כל מה שנכון להגיד. המילון השלם

המדריך השלם לקראת החגים עבור אמנים, עיתונאים, ואנשי ציבור שרק רוצים לעבור בשלום את הקיץ הישראלי. מתאים גם לרגל הוצאת דיסק/ספר/סרט חדש, יציאה מהארון, התמודדות על ראשות מפלגה או סתם כנאום ניצחון לרגל זכייה בריאליטי. להלן:

מהיום הראשון אמרתי שחייבים לשחרר את גלעד שליט. אין מי שרוצה שלום יותר ממני. בכל מקום שבו אני מסתובב, אני מרגיש את הפערים בתוך העם ההולכים ומקצינים. אני מאמין שישראל צריכה לעשות כל מאמץ כדי להגיע להסדר עם שכניה. אמרתי ואני לא מסתיר את זה, תקציב הביטחון הוא לא פרה קדושה.

עוד בערוץ הדעות :  

• לבית הלבן דרוש מנהיג / איתן גלבוע
• המצרים החדשים מצנזרים את קולות השלום / מיכאל ברק
• נשארתי במאהל / תמר קוטלר, ממקימות מאהל חיפה
• חולה על העבודה שלי, ומתפטר / ד"ר גבי הרן, מתמחה בגינקולוגיה 
  

רגע אחד ואני מה? לא נפגע מהטייקונים שעושים עלינו קופה? שנים מזניחים ומתעלמים פה מהפריפריה. לו זה תלוי בי, הייתי שמח לעבור מחר לגור בנגב או בגליל. אין לי זמן לטלוויזיה, אני בקושי רואה חדשות וערוץ 8 . פה ושם גם איזה שעשועון אבל הרמה של תוכניות הריאליטי נוראה.

תרבות הקניונים איבדה כאן כל קנה מידה. פתיחת קיקה(צילום: שאול גולן)

אני חושב שהפוליטיקאים כבר מזמן מנותקים מהעם. אני מתלבט, מבחינתי הבחירה הפעם מה להצביע תהיה לא פשוטה. ועדיין אני מרגיש חלק מהעם הזה. תמיד הרגשתי. תראה את החבר'ה הצעירים הללו, אני אומר בלי להתבלבל: חבר'ה אחד אחד. בבית ובמכונית אני שומע הכל: קלאסי, איל גולן, דודו אהרון, חוה אלברשטיין והגבעטרון. אני זוכר ישראל אחרת, אבל אני לא מתגעגע. באמת קשה לי/ כואב לי/ חורה לי/ מציק לי.

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי שם את החינוך בראש סדר העדיפויות. גם ההורים שלי היו פעם עולים חדשים. אני מודאג שאם נמשיך לזהם ולהפקיר את הסביבה, יתרחש כאן בסוף אסון בקנה מידה בל יתואר. אני מגיע לכל חלקי הארץ ופוגש ישראלים מכל הסוגים. אני באמת לא חי בבועה. אתה יכול לצטט אותי: תרבות הקניונים איבדה כאן כל קנה מידה. גם אני לא גדלתי בכפר שמריהו. עקרונית, אני נגד סתימת פיות. חשוב לי כאזרח לשמור על הדמוקרטיה בישראל. אני רוצה להזכיר לעם ישראל שהבית חרב בגלל שנאת חינם.

אי אפשר לשתוק

זה לא שאני מציע שנחזור להיות רוסיה. אני מוטרד ממגמות מדאיגות של הסתה וגזענות. זה לא שאני קורא לאלימות. אני הכי נגד אלימות בכלל. ממש היום יצאתי לכביש וכמעט נדרסתי. כשאני רואה את התמונות מאסון הכרמל, הלב בוכה. ממש מחדל. העם הזה כבר שבע הבטחות/מלחמות/ועדות חקירה.

אני לא נגד יהדות, ההיפך. אני קורא מכאן להגביר את האכיפה ואת הענישה. גם אני שירתתי פעם בצה"ל. השתרשה פה תרבות של כסת"ח. אני מסתכל על מה שקורה בעולם לעומת ישראל ואין מה להשוות בכלל.

חייבים להתייחס למצוקה. המאהל בתל-אביב(צילום: ירון ברנר)

אין באמת שוויון מלא לערביי ישראל. שלטון החוק צריך להיות נר לרגלי כל אזרח. אני מתבייש, ממש מתבייש, איך נשיא בישראל מתנהג? גם ההורים שלי היו פעם פליטים לפני 60 שנה. אני לא אומר שזה רק החרדים, זה גם המתנחלים, הקיבוצים, ההסתדרות וראשי הוועדים בנמלים ובחברת החשמל.

אני נחרד כשאני פותח היום עיתון, טלוויזיה ורדיו ושומע את העברית הנמוכה. אני לא היחיד שאומר שהבעיה שלנו היא הבזבוז. שנים הולך כאן כסף לאיבוד סתם. אם רק הציבור בישראל יתעשת עכשיו, אז בהחלט דברים יכולים להשתנות. לא אני העניין, אלא לאן מועדות פניה של ישראל. אני לא קורא לפתרונות בהולים, אבל גם אי אפשר שלא להתייחס למצוקה. אין לי ולא היה לי משהו נגד ערבים/ מזרחים/ רוסים/ עובדים זרים/מתנחלים/תל-אביבים. בעיני יש משבר מנהיגותי חריף בישראל וגם אני שואל איך באמת יצא מבנה כזה מכוער ל"הבימה".

ורק עוד מילה אם יורשה לי, אני רוצה לאחל לכל בית ישראל באשר הוא חג נפלא ושמח. ותודה לכם שנתתם לי לדבר, ולהגיד הפעם דברים מהלב. כי באמת איכפת לי והבנתי שאני לא אוכל יותר לשתוק ולהתבונן מהצד בצד.

זיו תדהר, אדריכל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il