אני מותשת. לעזוב את הילד ולצאת לחופשה?

נגיד שאת אישה אחרי לידה. נגיד שאת מתה מעייפות והפעם האחרונה בה ישנת ממש טוב הייתה לפני ההריון. נגיד שהיו מבטיחים לך סופשבוע מהחלומות, שכולל בעיקר שינה טובה. היית מסרבת? אז זהו, שגם אני לא סירבתי. ואחרי זה הבנתי שעשיתי שטות. ועוד איזה שטות.

הטורים הקודמים של מורן בנושא הריון ולידה :

• מסמל סקס לפרה חולבת. מורן אייזנשטיין הפכה לאמא
• איך מורן אייזנשטיין הורידה את הבטן אחרי הלידה?
• די לנג'ס! ואם לא בא לי ילד שני?
  

אני אמות אם אבלה יומיים בלעדיו

השבוע בעלי היקר נכנס הביתה ובישר לי שהוא סידר לנו סופשבוע מהחלומות. בשמחה גדולה הוא הודיע שזוג חברים נוסף יצטרף אלינו ושהמיקום יהיה בוילה מדהימה עם ג'קוזי ומסז'ים. "ניסע על אופנועי ים, נאכל כיד המלך ותוכלי סוף כל סוף לנוח", הוא אמר בשמחה ואהבה גדולה. 

הייתם מצפים שאקפוץ עד הגג מרוב שמחה על ההזדמנות להתאוורר קצת, נכון? אז זהו, שלא. הדבר היחיד שעלה לי בראש באותו הרגע היה מה נעשה עם פצ'ולי (שם החיבה שנדבק לאריאל הקטן). החלק הגברי מבינינו אמר, בלי להתרגש יותר מדי, שנשים אותו אצל אמא שלי ליומיים, אבל בשבילי זה לא היה כזה פשוט. בראש שלי דפקה כל הזמן המחשבה שאני אמות אם אבלה יומיים בלעדיו. אנחנו אומנם מכירים רק חודשיים וחצי, אבל אין לי אוויר כשאנחנו לא ביחד.

"אני יודע שזה קשה, אבל אם כבר אנחנו נוסעים לבד זה הזמן", ניסה החלק הגברי לדבר אל ההיגיון שלי. "הוא גם ככה לא זוכרכלום עכשיו, וכשהוא יגדל יהיה לנו הרבה יותר קשה".

אבל אני סירבתי להשתכנע. מי קבע שהוא לא זוכר? מה, אין לו חוש ריח? הוא לא ישים לב שאמא שלו, שמשתמשת בבושם fantasy של בריטני ספירס, פתאום לא שם?

המחשבה על סופשבוע רגוע שכנעה אותי

אבל כנראה שהעובדה שאני פשוט מרגישה שאני קורסת, בצירוף העובדה שאין לי עזרה כרגע, הפכה את המחשבה על סופשבוע רגוע שבו אוכל לישון קצת ולהתפנק לקורצת הרבה יותר. אני גם כל הזמן משתדלת להיות אחת מהאמהות הזורמות ולשחרר. אז השתכנעתי.

מורן ואריאל. "אנחנו מכירים רק חודשיים וחצי - אבל אני לא יכולה בלעדיו"(צילום: מורן אייזנשטיין)

ארזתי מזוודה עם מיטב הבגדים שלי. קיוותי שאחרי השינה הקסומה שתהיה לי ואחרי שאעשה אמבטיית חלב (עוד פינוק שהובטח לי בחופש. מה זה בכלל? מה זה משנה - זה נשמע טוב)

יהיה לי כוחות להתלבש יפה, דבר נוסף שלא עשיתי הרבה זמן, ולצאת לבלות קצת. אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד.

הפרידה מפצ׳ולי הייתה קשה מאוד. היא הייתה מלווה בבכי וכאבים בלב. אבל יצאנו לדרך ואחרי נסיעה של שעתיים, פלוס כמה התברברויות בדרך, הגענו ליעד. מה אני אגיד לכם - מקום מפנק זה לא היה. אבל אני בעיקר רציתי לישון - אז ויתרתי על פרצופי הפולנייה שלי ופשוט נכנסתי למיטה. בעודי מנסה להירדם נזכרתי בשיר שאני שמה לפצ'ולי: ״אני רוחץ ידיים טילילילי ,בסבון ומים טילילילי. והלכלוך מהר מהר בורח, וטוב לי טוב עכשיו וגם שמח. כי כשאני נקי, כשאני נקי, אני מותק".

