נשים, הורידו ציפות. חדירה זה לא הכל

הנשים אשמות? ב-ynet נכתב השבוע על מחאה שיזמו נשים נגד קמפיין לתרופות לטיפול באין-אונות, קמפיין המציג את האישה כגורם משמעותי בהתייחסות לבעיה המינית והטיפול בה. לדעת יוזמות המחאה, הקמפיין מטריד ופוגעני ומציג נשים כנואשות ורגשניות ואת הגברים כמי שגבריותם נמדדת בסיפוק הגחמות המיניות של האישה.

בעיות במיטה? אל תתייאשו:

• בעיות אימפוטנציה? לא חייבים כדורים, אפשר בטבעי
• טיפול חדש בגלי הלם מחזיר את הזקפה לחיים
• לא זוקפים קומה: אימפוטנציה והדרך (הקלה) לצאת ממנה
  

לדבריהן, "הקמפיין מציג את הלחץ החברתי הנוראי על גברים לעמוד באיזושהי גבריות ראויה" ו"פמיניזם הוא לא רק למען נשים, הוא גם למען גברים, שגם הם כבולים בנורמות ובדפוסים הפטריארכליים".

הנשים צודקות, זקפה טובה איננה ערובה לסקס מסעיר ומספק ובוודאי שלא למערכת אינטימית מוצלחת ולקשר זוגי משמעותי. אחד המאמצים במפגשים עם גברים, נשים וזוגות במרפאה הסקסולוגית הוא לנסות לשנות את השיח, לבנות מודל אחר של זוגיות ואינטימיות - מודל שאינו מתבסס על ביצוע מוצלח של איבר כלשהו אלא על כבוד ואמון, תקשורת פתוחה ותקשורת מינית נינוחה, ובעיקר פרגון.

חדירה זה לא הכל

חשוב להבין כי לכל אדם יש זכות לחוות מערכת יחסים שבה קיימת גמישות מינית: מותר ליהנות ממגע מפנק מבלי שתהיה חובה להשלים זאת ביחסי מין מלאים. מותר ליהנות מיחסי מין חיצוניים (Outercourse) ולוותר על יחסי מין פנימיים (Intercourse), למשל כשאין חשק לחדירה, כשיש קושי בזקפה, יובש או כאבים בנרתיק.

במערכת אידיאלית כזאת אף אחד אינו מרגיש אשם או נכשל, כי שני הצדדים יודעים להתענג על מה שיש ומפרגנים לאחר על הצרכים והחשקים המשתנים.

אבל לצערי זה קורה רק בעולם אידיאלי, שרובנו עדיין לא תושביו. בעולם שרובנו חיים בו, כללי המשחק ברורים מאוד: התעלמות מהצרכים והחשקים האמיתיים שלנו לצד ציפייה חברתית ותרבותית לתפקוד מיני מיטבי, גם אם אינו עולה בקנה אחד עם המערכת הרגשית והשכלית שלנו.

הלחץ התמידי מוטל על כולם, אולם במינון גבוה יותר על הגברים, שהרי גבר-גבר תמיד יחשוק באישה מושכת, לעולם לא יסרב להזדמנות לקיים יחסי מין (ללא קשר למיקום הגיאוגרפי, השעה ביום, תחושתו הפיזית או מצב רוחו) וגם רצוי שהוא יספק את הסחורה במהירות, ביעילות ובחוזקה. אחרת אין זה גבר אמיתי אלא סתם איש רכרוכי - אימפוטנט, רחמנא לצלן.

אפשר ליהנות ממגע מפנק בלי התחייבות ליחסי מין מלאים(צילום: סי די בנק)

"הוא לא נמשך אלי יותר?"

הגבר, יותר מהאישה, נמדד על פי ביצועים, גדלים, זמנים ואורכים. וכשהוא נכשל במבחן הבסיסי, כל חייו קורסים ומעלותיו מתגמדות עד כדי תחושת אפסיות

למרפאה הסקסולוגית הגיע לדוגמה גבר בן 48 שהחל לסבול מירידה בזקפה על רקע שינויים פיזיולוגיים (יתר לחץ דם ורמות גבוהות של שומנים בדם). הקושי בזקפה גרם לו לחוש ירידה בביטחון העצמי. גם בת הזוג שלו חשה בשינוי לרעה, החשק שלה ירד והיא החלה לסבול קשיים בהגעה לאורגזמה.

הגבר פחד לשוחח על כך עם הרופא שלו. גם לרופא לא היה נוח ליזום שיחה על הנושא, ולכן לא הוצע לו טיפול מתאים (למשל, תרופה לזקפה). בסופו של דבר הוא התייאש ונמנע ממגע עם אשתו. לדבריה, "הוא הפסיק לנשק ולחבק אותי, חשבתי שהוא לא נמשך אליי יותר". ולדבריו: "איך אני יכול לגעת בה כשאני לא יכול להמשיך עד הסוף? אני אוהב אותה, אבל מרגיש שלא מגיע לי בכלל אישה כזאת".

הזוג חש בדידות, ריחוק והרבה אומללות. למזלם הם פנו לטיפול וזכו בשני דברים: הראשון, אומץ לחזור ולבקש את הטיפול הרפואי המתאים לבעיה. והשני, הכרת חלופות לפעילות מינית אינטימית מענגת בלי קשר למצב הזקפה.

למרפאה הסקסולוגית מגיעים גם צעירים וצעירות שמאסו בעולם הסטוצים האכזר ולילות פיק-אפ בר רוויי עשן ואלכוהול. שם החוק ברור - אם אתה לא במיטה, אתה לא קיים. גם כאן, כל אלטרנטיבה לריגוש, הנאה ורגש נמחקת מול מבחן הביצועים. במבחן הזה מקבלים ציון על משך וחוזק הזקפה שלו, ולעתים על האורגזמה שלה. 

אז אם כבר חברות התרופות העלו את הנושא, בואו ננסה ליצור שינוי מיני חיובי, כך שמבחן הקבלה לקשר פיזי-אינטימי יתבסס על חברות קרובה, על יחסי אמון ויכולת לפרגן לבן או בת הזוג.

בכל תחום אחר מותר לעשות חזרות, ללמוד ולהשתפר, וכאשר נכשלים יש מועד ב' - אז למה לא בחדר המיטות? אם נקבל את הזכות הבסיסית הזו, זה יהיה צדק חברתי אמיתי!

הכותבת היא סקסולוגית מוסמכת MPH MSW, מנהלת השירות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית במרכז הרפואי שיבא, ניהלה את השירות לקידום בריאות מינית במרכז הרפואי תל אביב ושימשה כיו"ר הארגון הישראלי לטיפול מיני.