שלי שלנו: החרדים עם שלי יחימוביץ'
לא רק במטה של שלי יחימוביץ' עקבו בדריכות אחר ספירת הקולות בפריימריז של העבודה. גם בבני-ברק, ירושלים ומודיעין עילית המתינו החרדים לראות את המועמדת החילונית מנצחת. למה? כי היא מוכיחה ש"אפשר גם בלי שנאת חרדים"
רבים עקבו אתמול אחר ספירת הקולות במפלגת העבודה, עד לרגע שבו התברר שעמיר פרץ ושלי יחימוביץ' זכו בכבוד המפוקפק להתגוששות נוספת בקלפי. אבל לא רק חברי המטות חוו את אותן שעות המתנה מורטות עצבים, יחד איתם חיכו לתוצאות לא-מעט מעריצים של יחימוביץ' מזן אחר לגמרי: חרדים.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
באתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" פורסם סקר על הפריימריז תחת הכותרת "אפשר גם בלי שנאת חרדים: יחימוביץ' תנצח בפריימריז". הגולש "חרדי חרד" הוסיף את המחמאה הבאה: "הח"כית היחידה ששווה את המשכורת שלה", וחברו "הנסקר החרדי" סיפר בגילוי לב איך תמך בה בכל סקר אפשרי, כי מבחינתו "שלי טובה לחרדים". גם בפורום "בחדרי חרדים" נפתח אשכול תחת הכותרת "אצביע לשלי אם תיבחר לראשות מפלגת העבודה".
שלא תחשבו שזה פשוט. חוץ מהעובדה שמדובר, נעבעך, בחילונית למהדרין - ללא קשרים או משפחה חרדית לנפנף בה, כחברתה ציפי לבני - יחימוביץ' צריכה לצלוח בנוסף למחסום המגזר, גם את מחסום המגדר. החרדים מעדיפים מנהיגים גברים, וראה זה פלא, שלי הפכה לאחת "משלנו" - ולא בכדי.
מה לחרדים ולשלי?
אז מה גורם לחרדי מירושלים, בני ברק או מודיעין עילית לתמוך ביחימוביץ'? הרבה דברים. מי שעוקב מקרוב אחר פעילותה של הגברת בכנסת, יכול היה לזהות את ניצני המהפכה: שילוב ידיים (טוב, לא מילולית) עם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ועם פרטנרו לסיעה, משה גפני.
הצעות חוק משותפות ועבודה פרלמנטרית בצוותא עם נציגי החרדים היו כנראה תחילתה של ידידות מופלאה.
ולכל הקוראים המבוהלים שבזה הרגע הפכו את יחימוביץ' ל"מוקצה" - אתם יכולים להרגיע. היא גם יודעת להרים קול ולהתנגד כשהיא מרגישה צורך, כמו בעניין בתי הדין הרבניים. המועמדת לראשות "העבודה" אינה פוזלת לג'וב עתידי אצל החבר'ה מ"יהדות התורה", או מבטיחה להם תקציבים דשנים. היא בסך הכול מייצגת דרך חדשה ביחס לחרדים.
גישה אחרת
שלי, תאמינו או לא, מסמלת בעיניי רבים מהמגזר את היכולת של פוליטיקאי להתעלות מעל המדמנה הציבורית שבה הוא שרוי, ולדלג מעל התרגיל השחוק של ההיטפלות הפופוליסטית לחלקים שונים באוכלוסייה, כדי לרכוב על גבם כל הדרך לכיסא. היא מייצגת משהו אחר, קשוב יותר, שגם יודע לעבוד יחד, כתף אל כתף.
כי אם לא הבנו עד עכשיו, החרדים לא הולכים להיעלם, והשיח הציבורי סביבם, שכבר הידרדר לרמה אנטישמית ומסוכנת, לא יכול להגיע נמוך יותר. יחימוביץ' תפסה בזמן שהדיבור "נגד" ברחוב הוא לא ממש כלכלי או מוסרי, אלא בעיקר אמוציונלי, וכל כולו טבול בחשש מהשחור החרדי, חסר הפנים ש"משריץ ילדים". היא הפנימה שהיחס הקלוקל לחרדים לא מקדם שום שיתוף פעולה, שמלחמות פנימיות רק מתישות אותנו, ושבדיבורים מנומסים אפשר להשיג יותר מעשים.
יחימוביץ', לצערי הרב, לבד. היא הפוליטיקאי הישראלי היחיד שאינו חובש כיפה ויש לו מה להגיד לחרדים ללא הצורך הכפייתי להשתמש באלימות מילולית. היא מציגה
אלטרנטיבה כנה לדו-שיח חירש-אילם שקיים במדינה סביב "המגזר ואנחנו". הידברות, שמי יודע - עשויה אולי להוביל למהפך במוטו החברתי ששולט במדינה בשנים האחרונות: "תעשו כסף ותרמסו את כל השאר".
ואם היה מישהו שחשב שאין עם מי לדבר ב"צד השני", מסתבר שיש. במגזר החרדי, יודעים לזהות הוגנות כשהיא מדברת אליהם יפה, ולפרגן לה, והם גם לא מהססים להגיד בפה מלא: שלי? משלנו!
לפנייה לכתב/ת 
