פייס(בוק) איט! האהבה בינינו מתה

כולם אמרו לה שהיא תתאהב בו בשנייה, וזה אכן קרה. פייסבוק הפך למאהב מלטף ומחמיא, אך גם הפכפך, בוגדני ותחמן. הוא עדיין שומר אותה קרובה, אבל נונה ד. דורשת אהבת אמת – או שהיא תיפול ברשת אחרת

נונה דנוןפורסם: 11.09.11 , 10:44

השבוע יחול יום הולדתי, וככל הנראה הקיר הגלמוד שלי בפייסבוק יוצף למשך יממה בטונות של תשומת לב ותשורות וירטואליות. כמובן שבעליבותי אתרגש מהפירורים הללו ואסלח לו על הכול, רק כדי לגלות דף צחיח וסטטוס גלמוד ביום שלמחרת, ולדעת ששוב רימיתי את עצמי בתקוות שווא.

עוד בנושא פייסבוק בערוץ יחסים:

בהתחלה בכלל לא רציתי אותו. חבריי - ואפילו ילדיי, פיתו אותי על הכדאיות להיכנס לקשר הזה. מליצי היושר שניסו לשדך לי את הפייס הפעילו עלי את אותו הלחץ, חדורי מטרה להכיר לי בחור חדש עם משפטים כמו: "את תתאהבי בו בשנייה" או "אם יש מישהו בעולם שזה מתאים לו, זו את", וגם "אל תהיי טיפשה, תני לזה צ'אנס".

היה בינינו קליק

כלמודת יחסים שנגמרים בגמילה כואבת עמדתי זמן רב בפיתוי; 'מי בכלל רוצה שוב להתמסר ולהיחשף ואז לחטוף עוד בומבה', זעקו במוחי המגננות האוטומטיות שלי. אבל היגיון אצלי נשאר רק ברמת הדיבורים, כי הלכה למעשה חיי מתנהלים על פי התקפים אימפולסיביים בכל התחומים בכלל - ובהתמכרויות בפרט.

אז פתחתי כרטיס. ההתחלה הייתה מבטיחה. תוך זמן קצר כבר היו לנו מעל 4000 חברים משותפים. כזונת תשומת לב שניזונה ממחמאות, הרגשתי שהגעתי למנוחה ולנחלה. בכל יום שעבר נעטפתי ב'לייקוקים' ובתגובות שהשמינו אותי מנחת וסיממו אותי עד שנרדמתי על זרי הדפנה, או יותר מדויק – מתחת לסככת עלי הדקל, בסיני.

זקוקה לספייס לא סייברי

לפני שנה בערך נסעתי לחופשת יולי-אוגוסט ארוכה בחופי סיני שאחריה השתנו יחסינו לאין ערוך. אבל אני, כמו בהרבה מערכות יחסים קודמות שלי, נשארתי גם כאן בעליבותי, למרות הידיעה שימי הזוהר שלנו חלפו, כי האהבה מתה ורק נותר לקבוע לה תאריך קבורה.

בעקבות פריחת היחסים טרם הנסיעה ותועפות תשומת הלב שהורעפה עליי האמנתי בטמטומי שמדובר באהבת נצח, ושיהיה לו קשה בלעדיי ולי תהיה גמילה קטנה על החוף הלא מרושת. האמנתי גם שלמרות (או בזכות) ההתרחקות - הקשר בינינו רק ילך ויתעצם ונהפוך שוב לאחד כשאחזור ואצמד אליו ולביטחון העוטף שלו יום ולילה, ולא אנטוש אותו לדקה – לפחות עד הנסיעה הבאה לסיני.

ברור שהתבדיתי. בכל יום שעבר פחת החיבוק, והמאהב לבית משפחת צוקרברג פשוט מאס בי: מזל שאף אחד לא צופה במפגן הפתטיות של בדיקת הנוטיפיקיישנס האובססיבית, וחוזה באותה תחושת אכזבה מרה שמלווה לפעולה שמעוותת את פניי בכיעור תוך כדי הצפה של זיכרונות על כל מיני בני הזונה שייבשו אותי לפניו בהמתנה לסימן חיים מהם.

אהבה ממבט ראשון? פייסבוק(צילום: shutterstock)

שמישהו יעשה לי פּוֹק

ככל שאני חשה יותר את הקור והבדידות שנושפים מכיוונו אני נהיית יותר דרמטית – מנסה לגרום לו לראות לי את הפרופיל עם כל מיני תמונות מצודדות ומפתות, כותבת סטטוסים על סמים וזיונים, על ייאוש ודיכאון, פוערת את כל כביסת נפשי המטונפת קבל עם וחברים וירטואליים. אבל הוא נותר אדיש, מתקמצן עלי במקבץ מינימלי של 'קומנטים' ו'לייקים' שמדגישים את המרחק והתפנית שקיבל הקשר בינינו.

אם כל זה לא פתטי מספיק, אז השיטוט על כל מיני קירות לשם 'לייקוק' לסטטוסים משעממים של אחרים מתוך הרצון שלא יעזבו אותי - מזכיר לי את כל הפעמים שמצצתי לגבר כאילו נשמת אפי האחרונה תלויה בכך, רק שלא יעזבני.

אז דע לך פייס, ובמיוחד לקראת פינוק יום ההולדת בקיר מרוח במחמאות חלולות: בעיניי אתה בדיוק האקס-מאהב ההפכפך שכבר לא חושק בי, אבל שומר אותי קרובה - ולמרות רפיסותי הנוכחית, יש בי צד לא צפוי שמתאושש ברגע, וייתכן שממש בקרוב אבגוד בך עם טוויטר.