בחריין גינתה את מצרים: "הפרה חמורה"
בעולם הערבי הופתעו כשישראל קיבלה תמיכה דווקא מהמדינה הערבית שבמפרץ הפרסי. שר החוץ שלה תקף את מצרים על שלא הגנה כיאות על השגרירות, וכתב כי זו הפרה חמורה של אמנת וינה. בעקבות הביקורת עליו, הבהיר: "לא תומך בישראל"
אירועי הלילה בשגרירות ישראל במצרים גייסו לעזרתה של מדינת היהודים עזרה מפתיעה - דווקא ממדינה ערבית. שר החוץ של בחריין, חאלד בן אחמד אל-חליפה, גינה הלילה (שבת) את פריצת ההמונים לשגרירות בקהיר זמן קצר אחרי שהאירועים גלשו לפסים אלימים.
הפריצה לשגרירות ישראל בקהיר - הכתבות האחרונות:
"האי-הגנה על שגרירות ישראל בקהיר היא הפרה חמורה של אמנת וינה משנת 1961 בנוגע ליחסים הדיפלומטיים", כתב אל-חליפה בחשבון ה"טוויטר" שלו, וגרם ללא מעט גבות להתרומם בעולם הערבי, שבו לעתים קרובות ביקורת על התנהלות של מדינה ערבית כלפי ישראל נחשבת לתמיכה בישראל. רשתות החדשות הערביות מיהרו לדווח על התגובה המפתיעה.
על רקע הביקורת שהטיחו בו בשעות הבאות בעולם הערבי, פרסם אל-חליפה תגובה נוספת, שבה הבהיר: "אינני תומך בישראל. אני מדבר על האחריות של המדינה בנושא הזה. אם היא אינה מעוניינת לשמור על השגרירות, עליה לבקש רשמית לסגור אותה". הוא הביע דאגה "לא רק בנוגע לשגרירות או לישראל, אלא גם לגבי הדרך שבה מפרים חוק. זה עלול לפגוע במצרים".
הדרמה במצרים החלה אמש בשעות הערב המוקדמות, כשאלפי מצרים צבאו על בניין שגרירות ישראל בקהיר, והפילו חלק מחומת הביטחון שבנה צבא מצרים מסביבה. רבים מהם פרצו אל תוך הבניין, טיפסו אל קומותיו העליונות, הסירו את דגל ישראל, ושרפו אותו. רק בשעת לילה מאוחרת החלו כוחות הביטחון של מצרים לירות גז מדמיע. שלושה מצרים נהרגו במהומות, ו-988 נוספים נפגעו. בלחץ ארה"ב, חילץ הקומנדו המצרי שישה ישראלים שהיו לכודים במשך שעות בתוך השגרירות. בעקבות האירועים החזירה ישראל את השגריר וכמעט את כל הסגל הדיפלומטי לתל-אביב.
בחריין היא מדינה במפרץ הפרסי, והיא עצמאית מאז שנת 1971. רוב תושביה הם מוסלמים שיעים, אך האליטה השולטת בה היא דווקא סונית. בתחילת השנה הנוכחית, עם פרוץ "אביב העמים הערבי", ידעה גם היא הפגנות נגד השלטון, שדוכאו תוך הרג עשרות מפגינים.
אמנת וינה שאותה הזכיר שר החוץ הבחרייני קובעת כי שטח מושבה של המשלחת הדיפלומטית בשגרירות הנמצאת במדינה זרה, יהיה חסין, ושליחי המדינה המארחת לא יוכלו להיכנס אליו אלא באישורו של ראש המשלחת. עוד קובעת האמנה, שעליה חתומות ישראל ומצרים, כי על המדינה המארחת חלה חובה מיוחדת לנקוט את כל האמצעים הנדרשים על מנת להגן על שטחי המשלחת מול כל התפרעות או נזק, ולמנוע כל הפרעה לשלווה של המשלחת או פגיעה בכבודה.