רמי ברוך, לאנשים בקריית ארבע אין קרניים

רמי ברוך היקר. קראתי שאתה מסרב להופיע בהיכל התרבות החדש בקריית ארבע והחלטתי לכתוב לך מכתב פומבי:

שנינו תושבי העיר הגדולה, אבל כמו רוב תושבי תל-אביב, שלא גדלו בבתי הבאוהאוס הלבנים, אני נולדתי, גדלתי וקיבלתי את הערכים שלי בקריית ארבע. רבים לא יודעים שהיישוב הזה, שנמצא חצי שעת נסיעה מירושלים, הוא יישוב קהילתי בלי ועדת קליטה. בניגוד לקיבוצים וליישובים אליטיסטיים, גם אתה יכול לגור שם בלי לעבור מסנני קליטה. אפשר לגדל שם ילדים, יש בית ספר יסודי חילוני ו-40 אחוזים מתושבי המקום לא מגדירים את עצמם דתיים.

עוד בערוץ הדעות :  

• רק העבודה יכולה / יחיעם ויץ
• העולם כולו נגדנו, וטוב לנו עם זה / חנן נוה
• מהפך כלכלי-חברתי עושים רק בקלפי / ריקי שיו
• כל מה שנכון להגיד. המילון השלם / זיו תדהר
  

בניגוד למה שנראה מבחוץ, אין שם משטר מחשבות ואני מבטיח לך שלאנשים שגרים שם אין קרניים. פעם בדקו במשרד הפנים ותייגו את קריית ארבע כעיירת פיתוח לפי מדדים סוציו-אקונומיים. אני יכול להעיד שגדלתי על ערכים של אהבת העם והארץ. למשל, במשך כל כיתה י"ב נסענו כל התלמידים בישיבה התיכונית יום בשבוע להתנדב בבתי ספר, לעזור לקשישים ובמועדוניות בכל מקום שרצו אותנו. גם בבאר-שבע.

רמי ברוך בהצגה "משפט פולארד". לא יופיע בקריית ארבע (צילום: עמית שאבי)

אני בחרתי להעביר שיעורים בבית ספר תיכון, באווירה של אלימות. עשיתי את זה כי חשבתי שנכון לתרום ולהכיר חיים אחרים שנמצאים שעת נסיעה ממני מאשר לבזבז את הזמן של התיכון בלי לעשות שום דבר מועיל (ונדמה לי שהפרויקט הזה קיים עד היום). אני, האחים שלי וכל החברים שגדלו איתי היו בתנועות נוער, שירתו ביחידות קרביות בצבא. אלו הערכים שעליהם גדלתי. האם הערכים הללו נוגדים את השקפת עולמך?

גם להם מגיעה תרבות

מאז טיילתי וגרתי בעולם והייתי בהרבה מקומות, אבל אנשים טובים כמו שיש בקריית ארבע לא פגשתי. כשאמי נפטרה לפני 10 שנים ממחלה קשה, אנשים טובים מהיישוב עזרו ובישלו ועשו כל מה שאפשר כדי להקל עלנו את הכאב הנורא.

עם כל הדה-לגיטמציה שעוברים תושבי התנחלויות, רבים לא יודעים שחלק מהמקומות האלה קיימים כבר 40 שנה. הדור שהגיע לשם ממקום אידיאולוגי הזדקן - והיום, חוץ מדפני ליף, אין הרבה אנשים שיעזבו את כל מה שיש להם ויקימו אוהל בשדרה. גם בקריית ארבע, רוב התושבים מחפשים איכות חיים וחינוך טוב - ולא, הם לא רוצים לאכול ערבים לארוחת בוקר. תושבי המקום אוהבים את צה"ל ונמצאים ביחידות הכי מובחרות בצבא, כורעים תחת עול המיסים וגם מגיע להם מגיעה תרבות.

אני חושב שאתה טועה בהסתכלות כוללנית וסטיגמטית. כאדם יוצר, צר לי שאתה רוקד לצלילי חליל של אנשים שמאמינים בדיאלוג עקום: או שאתה מסכים איתי או שאני מחרים אותך. איזו דמוקרטיה זו? אילו ערכים? האם בכל פעם שאתה עולה לבמה בתל-אביב אתה בודק שהקהל מסכים לדעתך הפוליטיות? האם הפכת את התיאטרון לנשק פוליטי?

בשנה האחרונה מנשבות רוחות רעות במזרח התיכון, ואני חושב שעכשיו יותר מתמיד צריך לגלות אחריות. לא ברור איזו תקופה עומדת לעבור עלינו - אבל ברור שאם נדאג יותר האחד לשני וניזהר יותר בכבודם של אנשים אחרים, גם אם הם גרים מעבר לקו הירוק, זה יעזור לנו להיות יותר בני אדם, וזה כל מה שצריך לדעתי כדי לעבור את הגל הזה בשלום.

אלקנה בלומנטל , יליד קריית ארבע, אמן פלסטי ומעצב. חי ויוצר בשכונת פלורנטין בתל-אביב. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il