פני המחאה החדשה: "אנחנו הבושה של המדינה"
הדי ההפגנה האלימה בת"א לא הגיעו למאהל בירושלים. "הבן שלי, חייל קרבי, חוזר מהבסיס למאהל", מספרים שם, "אין לנו לאן לחזור. נישאר גם אחרי הפסטיבל של הסטודנטים"
מחאת האוהלים, שהסלימה אתמול (ד') והציגה מאבק אגרסיבי נגד עיריית תל אביב והפגנה מול ביתו של ראש העירייה, רון חולדאי, מסרבת לדעוך. לצד מחאתם של יושבי המאהלים שעומדים בפני פינוי על ידי פקחי עיריית תל אביב, המשיכו גם המפגינים בשכונת ג'סי כהן בחולון להקים צריפים שנהרסו. במקביל, בנקודות שונות בארץ נערכים להמשך המאבק ומדגישים: המחאה החברתית שנפתחה בשדרות רוטשילד אינה משיקה באופן מלא למתרחש בשטח. "לנו אין לאן לחזור", הם שבים ומצהירים, "נישאר כאן עד הסוף, גם אחרי פסטיבל בומבמלה של הסטודנטים".
מחאת האוהלים - כותרות אחרונות ב-ynet:
עוד בערוץ החדשות :
כ-15 משפחות הזכאיות לדיור ציבורי, בהן הורים, ילדים ואמהות חד-הוריות, ממשיכות להיאבק על זכותן לדיור ציבורי מגן סאקר שבירושלים. את עיקר הזעם שלהם, מפנים המפגינים למשרד השיכון ולממשלה. "כל מה שאנחנו מבקשים זה ארבעה קירות משלנו ויציבות. לא נהפוך את זה למאבק אלים, אבל אם יבואו שוטרים לא ניתן להם לגעת בילדים שלנו". הם הביעו תמיכה בגל המחאה המתמשך, אך הבהירו: "מי שנשאר ברחובות אלה אנחנו, האנשים שאין להם לאן לחזור".
גליה מזרחי, אם חד-הורית בהריון ועם שני ילדים המועסקת כמזכירה, סיפרה כי "למרות שאני עובדת, יש לי ילד בחינוך מיוחד ואני לא מסוגלת לשכור דירה. אני מצפה מהמדינה שתיתן לי ביטחון ולא תזרוק לי פירורים". מזרחי התייחסה גם לאפשרות של פינוי קרוב ואמרה כי "אנחנו לא מזיקים לאף אחד כאן. אין כאן סמים ולא אלימות, אנחנו לא מבינים למה צריך לפנות אותנו. אם יפנו, אנחנו פשוט נעבור לגן אחר". לדבריה, "יכול להיות שכמה אנשים קיפלו את האוהלים, אבל אנחנו כאן נלחמים על החיים שלנו".
אושרית, 27, נשואה לשרון, עובד עירייה, היא אם לשני ילדים שפוטרה לאחרונה מעבודתה. "אין כאן תנאים בסיסיים, אי אפשר לחמם אוכל לילדים. המאבק לא הסתיים, הוא רק התחיל. אולי נגמר פסטיבל בומבמלה של הסטודנטים וחלק יחזרו ללימודים, אבל אנחנו נחושים ונילחם כאן עד הסוף".
לדברי שלומי מזרחי בן ה-41, אב לארבעה שעובד בעירייה ונמצא במאהל עם שניים מילדיו, "אנחנו הבושה של המדינה. כולם יצאו למחאה אבל אנחנו אנשים עובדים, ששירתו בצה"ל ונלחמים כעת על החיים שלנו. אנחנו עדיין כאן עם הסבל שלנו, כי אין לנו לאן לחזור".
ככל שהמאבק נמשך, הלילות הקרים בירושלים מתחילים לתת אותותיהם במוחים. חלק מהילדים כבר משתעלים, ומחוסרי הדיור מספרים על תנאיי היגיינה קשים ועל נרקומנים ושיכורים שהרסו חלק מהציוד. קרן ועקנין (35) נכה ואם חד-הורית לילד, אמרה ל-ynet כי "אם יפנו אותי מכאן, אצטרך פשוט לעבור למקום אחר. אני זועמת על המדינה כי אנחנו שקופים עבורם. הבן שלי, חייל ביחידה קרבית, חוזר מהבסיס למאהל. אני מבקשת למסור את זה לראש הממשלה".
לבד מהמאהל בגן סאקר, נותרו בבירה עוד שני מאהלים - בגן העצמאות וגן העיר - בהם מספר משפחות נוספות מחוסרות דיור. במקביל, פלשו כ-30 משפחות לבניין נטוש בשכונת קריית יובל בעיר, על רקע הדרישה החברתית להזרמת סכומי כסף גדולים למערך הדיור הציבורי הקורס.
גורמים בעיריית ירושלים הבהירו כי בהנחיית ראש העירייה, ניר ברקת, מתנהל שיח מול יושבי המאהלים כדי להביא לפינויים מרצון. הגורמים הדגישו כי אין לעירייה רצון וכוונה לפנות את יושבי המאהלים תוך שימוש בכוח.
מערבה משם, גם המשפחות המאכלסות את המאהל שבשכונת התקווה בתל אביב עדיין סובלות מחוסר ודאות וממצוקה קשה, לאור הוצאת צווי הפינוי העירוניים. לאה רחמיאן, אם חד-הורית לשלושה ילדים שפונתה מדירתה,
אמרה כי "אין לי לאן ללכת, אני זרוקה ברחוב עם שלושה ילדים, כשהילד השני מושעה מבית הספר כי הוא לא מתנהג יפה", סיפרה רחמיאן ל-ynet. "הראש שלו אצל אמא שלו ולא בלימודים".
רחמיאן, שעובדת בסיעוד קשישים, מתקשה לקבל עזרה ממשפחתה או מגורמי הרווח. "אני רוצה להגיד לרון חולדאי ולבנימין נתניהו שיבואו לראות איך אנחנו חיים ואיך אנחנו שורדים".