רשת חברתית לחיידקי קיבה ועוד רשתות איזוטריות
סנובים מדי לפייסבוק? לא מספיק סנובים בשביל גוגל פלוס? הנה רשתות חברתיות מאוד, מאוד מאוד, מאוד מאוד מאוד, ספציפיות
האם ידעתם שבתוך הגוף שלנו חיים שני קילוגרם של מיקרובים? אם כן, היכונו לשאלה חשובה יותר: האם ידעתם שגם להם יש רשת חברתית? my.microbes, שהושקה שבוע שעבר, לא קמה על בסיס חברתי של הכרויות, אלא כתשתית למחקר מדעי - כך מדווח Cnet.
עוד ברשתות החברתיות:
- צילתקתי בטעות, מה עושים? נימוס טכנולוגי
- בדרך למיטה עוצרים בסולחה עם הטורקים
- אמאל'ה, פדופיל בפייסבוק!
הרשת הוקמה השבוע לאחר שפורסם מחקר בנושא השמנת יתר ומחלות שקשורות למיקרובים. אחד החוקרים, פיר בורק, סיפר שקיבל בין 50 ל-100 מיילים ביום בעקבת הפרסום והוחלט לאגד את כל המתעניינים ולהמשיך לפתח את המחקר. במקום לעשות פוק אחד לשני ולתייג תמונות מתאילנד, החברים ברשת שיש להם בבטן בקטריה דומה חולקים עצות תזונה, אלא שעולה כסף להשתתף במחקר.
בוקר אמר ל-Cnet כי כרגע רשומים רק 120 חברים ברשת הנישתית מאוד וכי "כמו המתחרים של פייסבוק, אנחנו עשויים להיכשל בהגעה למסה הקריטית". בוקר לא מחפש להפוך לפייסבוק הבא. רשת המיקרובים גם לא באמת נועדה לספק פיצ'רים של רשת חברתית רגילה. זו פשוט פלטפורמה נוחה לאגד בה אנשים, לאסוף מהם פרטים ולנהל באמצעותם מחקר מבוזר כאשר כל אחד יושב בביתו מול מחשבו ותורם מידע למאמץ המשותף.
פייסבוק מתגאה ביותר מ-750 מיליון משתמשים פעילים. מדובר במונחים של מדינה ענקית, או אפילו תת-רשת עצמאית בתוך האינטרנט, שאף רשת-חברתית אחרת לא מצליחה להביס. גם גוגל, ששולטת ביד רמה בתחומים רבים באינטרנט, לא הצליחה לדגדג לפייסבוק בנסיונות שלה, כולל האחרון - גוגל פלוס. רשתות חברתיות נישתיות, אם כך, הן כמעט בלתי נראות עבור פייסבוק ואף נשענות עליה - ובכל זאת, מנסות להגיע לקהל קטן משלהן.
סגפנים, מתים, עלים וחובבי קריוקי
CheckMyRide מאגדת חובבי מכוניות שיכולים לספר על ההסטוריה של המכוניות שלהם, ולספר על זכרונות מהמכוניות שלהם כמו "נסעתי", או "דפקתי את האוטו". החברה שמפעילה את הרשת החברתית גם מספקת שירותי ייעוץ לסוכניות רכב, ולאנשים שרוכשים רכב יד-שניה. כלומר, תחום העניין האמיתי הוא מכירת המכונית הישנה עם אגדות כמה מדהימה היא.
אחד הדברים שהאינטרנט ביטלה הוא הצורך להסתובב עם מדריך צמחים מרופט ואולי לא מעודכן כאשר יוצאים לטייל בחיק הטבע. באופן ספציפי, הפרויקט Leaf++ שמשלב תכונות של רשת חברתית מאפשר לאנשים להתאגד סביב עלים. אפשר לצלם אותם בסלולר, לראות אם מישהו אחר כבר צילם את העלה הזה, ולקיים דיוניים שלמים על כל עלה ועלה שקיים ברשת.
אם זורקים אבן באינטרנט, פוגעים ברשת חברתית. אם זורקים אבן מספיק כבדה ומספיק חזק, פוגעים ברשת חברתית למתים. האינטרנט מלאה באנדרטאות וירטאליות ואתרי זכרון שמאגדים אנשים מתים. אפשר לפתוח באתרים הללו פרופילים לעצמכם ולהקים אנדרטה מראש, ואפשר להקים אנדרטה ליקיריכם לאחר המוות. סביר להניח שאם תעשו פוק לחבר ברשת הזאת לא תקבלו תשובה. אבל גם בפייסבוק לא, כי אף אחד שמכבד את עצמו ומחשיב את עצמו בין החיים, לא עושה יותר פוק.
בצד האופטימי יותר של המוות אפשר למצוא רשת חברתית לאנשים שרוצים להגיע לגן עדן. אין מגבלה דתית למי שרוצה להצטרף, אבל החברים כן נדרשים לבצע מעשים טובים, לצבור נקודות קארמה ולהתחבר לאלוהים.
רשת Path מיועדת לסגפנים, או אליטיסטים, אם תרצו. ב-Path, תוכלו לשלוח לחבריכם רק פוסטים של תמונות שצולמו באייפון – ללא תוכן טקסטואלי שהוא, פרט לכותרת התמונה ולתיוגים לפי נושא. הרעיון בבסיס התקשורת המצולמת הוא שהחברים שמקבלים את התמונות יחזירו תגובות מצולמות משלהם, ויצרו תוכן וזכרונות משותפים.
אם יש אנשים שצריכים רשת חברתית משלהם - אלה אנשים עם שפם. כן, בהחלט עדיין מסתובבים בינינו אנשים עם שפמים. רשת חברתית נוספת שקיימת באמצע האינטרנט ופועלת לאור יום ככה סתם, היא רשת לחובבי קריוקי שאף עוזרת לאנשים שחובבים את התחום, ומספקת להם כלים כדי שיוכלו להעמיד פנים כאילו הם זמרים.
