עם רזומה כמו שלי איך איני משיג עבודה מכובדת?

נעים מאוד, שמי אברהים. את ילדותי העברתי באבו-גוש, המקום הפסטוראלי ביותר בארץ שרוב האנשים מכירים אותו בגלל החומוס המפורסם, שגורם לאנשים מכל המינים והעדות להיפגש וליהנות יחד מאווירה של דו קיום.

• חלמתי למצוא תרופה לסרטן
• עם תואר בהנדסת חשמל אני עובד כמתדלק
• יש מהנדסים שווים יותר ויש פחות. אני פחות
  

את לימודי התיכון שלי סיימתי בהצטיינות ומשם המשכתי ישירות ללימודי דיפלומה בתעשייה וניהול ובנוסף תואר ראשון במנהל עסקים במגמת ניהול ושיווק באוניברסיטה העברית בירושלים, אותו סיימתי בהצלחה יתרה. הבחירה בניהול הייתה ברורה, מגיל קטן נדבקה לי התדמית של המנהיג ושל האיש המוביל בעת משבר.

תוך כדי לימודי, עסקתי בפעילות התנדבותית, הייתי חבר בעמותה לקידום הספורט באבו גוש וכעבור זמן קצר מינו אותי למרות גילי הצעיר (20) למנהל העמותה ולמנהל קבוצת הכדורגל של הכפר. את עבודת ההתנדבות שילבתי עם ניהול החנות של אבי והלימודים.

בגיל 22 בעודי בשנה האחרונה באוניברסיטה זכיתי במכרז למשרת מנהל סניף הדואר הראשי באבו גוש, במסגרת התפקיד ניהלתי צוות עובדים (14 עובדים), פיתחתי תוכנית שיווקית אסטרטגית (קיבלתי תעודות הוקרה והצטיינות הן מהלקוחות והן מההנהלה).

למרות הסניף הקטן יחסית באזור ירושלים הצלחתי להוביל להצלחות רבות ולהפוך אותו לאחד מהסניפים המובילים באזור ירושלים. בתקופתי בתפקיד סניף הדואר לא קיבל תלונה אחת בפניות הציבור, דבר הנחשב חריג.

בשיא פריחתי, חליתי באופן מפתיע ועקב בעיה רפואית המחייבת השגחה רפואית צמודה, נאלצתי לפרוש מתפקידי. במשך חצי שנה לא יכולתי לעבוד והייתי במעקב ובטיפולים בבית החולים עד להחלמה מלאה.

נרשמתי לכל מנועי חיפוש העבודה

עם שחרורי מבית החולים, התחלתי לחפש עבודה בקדחתנות, בתחילה פניתי לדואר ישראל, אך סניף הדואר שניהלתי עבר לזכיין פרטי וכך נפרדה דרכי מדואר ישראל. פניתי ללקוחות שהיו מרוצים ממני, נרשמתי לכל מנועי חיפוש העבודה ולחברות ההשמה.

(צילום: באדיבות עמותת קו משווה)

עד לאותה תקופה לא היה לי ספק שכל סיפור הגזענות בארץ הוא פשוט הגזמה של אנשים עצלנים שלא רוצים לעבוד והאמנתי שאני גר בארץ בה ערכי הדמוקרטיה והשוויון הם מעל לכל. לצערי המציאות הכתה בי ותפיסת חיי השתנתה ובבת אחת התבגרתי לעולם שונה. במשך השנתיים בהם חיפשתי עבודה לא זומנתי לראיונות עבודה, למרות החיפושים האינטנסיביים.

ישבתי בבית, התבוננתי בתעודות ההצטיינות שמשפחתי תלתה לכבודי בסלון הבית והשתגעתי: "לא יכול להיות שעם רזומה והמלצות כמו שלי לא אוכל להשיג עבודה מכובדת!"

בשל הלחץ לתמוך בפרנסת המשפחה הייתי חייב לעבוד בכל עבודה ולכן התחלתי בעבודה כמלצר בבית קפה השכונתי עד שאמצא עבודה בתחום שלי.

אני אברהים פארוק, בן 27 תושב כפר אבו גוש, אקדמאי, המחפש עבודה מאתגרת וקבועה עם אפיק קידום, לה אוכל להתמסר ולהוכיח מי אני ומה אני שווה. ליצירת קשר לחצו כאן .

הפנייה של אברהים פארוק ל-ynet הגיעה באמצעות עמותת קו משווה, המסייעת לאקדמאים ערבים להשתלב בשוק התעסוקה במקומות עבודה הולמים. לאתר העמותה