סין והודו לא לבד במזרח: גם כלכלת וייטנאם צומחת
ב-5 השנים האחרונות זינק התמ"ג של וייטנאם מ-53 מיליארד דולר ל-104 מיליארד דולר. הסחר עם ישראל הסתכם ב-2010 בכ-220 מיליון דולר .אילו הזדמנויות מחכות ליזם שרוצה להשקיע במדינה האסייתית?
הסחר בין ישראל לווייטנאם אינו תחום שתופס כותרות, וזאת בלשון המעטה. בימים בהם הטורים הכלכליים עוסקים רבות במשברים בארצות הברית, בגוש האירו ובשווקים הצומחים של סין, הודו וברזיל, היקפי הסחר של ישראל עם וייטנאם אינם מצלצלים בפעמונים.
הנתונים צנועים. בשנת 2010 הסתכם הסחר בין המדינות במעט יותר מ-220 מיליון דולר, מתוך זה כמעט 100 מיליון דולר יצוא. נתונים אלה צנועים בהרבה מאשר הנתונים הנוגעים למדינות אסיאתיות אחרות, דוגמת יפן, סין ואפילו הודו שהסחר איתה ירד במהלך השנה האחרונה.
המספרים הצנועים מסתירים הבטחה מעניינת שנחשפת על ידי בדיקה השוואתית של נתונים. מעניין לראות שבשנת 2005, עמד היקף הסחר בין שתי המדינות על כ-84 מיליון דולר - מתוכם כ-42 מיליון דולר יצוא ישראלי. כלומר, התרחשה עליה של 164% בהיקף הסחר בתקופה של חמש שנים בלבד. העלייה הזאת משקפת את ההתקרבות שחלה בתקופה זאת בין המדינות, כמו גם את התפתחות המשק הוייטנאמי.
המשק הווייטנאמי צמח מתמ"ג כולל של 53 מיליארד דולר בשנת 2006 ל-104 מיליארד בשנת 2010 - צמיחה המתקרבת ל-100% במשך חמש שנים. בואו ניקח פרספקטיבה רחבה יותר, בשנת 1995, שנתיים לאחר שכוננו יחסים בין ישראל לוייטנאם, עמד היקף התמ"ג הוייטנאמי רק על כ-21 מיליארד דולר. התחזית לשנת 2011 עומדת על 117 מיליארד דולר, כלומר צמיחה כוללת של יותר מפי חמש בתקופה הנתונה.
פחות חקלאות, יותר תעשייה
כלכלת וייטנאם נמצאת בתנופה של גדילה, היא רחוקה מאוד מהמדינות הבלתי מפותחות של אסיה דוגמת נפאל. וייטנאם נמצאת גם במהלכו של שינוי מבני עמוק. בשנת 1985, בתחילת ההיפתחות הכלכלית שלה למערב, היוותה החקלאות כ-40% מכלל התמ"ג הצנוע שלה אז. בשנת 2000 חלק זה ירד כבר ל-24.5% ובשנה החולפת הגיע ל-17%, כאשר מרכז הכובד עובר לענפי השירותים ועוד יותר מהם אל תחומי התעשייה שצמחו מ-27% ל-41% בתקופה שצוינה.הנופים הפסטורליים של איכרים החורשים את שדות האורז עם ג'מוסים, ושל דייגים בסירות עץ מסורתיות, מפנים את מקומם למראות של בתי חרושת, ושל משרדים של חברות בינלאומיות. אם הזכרנו חברות בינלאומיות, מאז שנת 1995 גדל חלקן של ההשקעות הזרות הישירות (FDI) מ-6% בקירוב לכ-18% מכלל התמ"ג של וייטנאם ותרמו כ-40.5% מכלל התוצרת התעשייתית שלה.
היכן ישראל בכל אלה? ובכן, בסחר עם וייטנאם מייצאת ישראל בעיקר מוצרים מוגמרים ומייבאת חומרי גלם. ישראל מייצאת בעיקר מוצרי טכנולוגיה עילית מתחומי תעשיות הכימיה, מוצרים רפואיים, מוצרי אופטיקה ומכונות, ומייבאת בעיקר מוצרי חקלאות, מוצרי מזון מעובדים ומחצבים ומעט טקסטיל.
אם לחפש בנקודה זאת את ההזדמנויות המחכות ליזם הישראלי הרי שהן במוצרי צריכה. התמ"ג השנתי לנפש בוייטנאם הוא מתחת ל-3,000 דולר ועלויות הייצור בה נמוכות מאוד, אפילו ביחס לאלה של סין שהתמ"ג שלה לנפש כבר עבר את ה-7,000 דולר לשנה.
