בת 90 ניצחה את עיריית ת"א: "התפללתי לצדק"
שרה דבי מלוד מעולם לא החזיקה בנכס בתל-אביב, אבל במשך כעשור רדפה העירייה אחריה ודרשה שתשלם חוב ארנונה של 170 אלף שקלים על דירה ששכר בנה בעיר. בית המשפט פסק לטובתה: "כל יום התפללתי בשביל ההחלטה הזו"
הניצחון של שרה הישישה על עיריית תל-אביב: במשך קרוב לעשר שנים רדפה עיריית תל-אביב אחרי שרה דבי בת ה-90 מלוד, ודרשה ממנה לשלם חוב ארנונה בסכום של 170 אלף שקלים, עבור נכס שמעולם לא החזיקה בו. בחלוף השנים החוב הלך ותפח, ובעירייה לא התרשמו ממצבה הכלכלי הקשה של הישישה, ובעיקר לא מטענתה הזועקת כי בנה הוא זה שחתם בשמה על חוזה שכירות, ללא ידיעתה או הסכמתה.
בית המשפט ועיריית תל אביב - עוד כותרות:
מי שנחלצה לעזרתה של שרה היא שופטת בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שקיבלה לאחרונה את הערעור שהגישה וקבעה כי החוב לא אמור להיות מושת עליה. "תמיד רציתי משפט הוגן, כל יום התפללתי בשביל ההחלטה הזו ומסתבר שיש צדק", אמרה ל-ynet שרה, שנשמה לרווחה בעקבות ההחלטה. "לאורך כל הדרך האמנתי שזה לא חוב שלי ובחיים שלי לא הייתי שם. מדובר היה במכללה שהוא פתח, אז איך אלמד שם?".
הסיפור המקומם של שרה מלמד באיזו קלות ניתן "להפיל" את עיריית ת"א כשמדובר ברישומי ארנונה, ועל כך שהעירייה לא בוחלת באמצעים לגבות את חובותיה על אף התראות שניתנות לה בנוגע לכשרותן.
עוד בערוץ החדשות :
נאבק לבד בחוטפים: הגיבור הישראלי ב-11/9
קמבודיה: ההורים עזבו - הפעוט יונק מעטיני הפרה
בשנת 2001 חתם בנה של דבי על הסכם השכירות עם בעלת הנכס, ורשם בו את פרטיה של אימו כמחזיקת הנכס תוך שהוא מיופה כוחה של אימו. בנובמבר 2003 שלח הבן מכתב חדש לעירייה, בה הסביר כי אימו הייתה חולה מאוד בשנת 2001 ולכן חתם בעצמו את שמה.
הבן הלך לעולמו, החוב רדף את האם הקשישה
"החוזה נחתם למעשה ללא כל הסכמה של אמי, ולכן נבקשכם לתקן את חוב הארנונה על שמי ולא על שם אמי", התריע וביקש, "כל פעולות האכיפה צריכות להיות על שמי בלבד". בעירייה קיבלו את המכתב, אך הוסיפו את שמו של הבן כמחזיק בנכס לצד אמו ולא במקומה.
בשנת 2007 הלך הבן לעולמו, אבל החוב עדיין רדף את אמו דלת האמצעים. העירייה טענה כי לא הייתה חייבת לבצע בדיקה אקטיבית של זהות המחזיק בנכס. "העירייה לא חייבת לבחון את אמינותם של מוסרי ההודעות ואת אמינות ההודעות עצמן. אין לה כלים ואמצעים לעשות זאת, הואיל ובעירנו קיימים עשרות אלפי נכסים שמחזיקיהם מתחלפים מעת לעת. הדבר יהווה נטל כבד על העירייה ויצריך כוח אדם ומשאבים רבים".
עוד טענו בעירייה כי שינוי השם של מחזיק הנכס לקראת סוף התקופה מהווה סיכון לתשלום החוב, מאחר והבן כלל לא שילם על הארנונה בין 2001 ל-2003: "הבן הציב בפני העירייה סיטואציה בלתי הוגנת. העירייה אינה צד לסכסוכים, ולא העירייה צריכה להפוך לשופט. העירייה נגררה לפרשה זו שלא בטובתה. ויתור על ארנונה בגין הנכס, משמעו, פגיעה בהכנסות העירייה, הנחוצות למתן שירותים לתושבים".
בית המשפט: העירייה לא הייתה הוגנת
השופטת קבעה בסופו של דבר כי החלטת העירייה הייתה "בלתי סבירה", מאחר ובהודעה שמסר הבן בשנת 2003 הוא ציין כי ההודעה שלו נגזרת מחוזה השכירות שנחתם והוגש לעירייה בתחילת התקופה. לדברי השופטת, "הותרת דבי כמחזיקה נוספת, כמעין ערבה לחובות בנה המנוח, הוא המחזיק בפועל,
גם אינה מתיישבת עם חובת ההגינות המוטלת על העירייה".
גם במשפחתה של שרה נשמו לרווחה. "למרות שהבאתי לעירייה לאורך כל הדרך מסמכים וראיות, והצגתי להם, מתיקיהם שלהם, הם אפילו לא התייחסו לכך, והעדיפו לבזבז כספי ציבור רבים על הליך משפטי וזה מה שמדאיג פה", אמר ל-ynet בן אחר של שרה, אבי. "הם מטרידים את בית המשפט ואת עובדיהם, בשביל להטריד אישה קשישה".
השופטת קבעה בנוסף כי על העירייה לשלם את הוצאות המשפט עבור הקשישה בסך 15 אלף שקלים. עו"ד גיא יקותיאל ממשרד עו"ד אינגביר-יקותיאל, שייצג את דבי במסגרת פרו-בונו, אמר: "גם המקרה הזה הוכיח שלא צריך לפחד להתעמת עם מפלצות כמו עיריית תל אביב, ושעם עבודה נכונה ומאומצת, אפשר למצוא צדק בבית המשפט".
המידע הראשוני התקבל באמצעות האימייל האדום
לפנייה לכתב/ת 
