מר קו: מפסגת הרייטינג להכנת לימונצ'לו
לאן ניסה ללכת מר קו, היכן התחבא כשלא רצה שיציירו אותו, מה הוא עושה בימינו ומה הקשר לאבשלום קור? ראיון פיקטיבי עם כוכב הסדרה המצוירת הפשוטה בהיסטוריה
עם צרחות שכאלה, לא פלא שלא שומעים שום דבר מעבר לדלת. גם לא כשאני דופק עליה עשר פעמים ברציפות - ולא חלש בכלל. "אממממ-האאאא!!!" אני שומע מהצד השני, לא ממש מצליח להבין על מה ולמה הצעקות. חשש או לחץ כלשהו מראיונות?
ראיונות פיקטיביים נוספים:
בסופו של דבר נפתחת הדלת. "אממממ-האאאא!!!", מקבל את פניי האיש הלבן, נמוך יותר ממה שחשבתי שהוא. נמוך מאוד למעשה. "בוא-האאאא!!!" הוא צועק ואני מתחיל להבין שטעיתי. אלה לא צעקות, אלא הטונים הקבועים של האיטלקי הדקיק, שנראה כמו קו מצויר. לא יותר מזה.
מר קו. היו זמנים, היו חמורים
אנחנו מתיישבים בסלון ביתו על כוס לימונצ'לו קפואה. "אני מכין את זה לבד", הוא מתגאה בשיחה שמתנהלת באנגלית במבטא איטלקי כבד. "כבר כמה שנים שאני מתעסק בהכנת אלכוהול".
הסבה מקצועית של ממש.
"כן, כמה אפשר כבר להמציא את עצמך מחדש בתור קו לבן?", הוא תוהה ומספר: "צילמנו מאות פרקים של הסדרה, אני באמת לא יודע להגיד לך כמה. אבל בשלב מסוים התחלנו לחזור על עצמנו מאוד".
מה היה לדעתך הפרק הטוב ביותר של "מר קו" עד היום?
"קשה לבחור. היה איזה פרק עם אופנוע ים שמאוד נהניתי ממנו, רכבתי על הגלים כמו משוגע. אבל מאוד כעסתי כל פעם מחדש כשהפילו אותי לבור".
לא היתה לך יכולת להשפיע על התכנים בעצם?
"איזה להשפיע, רק ההוא היה מקבל את ההחלטות".
מי זה הוא?
"אבשלום קור".
סליחה? מה הקשר לאבשלום קור?
"של מי אתה חושב האצבע ב'פסוקו של יום'? מי אתה חושב שמצייר את הקו שהופך למר קו? אותו אחד שמקפיד כל כך על העברית הזאת שלכם. לא סובל ת'בנאדם", אומר הקו וכמעט מתחיל לבכות.
נשמע לי חוויות לא קלות. אתה בסדר?
"כן, כן, הוא השאיר לי צלקות. אתה יודע מה קורה כשמפגישים איש עם ליקויי דיבור כמו שלי עם איזה מאסטר לשפה העברית? כל פעם היה מתקן אותי, משנה לי, מוחק אותי".
אתם כבר לא בקשר, אני מניח.
"לא, ברור שלא. אני רואה אותו עדיין לפעמים בעיר, עובר לצד השני של הכביש וממשיך ללכת שם. אתה יודע, ללכת אני יודע. אני טוב בזה. לפעמים אפילו מצייר לעצמי קיר כדי להתחבא מאחוריו ולא לפגוש את הרשע הזה".
שמעת שהוא מעלה עכשיו מופע במה חדש?
"ראיתי משהו כזה בחדשות, לא באמת הקשבתי. תאמין לי, אם הייתי יכול הייתי מצייר לו בור על הרצפה של הבמה, שירגיש פעם אחת מה זה".
היית רוצה להעביר לו איזשהו מסר דרכנו?
"כן, שהרייטינג של 'מר קו' בשנות ה-80 והפרסום שזכיתי לו, הבחורות והלימונצ'לו, כל אלה דברים שהוא רק יכול לחלום עליהם עם 'הגיע זמן לשון' ועם השטויות שלו בתיאטרון. תגיד, הוא עוד מצלם תוכניות של הדבר הזה בערוץ 1?".
אני יודע? אין לי מושג.
"אז אם כן תגיד לו שמר קו מחק אותו. עכשיו יאללה. אממממ-האאא!!! עוף מפה. נגמר הראיון".
בסדר, בסדר גמור, הולך. תודה רבה לך.
"מה תודה? זה 80 שקל הלימונצ'לו! אמממ-האא!", הוא שוב צועק.
אני זורק לו שטר של מאה שקל על השולחן והולך.
מר קו. מה עם אבשלום?
מומלצים