המעמד הבינוני גדל
כפי שראינו, המשקל של הסקטור התעשייתי הולך וגדל, המערכת של וייטנאם קולטת יותר ויותר השקעות מן החוץ, והיא מהווה היום כר נוח יותר ויותר להעברת פסי יצור, או לחילופין לרכישת מוצרי צריכה ממנה במחירים תחרותיים.ההזדמנות השנייה היא בתחום הייצוא. כלכלת וייטנאם מתפתחת. המעמד הבינוני גדל, מצטבר הון פנוי וביקוש למוצרים איכותיים יותר ויותר. המדינה שהונהגה בשעתו על ידי הו צ'י-מין, נלחמה באמריקנים בג'ונגלים, והיתה לסמל של קנאות סוציאליסטית, מפתחת בימים אלה מרכזי קניות, פותחת סניפים של רשתות שיווק בינלאומיות ומייבאת מוצרי איכות יוקרתיים יותר ויותר.
בחודש שעבר ביקר בישראל איש עסקים וייטנאמי בשם פי טאי-הו, אדם אשר מקורב בקשרים משפחתיים אל בכירים בממשל של האנוי, ומחזיק ברשת של בתי עסק בערי וייטנאם. הוא מזהה בקרב המוצרים הישראליים כמה אשר יוכלו להימכר היטב בחנויות שלו, ובשלב הראשון הוא מצביע על קוסמטיקה מבוססת מלחי ים המלח.
מר פי (בוויטנאם כמו בסין שם המשפחה מקדים את השם הפרטי) מעוניין למשוך השקעות בתחומי הנדל"ן להזדמנויות שיוצרת ההתפתחות של הערים האנוי והו-צ'י-מין (לשעבר סאיגון). הדברים שלו נתמכים בנתוני הבנק העולמי אשר מעריך כי אוכלוסיית שלוש הערים המרכזיות של ארץ זו צפויה לשלש את עצמה עד 2020, מה שייצור ביקוש מתמיד ועליית מחירי נדל"ן מתמדת לאורך השנים הבאות.
מר פי הוא לא הסנונית הראשונה. מאות מיליונים כבר זורמים בין המדינות. פוטנציאל הגידול נתמך על ידי סיוע מממשלות שתי המדינות. הסכמים נחתמו בתחומי הסחר ושיתוף הפעולה הטכנולוגי. בשנת 2008 חתם בנק הפועלים על הסכם קו אשראי עם משרד האוצר של וייטנאם, למימון יצוא של ציוד השקעה ושירותים נלווים מישראל לווייטנאם, והכוונה היא להגיע להיקפים גדולים בהרבה.
ביקוש לידע הישראלי
מר נגויאן, הנספח המסחרי של וייטנאם בישראל, מפרט מספר תחומים שהוא מעוניין לקדם ואשר ישמח לתת להם תמיכה. הוא מציין למשל את נושא העובדים הזרים. שכר העבודה בווייטנאם נמוך יותר מאשר במדינות האחרות השולחות עובדים לישראל, דוגמת סין ותאילנד. העובד הווייטנאמי ידוע כחרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה והוא ישמח לשתף פעולה עם יזמים שירצו להיכנס אל התחום הזה.תחום נוסף שמעניין את מר נגויאן הוא היצוא הטכנולוגי מישראל. התעשיות עתירות הידע של ישראל הן שם דבר בארצו, וממשלת וייטנאם מעוניינת להביא למדינה מיכון וידע טכנולוגי ישראליים כדי לקדם את הכלכלה שלה.
כן, לישראל יש שם טוב בווייטנאם, וזה פותח אפשרויות עסקיות בתחום הטכנולוגיה העילית. הדבר גם נוגע לתחום החקלאות. הצטרפות וייטנאם לארגון הסחר ב-2007 דוחפת אותה לשדרג את הטכנולוגיות החקלאיות - תחום שישראל נחשבת בו למובילה עולמית. היא מעוניינת בידע הישראלי בתחומי מים, פיתוח חוות חקלאיות, ובכלל בכל תחום שבו ידע טכנולוגי יכול לסייע לקדם את המשק.
אירועים בתחום עסקים במזרח אסיה
| מתי | האירוע |
| 12 בספטמבר | הכינוס השני של פורום ניהול הרילוקיישן הישראלי, בניין אסם, אזור התעשיה שוהם |
| 21 בספטמבר | הכינוס ה-10 של פורום אסיה ישראל לעסקים, במרכז האקדמי למשפט ועסקים, ר"ג |
טל רשף מנהל את פורום סין, אסיה – ישראל, הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים באסיה , מאמן עובדים ומנהלים לרילוקיישן . מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית .
לפנייה לכתב/ת 
וייטנאם
צילום: קובי טננבוים
טל רשף
מומלצים
