תנו לטייקונים להסתפר בשקט
לפני שדורשים מהטייקונים שיחזירו את חובותיהם לציבור, יש לברר כיצד הגיע אליהם כספינו מלכתחילה ומדוע הם אינם חוששים לא להחזיר. אולי זה קשור לעובדה שבעל החוב הוא גם זה שהלווה אותו?
פרק א': החתול והשמנת
תשובה ובן-דב אינם חייבים על-פי חוק להחזיר את חובם לציבור באופן אישי, למרות שהדבר ראוי. ההשקעות נעשו במסגרת חברות בע״מ ובתנאים נוחים, בהתאם לכללי המשחק הקפיטליסטי. לעומת זאת, מנהלי קרנות הפנסיה מחויבים לנהל את תיק הנכסים שלנו באחריות. אין כאן מקום ל״ראוי״ אלא דרישה חד משמעית.
עוד בערוץ הדעות :
- המלך ואנחנו - איפוק הוא כוח / אסף דוד
- שירת הנשים ושתיקת הקצינים / אסתר הרצוג
- הכרה בפלסטין זה טוב ליהודים / גלעד שר
- רמי ברוך, לאנשים בקריית ארבע אין קרניים
/ אלקנה בלומנטל
הקרנות הללו נהרו בשמחה אחרי חלומות קיקיוניים של טייקונים אודות נדל"ן מזרח אירופי, כדי לגרוף לעצמן בונוסים שמנים והטבות מופלגות. למנהלים לא אכפת מהסיכון כי השיטה עובדת כך: כשההשקעה מצליחה הם מתוגמלים בנדיבות, ואם היא קורסת הם אינם נפגעים. מנהלי הקרנות הללו גרפו הון עתק לכיסם, בדמי ניהול ובונוסים שמנים, וכעת כשהמצב מסתבך - מגלגלים את האחריות חזרה לטייקונים.
אינספור מאמרים נכתבו על שיטת התגמול הבעייתית והיעדר הפיקוח בשוק הפנסיוני, שחושף את חסכונותינו לסיכונים מיותרים. השיחות הללו היו בכותרות של 2008, אבל היום המחאה החברתית מאמצת בשמחה את הסיסמה "לא לתספורת" ומאפשרת לקרנות הפנסיה מסלול מילוט מהיר. הציבור ישכח מהם ואף אחד לא ידרוש חזרה את דמי הניהול הבלתי מוצדקים שהם גבו. אף אחד לא ישאל איך נמנע מצב דומה בעתיד.
אבל הסיפור הזה גדול יותר ממנהלי השקעות חמדנים. הרבה יותר גדול, ומסוכן.
פרק ב': התמונה מסתבכת
אנחנו חייבים לשאול - מדוע משתמשים בלחץ הציבור כדי להחזיר את החוב? הרי אדם שלא עומד בהתחייבויותיו ישלם את המחיר במגזר העסקי, לא הציבורי. איש לא ילווה לו כסף למימון עסקיו ועובדה זו מאיימת מספיק בשביל שיעשה הכל למען סילוק החוב.
אך המשקיעים מכירים את המציאות הישראלית. תשובה ובן-דב אינם חוששים מהשתמטות, כיוון שהריכוזיות בתחום הפיננסי ובמשק תבטיח שהם ימשיכו לקבל עוד, כמה שרק ירצו, גם אם יתגלו כאנשי עסקים כושלים למדי. אולי שכחתם, אבל אותם טייקונים הם גם בעלי השליטה במוסדות הפיננסים עצמם. לתשובה יש את הפניקס, לנוחי יש את כלל פיננסים, והרשימה עוד ארוכה.
מעט החקיקה שאמורה למנוע מהם לנצל את הפנסיה שלנו לטובתם האישית מלאה פרצות. גם המפקחים, שתפקידם להגן על אינטרס הציבור, מעדיפים להתחנף דווקא לטייקון, בתקווה לג'וב עתידי. קחו לדוגמה את שוני אלבק, שהיה עד לא מזמן היועץ המשפטי של הרשות לניירות ערך, וכעת צפוי על פי פרסומים לערוק לתפקיד בכיר באיי.די.בי. מדוע שאלבק ירצה לתקוע מקלות בגלגלים של המרכבה הנושאת אותו אל עבר הקשת בענן? כשאין חובה על תקופת צינון, הרגולציה היא חסרת משמעות.
אך גם אם הפיקוח יהיה קשוח והחקיקה נטולת פרצות, סביר להניח שעשירי ארצנו ימשיכו לדאוג לפרגון הדדי. כשמרבית הטייקונים יושבים על כמות עצומה של נכסים ממונפים, אף אחד מהם לא ירצה לשרוף גשרים. הרי אם אין סכנה לתחרות, מה מונע מהם לסייע אחד לשני בהלוואות מופלגות?
האויב האמיתי הוא זה ששותק ברקע
לא מזמן סיימה את עבודתה הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק, שאמורה לשים קץ לכל זה. למרות שמדובר בוועדה חשובה יותר מזו של טרכטנברג, חלק נכבד מהעם לא מודע לקיומה. באופן "תמוה", מתעכבות מסקנותיה של הוועדה כבר יותר משבוע ורבים העלו חשש סביר כי מדובר בהתערבות זרה מאחורי הקלעים, המנסה למנוע את פתרון הבעיות שתוארו.
אסור לנו ליפול לספין של תספורת החוב, אלא לרכז מאבק נגד המנגנון שמאפשר לטייקונים להשתמט מחובותיהם ולמנהלי הקרנות להפקיר את חסכונותינו. במקום להתעסק בחובות של תשובה ובן-דב, יש להפעיל לחץ על האוצר כדי לוודא שמסקנות ועדת הריכוזיות יאסרו על טייקונים שליטה מקבילה, במוסדות פיננסים לצד חברות ריאליות התלויות בהם (למשל, בנק וחברת נדל"ן). זו אחת הסוגיות הקריטיות, עליה מנהלים הטייקונים מלחמה עיקשת, בעוד אנחנו נעדרים משדה הקרב.
ומה בקשר לחמדנות של מנהלי ההשקעות? הוועדה שהיתה אמורה למנוע זאת היא אותה ועדה שיצרה את הבעיה. קראו לה ועדת בכר ונחשו מי היה שר האוצר שיזם ואישר אותה?
לטורים הנוספים של שלמה קראוס:
כל הסיבות לא לבוא לצעדת המיליון
לא נלחמים על דעת הקהל, אנחנו הקהל
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
