אסתר אטינגר: "האדמה לא שותקת"

שיר סתיו

לזכרו של משה זינגר-הנעמי

אַתָּה מֻנָּח אֶצְלָהּ

הַרְחֵק מִכָּאן.

הִיא דּוֹבֶרֶת פֹּה אֵלַי

בִּכְרִיזַנְטֶמוֹת וְרִמּוֹנִים.

"עָלִים נוֹפְלִים, נוֹפְלִים כְּמֵרָחוֹק",*

צֵל זָרוּעַ,

צֵל צִפּוֹר

עַל הַשְּׁבִיל הַלָּבָן,

שִׁיר יָשִׁיר לְיִשְׁרֵי לֵב.

מֵעֵץ הַזַּיִת הַיְחִידִי בַּגָּן,

שָׁנָה כֵּן,

שָׁנָה לֹא,

אֲמַלֵּא לָךְ צִנְצֶנֶת זֵיתִים בַּחַלּוֹן,

שָׁנָה כֵּן, שָׁנָה לֹא, וְאַתָּה

תָּמִיד

"לילה ויום". עטיפת ספרה של אסתר אטינגר

* פתיחת השיר "סתיו" של ריינר מריה רילקה בתרגומו של משה זינגר-הנעמי

חצילים

קְלוּיִים, מְטֻגָּנִים, מְמֻלָּאִים, מַה שֶּׁתִּרְצֶה.

נַתְחִיל בַּקְּלִפָּה הַיָּפָה הַשּׁוֹמֶרֶת עַל

נוּרַת אַגָּס שֶׁהִתְפָּרְעָה,

בָּעוֹר הַמַּבְרִיק, הַשָּׁחוֹר.

כְּשֶׁאַתָּה בּוֹחֵר אוֹתָם, אוֹמֵד בְּיָדְךָ אֶת מִשְׁקָלָם,

שֶׁיִּהְיוּ קַלִּים כְּכָל הָאֶפְשָׁר,

דְּמוּתְךָ נִשְׁקֶפֶת בָּהֶם.

חֲצִילִים הֵם בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַסּוֹלָנִיִּים,

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֵינְךָ אָלֶרְגִי לַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת

וּלְמִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת.

אָכִין לְךָ מוּסָקָה אוֹ חָצִיל מְסֻכָּר לְהַמְתִּיק כָּל שְׁמוּעָה.

אַתָּה יוֹדֵעַ מִי קוֹטֵף אוֹתָם?

קָטְפוּ אוֹתָם לְמַעַנְךָ יְלָדִים בְּנֵי עֶשֶׂר,

יְלָדִים בְּנֵי עֶשֶׂר שֶׁנִּזְרָקִים אַחַר כָּךְ לְשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ

לְלֹא מַיִם, מָזוֹן וּלְלֹא שָׂכָר.

הֵם נִנְטָשִׁים צְמֵאִים וּרְעֵבִים וְהוֹלְכִים בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ

עַד שֶׁאִישׁ רַחְמָן, אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק

עוֹצֵר לָהֶם, אוֹסֵף אוֹתָם, מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה.

הַבֵּט בַּחֲצִילִים,

יְלָדִים עֲשׁוּקִים וּזְרוּקִים קָטְפוּ אוֹתָם,

הַבֵּט בַּחֲצִילִים שֶׁאַתָּה קוֹנֶה, מְבַשֵּׁל, מְטַגֵּן, קוֹלֶה.

זְכֹר מִי קָטַף אוֹתָם וְנִנְטַשׁ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

הֵם כָּל כָּךְ מַבְרִיקִים,

דְּמוּתְךָ נִשְׁקֶפֶת בָּהֶם.

שכונה

יֵשׁ לָנוּ בֵּית קָפֶה שְׁכוּנָתִי

וּבַּנְק שְׁכוּנָתִי

וּקְיוֹסְק וּמִגְדָּנִיָּה וּמִכְבָּסָה

שְׁכוּנָתִית.

וּמַאֲפִיָּה וּמִסְפָּרָה וְאֹכֶל מוּכָן

וַחֲנוּת סְפָרִים קְטַנָּה וּמַטְרִיפָה.

יֵשׁ בָּתֵּי כְּנֶסֶת שְׁכוּנָתִיִּים

וְכַּסְפּוֹמָט בַּקִּיר לִתְפִלָּה,

יֵשׁ לָנוּ מְשֻׁגָּע שְׁכוּנָתִי

וּמְחַטֵּט בַּזֶּבֶל שְׁכוּנָתִי

וְעַרְבִיָּה שְׁכוּנָתִית.

הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּדְרָכָה בְּפֶתַח הַסּוּפֶּר הַשְּׁכוּנָתִי,

לִפְנֵי שֶׁהַפַּקָּחִים מְגָרְשִׁים אוֹתָהּ,

וּמוֹכֶרֶת יְרָקוֹת: תֶּרֶד, כֻּסְבָּרָה וּבָצָל יָרֹק,

שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם צוֹמְחִים

עַל מֵי הַבִּיּוּב שֶׁל בֵּית סָחוּר.

אַחֲרֵי שֶׁהִיא מְקַדֶּמֶת אוֹתִי בִּצְהָלוֹת וַאֲנַחְנוּ מִתְנַשְּׁקוֹת,

אֲנִי קוֹנָה מִמֶּנָּה תֶּרֶד פִּרְאִי בִּמְחִיר מֻפְקָע,

וְשׁוֹטֶפֶת אוֹתוֹ שָׁעוֹת

בַּמַּיִם שֶׁל מְקוֹרוֹת.

ספרי השירה של אסתר אטינגר: "ירוק אפשרי" (ניומן-צ'ריקובר 1980),

"לפני המוסיקה" (הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה 1986), "השאלת האמן" (כתר 1992), "חיי בורגניים להפליא" (עם עובד 1998). "הרומן פלא לילה", (הקיבוץ המאוחד 2005), "מונוגרפיה על המשוררת זלדה", "זלדה: שושנה שחורה" (מפה 2007). פרסים בהם זכתה: פרס ניומן לספר ביכורים, פרס יהודה עמיחי לשירה 2005 על חיי בורגניים להפליא, פרס הנשיא ליצירת פרוזה על פלא לילה. פעמיים זכתה בפרס ראש הממשלה ופעמיים בפרס ירושלים לכתב יד בעילום שם על "השאלת האמן" ועל "לילה ויום" - ספרה החדש שיצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ממנו לקוחים השירים המובאים.