צריך ויאגרה? אאוץ', איזה לוזר

עוד פוליטיקה ורשת:

• האינטרנט רוצה סולחה עם טורקיה
• צפו: מחאת האוהלים באנימציה מטאיוואן
• אמאל'ה, יש פדופיל בפייסבוק!
  

בשלב הטיזר של הקמפיין המקורי הוצגו מכתבים שלכאורה נשלחו מנשים לגברים שמאוכזבות, כועסות ומחכות לדבר מה לא ידוע. בשלב התשובה פורסמו דברי תודה לגבר ("תודה לתותח שלי...", "תודה לכפרה שלי.." וכדומה), על כך שנטל את התרופה והשיב את אונותו.

מידי, מדי, הבנתם את הנקודה. מתוך האנטי-קמפיין

"לא כועסת, לא מתגעגעת, לא מחכה", נקרא דף הפייסבוק של המחאה נגד הקמפיין, שיזמו טל גוטמן וקרנית ידיד. "שתינו ראינו את הקמפיין, הזדעזענו והתחלנו לדבר עליו בפייסבוק", מספרת גוטמן, פעילה פמיניסטית שמסיימת בימים אלו לימודי מגדר באוניברסיטת ת"א. "קרנית לקחה את הטקסט שלי ועשתה ממנו פוסטר. לאט לאט התחילו להגיע תגובות של עוד נשים שכתבו טקסטים שלהן, ואז החלטנו להרים קמפיין תגובה".

לדעת יוזמות המחאה, הקמפיין מטריד, פוגעני ומסוכן: "אישה נואשת, רגשנית ותובענית שרוצה רק סקס וגבר שגבריותו נמדדת בסיפוק גחמותיה המיניות - אלה הייצוגים העולים בקמפיין הויאגרה החדש של חברת 'פייזר'. גם בקמפיין זה, כמו בפרסומות רבות אחרות, בחר/ה המפרסמ/ת לעשות שימוש מניפולטיבי בנשים לצורך מכירה של מוצר המיועד לגברים". 

כועסת. מתוך האנטי-קמפיין

"מחכה. אין לי זמן לחכות. לא לך, ולא לאף אחד אחר", נכתב במודעה שעיצבה טל גוטמן. "אני עסוקה, כי לפני, תוך כדי ואחרי הכל - יש לי את עצמי". חנה בית הלחמי כתבה: "לא מבזבזת זמן על לכעוס, להתגעגע וכו... לא מחכה. נזקק לויאגרה? אאוץ'. עלוב: אף אחת כבר לא מחכה לך." ידיד כתבה: "ואם כבר לא עומד אז מודה, לא עומדת בזה יותר. דע לך, שאני לא כועסת, לא מתגעגעת, גם לא מחכה... לך תאונן!" היוזמות קוראות לגולשים וגולשות נוספים לשלוח גרסאות משלהם לקמפיין. מסתבר שאפשר לצאת נגד עלבון למגזר אוכלוסיה אחד באמצעות עלבון למגזר אחר. נחכה לראות אם יקום קמפיין תגובה לקמפיין התגובה לקמפיין של פייזר.

יש טרור מיני בארץ

"הקמפיין פוגע בשני המגזרים, גם בנשים וגם בגברים", אומרת גוטמן. "למרות שקמפיין התגובה הוא פמיניסטי, אין שום התעלמות מהעובדה שהקמפיין הזה מציג את הלחץ החברתי הנוראי על גברים לעמוד באיזושהי גבריות ראויה, ובתור גבר אתה בטח יכול להתחבר לזה. בראייה שלי, פמיניזם הוא לא רק למען נשים, הוא גם למען גברים, שגם הם כבולים בנורמות ובדפוסים הפטריארכליים".

המחאה יוצאת נגד ההכללות הפוגעניות שבקמפיין, אבל גם במודעות המחאה יש הכללות פוגעניות כאלו.

"כל אחת כותבת את הטקסט ממציאות החיים שלה, מהחוויות שלה. אני לחלוטין מזמינה גם נשים וגם גברים לכתוב טקסטים שיוצאים מהמציאות שלהם, מאוד חשוב לי לשמוע את הקול הגברי, וכדאי מאוד שנחשוב למה בעצם זה מציק לנו לקרוא שנשים יוצאות נגד גברים. התרבות הזאת, הפרסומות והמדיה בכלל, היא מבנה את העמדות שלנו, היא מעצבת עבורנו באיזשהו מקום את המציאות. זו תרבות של גברים. למה זה מרתיח להתייחס ככה לגברים? התרבות הדומיננטית היא תרבות גברית שככה מתייחסת אלינו.

לא מחכה. מתוך האנטי-קמפיין

"כשאומרים לי 'את שונאת גברים', אני מרגישה שזה איזשהו ניגון על מיתר רגשות האשמה שלי שרוצה להשתיק אותי ואת הפעילות הפמיניסטית שלי. ההשלכות עלי כאישה הרבה יותר חמורות מאשר פגיעה בנפשו של גבר זה או אחר".

בקיצור, לא כועסת. מתוך האנטי-קמפיין

יכלו ללמוד מהבלוגריות עם הפתקים

קמפיינים שוביניסטיים הם אבן יסוד בתעשיית הפרסום, אולם אנשים שלא מוכנים לאכול את הפסולת הזאת יותר יכולים היום להשתמש בכלים החברתיים ובהפצה הוויראלית של הרשת כדי להגיב עליהם, לבקר אותם וליצור קמפיינים נגדיים. כמה דוגמאות מהזמן האחרון: קמפיינים של גאפ ושל נעמה בצלאל, שהציג דוגמניות רזות עד כדי חשד לאנורקסיה, זכו לביקורת מצד גולשים בדפי הפייסבוק של מותגי האופנה.

קמפיין לאמצעי מניעה חודשי, שהציג פתקיות נדבקות עם תזכורות לפעילויות יומיומיות, נתפס כמציג נשים בצורה סטריאוטיפית כמתעניינות רק בטיפולים אסתטיים וטיפול בצרכי הבית, וזכה לקמפיין נגדי שהכיל תזכורות מגוונות יותר, כולל דרישה מהגבר לקחת אחריות על נושא אמצעי המניעה. שני קמפייני תוכן גולשים שביקשו מנשים לפרסם סטטוסים טיזריים רומזניים מינית בפייסבוק ("אני אוהבת את זה על השולחן" ו"38 ס"מ ב-5 דקות"), ונחשפו בהמשך כהודעות לכאורה תמימות שנועדו להעלות את המודעות לבדיקות סרטן השד, חטפו גם הם ביקורת על הצגת נשים כאובייקטים מיניים.