החלטתי להמציא גרסה חדשה מיוחדת לאימהות ש"אוכלות אותה" בחופש. זה הולך ככה: "אני נוסעת לחופש טילילילי, מקווה לישון כמו תינוקת טילילילי. והחלום מהר מהר בורח. ולא טוב לי עכשיו ולא שמח. כי כשאני עייפה, כשאני עייפה, אני לא מותק".

כן, בטח כבר ברור לכם שבכל הסופשבוע לא ישנתי. אפילו לא תפסתי תנומה קלילה. הספיק לי יום אחד כדי להבין שהגעגועים חזקים ממני והחלטתי לחזור הביתה. אספתי את האוצר, שנראה היה כי הוא בכלל לא ידע שהלכתי וגם לאשם לב שחזרתי. הגענו הביתה עייפים ולא מרוצים.

בעלי החמוד, שהרגיש כנראה קצת אשם על אירועי היממה האחרונה, התנצל והבטיח לפצות אותי. "רק רציתי שקצת תנוחי", הוא אמר שוב ושוב.

מי זוכר היום מה זה לישון?

למחרת החלטתי להיעזר ביועצת שינה, שתיתן לי כמה טיפים שיעזרו לפצ'ולי (ולי, כמובן) לישון טוב יותר, רגע לפני שאני מתמוטטת סופית. רגע אחרי שסגרתי את הטלפון נזכרתי איך רק לפני שנה הייתי ישנה מתי שבא לי, איך שבא לי וכמה שבא לי. מי זוכר היום מה זה לישון?לפעמים נדמה לי שמה שאני לא עושה הוא נשאר ער, ואם הוא כבר נרדם (בנס - תאמינו לי) עד שאני נשכבת לידו כדי לישון קצת הוא כבר כולו עירני וחייכן, וכל מה שהוא רוצה זה שאדבר איתו בשפת ה"גו-גו-גו". 

"אמא מתה לישון", אני מנסה להסביר לו בהיגיון. והוא? נקרע מצחוק. נו, איך אפשר לכעוס על ייצור כזה?

אבל גם אני, כמו כל האמהות בעולם, מגיעה לפעמים לסף והעייפות משתלטת עליי. באותם רגעים בא לי פשוט לצעוק עליו שיילך כבר לישון. "מה זה פה טירונות?", אני מתה לומר. "אמא עייפה זו אמא שלא כדאי לך להתעסק איתה".

אבל המחשבות האלו נשארות בפנים ובמקום זה אני מחייכת (בעייפות גדולה) ועושה "גו". אך ברגע שהוא לא מסתכל אני פשוט בוכה. אין מה לעשות, התקופה הזו לא קלה לי. להיות משבע בבוקר עד שמונה בערב עם תינוק על הידיים, לנסות להרדים אותו בכול דרך אפשרית (על הברכיים, במנשא, בנדנדה, בכרית הנקה, בעגלה, בלול, באוהל מיוחד, על הרצפה, על הבטן, באמבטיה חמימה, טיטול מסרוחי שרק איתו הוא נרדם - ניסיתיכבר הכל. נשבעת) - זה לא פשוט.

יועצת השינה שפגשתי אמרה שלתינוק, כמו לאדם בוגר, יש מחזורי שינה. הוא צריך לישון כל שעה ורבע וברגע שהוא עובר את הזמן שלו הוא מתחיל להשתגע. "ספרי לי על זה", אמרתי לה.

היא הסבירה שאני חייבת להרדים אותו בזמנים שלו ונתנה לי עוד כמה טיפים מועילים. כשהיא הלכה בעלי חזר הביתה. עדכנתי אותו בעצות של יועצת השינה והודעתי לו שהוא מוזמן לנסות ולראות עם זה עובד. אני, בינתיים, בחדר - מנסה לתפוס תנומה קצרה. בכל זאת, גם לאמהות מגיע לישון.  

מורן אייזנשטיין, שחקנית, סופרת ומקימת האתר "אימוש - מועדון האמהות הראשון בישראל ", נשואה לינאי ואמא של אריאל