שירת הנשים ושתיקת הקצינים
המהלך של מפקד גדוד בבה"ד 1, שהדיח צוערים שהשפילו נשים, היה צריך להיות דוגמה. במקום זה, רץ הרמטכ"ל לרבנים הראשיים ונכנע לעריצות הדתית-חרדית
"קול באשה ערווה". איזו אמירה מעוררת חלחלה, איזו חשיבה פורנוגרפית בזויה, שכולה מכוונת להשתקה, להשפלה ולהדרת נשים בזירה הציבורית. חשיבה שהולכת ומכה שורשים בישראל ומקדמת את השתלטות הכוחות הפטריארכליים עליה.
האירוע האחרון בשרשרת אירועים מבישים היה בפרשת היציאה המופגנת של צוערים דתיים מהופעת נשים זמרות בצבא. הרחקת נשים, בשירה, בקידום בצבא, בטקסים אזרחיים, היא תהליך הולך ומחריף שמעמיק את יסודותיה של מדינת הלכה בפועל. הדת היא הכלי המרכזי, כך אמרה לנו נוואל אל-סאדאווי (חוקרת פמיניסטית מצרית ידועה), לדיכוי נשים. הצירוף של דת, צבא ומדינה, הוא הבטחה לחברה פטריארכלית וגזענית.
עוד בערוץ הדעות :
- הכרה בפלסטין זה טוב ליהודים / גלעד שר
- נתניהו מלבה אש ומכבה שריפות / יורם מיטל
- רמי ברוך, לאנשים בקריית ארבע אין קרניים
/ אלקנה בלומנטל
צה"ל הוא מגזר חברתי-משקי אדיר בישראל. הוא גם מוביל הלכי רוח ומערכי כוח בישראל, הוא משמש מנוף להמלכת גברים על כל שטחי החיים, בראש ובראשונה הפוליטי, אך גם הכלכלי, ואפילו החינוכי. הרחקה וביזוי נשים במסגרתו היא חלק חשוב בהטמעת מידור נשים בתודעה הציבורית החילונית. ללא הוקעה נרחבת ונקיטת צעדים מפורשים של רשויות הצבא מחד ושל המדיה החילונית מאידך, יילכו ויתרחבו תופעות של ביזוי נשים ואיתן העמקת ההדרה והאפליה.
המהלך של מפקד גדוד גפן בבה"ד 1, סגן אלוף עוזי קליגר, בהדחת הצוערים הדתיים שהעזו להשפיל נשים שהופיעו בשירה, היה צריך להיות דוגמה להתמודדות עם תהליכי ההשתלטות הדתית-חרדית. אך הקצין שגילה הבנה וכבוד לבנות עומד בפני התקפות וביקורת ללא גיבוי של ממש מהממונים עליו ומהציבור. יתר על כן, השתיקה של צמרת הצבא משקפת את ההתבטלות בפני הכוחנות של הרבנים, שאותה קולטים היטב החיילים בשטח ואפילו החיילים לעתיד (כפי שמשקף "מכתב השמיניסטים").
ביזוי נשים בצבא ובחברה
הליכתו של הרמטכ"ל, בני גנץ, לפגישה עם הרבנים הראשיים וכיפה לראשו, והמאמצים שלו לרצותם, חושפת את ערוות ראשי הצבא והמנהיגות החילונית בכלל וכניעתם לתכתיבי העריצות הדתית-חרדית. אין חדש בכך: קל להקריב את כבוד הבנות מאשר להסתכן בכעסם של הדתיים. הם - יכולים להפיל ממשלות והן - נעדרות כוח פוליטי וקולן לא נשמע.
את ביזוי הנשים בצבא לא ניתן להפריד ממה שמתחולל בחברה האזרחית: הרחקת הנשים לקצה האוטובוס, לצד השני של הרחוב, הפרדת הבנים מהבנות בבית הספר (כי "הבנים לומדים לימודי קודש שונים"). סכנת המדרון התלול צומחת גם מכך ש"מובילים חברתיים" מתעקשים לראות בכל אלו התנהלות שאינה נוגעת לנו. הם הרי החילונים ה"נאורים".
האזנתי לראיון של לונדון וקירשנבאום עם נציג "מכתב השמיניסטים הדתיים", התובעים את ביטול הדחת הצוערים, ועם אבישי בן-חיים (פרשן לענייני חרדים). אפילו בדיון הזה לא השתתפה אף אשה. בעוד שראשי הצבא מרכינים את ראשם בפני הרבנים המשתיקים, משפילים ומדירים נשים בגלוי, ה"רבנים" החילונים במדיה מדירים בעצמם נשים ומשתיקים את האמירה הציבורית-פוליטית שלהן.
אם כבוד האדם של נשים מותנה בצבא בלי חרדים ודתיים, אז עדיף כך. מי שחושב/ת שאי אפשר בלי חרדים ודתיים בצבא - שתחשוב/יחשוב על כך שנשים מהוות יותר מ-50% מהאוכלוסיה, ופוטנציאל המנהיגות והתרומה שלהן לחברה ולצבא גדול בהרבה מזה של האוכלוסייה החרדית. נשים מושתקות ומודרות מבמות דיון, ואין להתפלא על כך: הדרת נשים משרתת את כל הגברים, החילונים בצבא ומחוץ לו, לא פחות מאשר את הדתיים והחרדים.
פרופ' אסתר הרצוג, ראש התוכנית לאנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל , מרכזת פרלמנט נשים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il