגינה כלפי בחורים איטיים (איטיים מבחינת זמן, אם כי רפות שכל היא בעיני ההסבר המניח ביותר את הדעת). היו לה שני הסברים, ועם שניהם לא הסכמתי: "הוא לא מתקשר כי אין לו זמן" וכמובן - "הוא לא מתקשר כי הוא יוצא עם אחרת". בואו נבחן את שני התירוצים הללו.
"הוא לא מתקשר כי אין לו זמן"
לפי סברה זאת מיודעינו הינו בחור עסוק. מאחר שהוא לקח ממך את המספר בסוף השבוע, רק טבעי שהוא יחכה עד סוף השבוע הבא בשביל להתקשר, שהרי אין לו זמן למפגש במהלך שבוע עבודה. אחותי, בין אם הוא מדען לחקר האטום, רופא במיון או סתם סטודנט בתקופת מבחנים לחוצה, תמיד אפשר למצוא את הזמן לסמס חמוד או לשיחת טלפון קצרה. אני סוברת שאם הוא עסוק מידי בשביל להתקשר, אז שיישאר עסוק, אבל איתי הוא לא יזכה להתעסק.
"הוא בדיוק יוצא עם מישהי אחרת"
לפי הסברה השנייה, מיודעינו יוצא כרגע עם מישהי, ושומר לעצמו את האופציה להרים אליך טלפון כשיתפנה המקום למישהי חדשה. אם בכך מדובר, אז אף פעם הוא המועד המוקדם ביותר בו ארצה לדבר עם הנ"ל. אם תצאי עם בחור שמתחיל איתך בזמן שהוא יוצא עם מישהי אחרת, עוד שבוע תסיימי בדיוק כמו קודמתך לתפקיד.
ההסבר שלי לתופעה הוא שהבחור התעניין יותר בהשגת מספר הטלפון שלך מאשר בך. אני לא חסידה גדולה של תיאוריות סוציו-ביולוגיות שמסבירות את התנהגות האדם על פי דחפים מולדים, אבל לא ניתן להתכחש לעובדה שרבים הגברים המתנהגים כמו ציידים, דהיינו – מכוונים לזהות מטרה, לכבוש ולעבור הלאה ליעד הבא.
השפע הבלתי אפשרי של דייטים פוטנציאלים גרם לגברים רבים להתבלבל בין האמצעי לבין המטרה. נותר לי רק לקוות שרשימת המספרים עושה איתם כפיות בליל חורף קר. אם אנחנו משקרות לעצמנו כבר בהמתנה לשיחת הטלפון הראשונה, אז על אחת כמה וכמה שאנו מאריכות את אפינו (פינוקיו סטייל) בתום הדייטים עצמם.
מי קבע שאסור להתקשר יום אחרי הדייט?!
"זה בסדר שהוא לא מתקשר למחרת"- כך אנו אומרות לעצמנו, כי הוא לא רוצה לשדר לחץ, או כי ככה נהוג לשחק את המשחק. מסתבר שמישהו קבע שאסור להתקשר ביום שאחרי הדייט, ויש לחכות יום-יומיים ליצירת מתח בעלילה.
סלחו לי בנות יקרות, אבל מי שמעוניין בך ישלח לך סמס מיד בתום הפגישה. אני לא דורשת הצהרת כוונות, רק משהו בסגנון "היה לי ממש נחמד" או "מקווה שהגעת הביתה בשלום". מי שמעוניין יתנהג כאילו הוא מעוניין. כדי ליצור יחסים צריך להשיל את הפאסון, במיוחד אם כבר הגעתם לשלב בו השלתם בגדים.
מאחר ואני מגדירה עצמי כפמיניסטית וכבעלת בטחון עם גברים, יצא שחטאתי בחטא ההיבריס, שהוביל אותי לחטא הגרוע מכל: יצרתי קשר ראשונה עם הבחור. זה לא קרה הרבה פעמים, אולי פעם-פעמיים, או 20!
במחשבה לאחור, כנראה שניחנתי בקושי מיוחד להבנת רמזים, כך שלא עלה על דעתי שבחור מסוים לא יהיה מעוניין בי. בטח אין לו זמן, הוא עסוק או מציית לחוקים, כך סברתי, שלפתי את הטלפון וסימסתי "היה לי ממש נחמד", "מתי נפגשים?" או אפילו – רחמנא לצלן – חייגתי אליו. אז כשבחור לא מחזיר לך טלפון, את בהתחלה חוששת שמא הוא שוכב פצוע באיזו תעלה, אבל יום לאחר מכן את מקווה שהוא אכן שוכב פצוע באיזו תעלה.
- גם אתן התרגלתן לסלוח על תירוצים של גברים שפשוט לא מעוניינים? ספרו לנו בפייסבוק
של ערוץ יחסים ואולי
נפרסם את סיפוריכן