מזומן על זמן שאול: הכסף על פי סילביו גזל
דמיינו ש-100 שקל שהרווחתם הופכים לאחר שבוע ל-90. הדרך לשמור על הערך היא לצרוך או להפקיד בבנק שצריך למצוא בעצמו לאן לגלגל את הסכום לפני שייחלש. נשמע מוזר? כלכלן גרמני שפעל בתחילת המאה חשב שזה דווקא רעיון טוב שיכול לשחרר עניים משכר דירה וריבית. תכירו את ה"כסף קנס"
מה דעתכם על עסק כזה: אתם מקבלים משכורת, מחזיקים את הכסף בארנק, קונים משהו במאה שקל ומרוצים. צריכים לקנות עוד דבר ב-500 שקלים, אבל דוחים בשבוע. ומה קורה? החמש מאות שלכם שווים פתאום פחות. ולא בגלל אינפלציה, אלא בגלל סוג מסוים של קנס.
כן, קנס על כך שהתעצלתם לקנות. קנס על כך שעיכבתם כסף אצלכם בארנק. ובכן, היה כלכלן שהציג את המערכת הזו כמערכת אוטופית (שמתארת מצב אידיאלי) - אוטופיה כספית. הכלכלן והסוחר הגרמני סילביו גזל שחי ופעל בתחילת המאה העשרים הציע אוטופיה כזאת. אוטופיה שתשתחרר את הכסף מהריבית ותשחרר את האדמות משכר הדירה. בטור הזה נספר על כך.
ממלתוס ועד הורדת הריבית
היה זה מלתוס, האיש שהציע לשלוח עניים להתגורר ליד ביצות רוחשות מחלות, כדי להלחם בצמיחה הטבעית הגבוהה, שהציע רעיון מוזר: הוא חשב שחיסכון יכול להזיק לכלכלה. איך זה יכול להיות? תמהו האנשים שקראו אותו, הרי חיסכון הוא ברכה. הסתפקות במועט, צמצום, סגפנות - כל מה שנוצרי טוב צריך לאהוב.
לא, אמר מלתוס, נגיד שכולנו נחסוך. נשים את הכסף, כמו שאומרים "מתחת לבלטות", ולא נקנה כלום. מה יעשו בעלי החנויות? מי יקנה אצלם? הם יסגרו בתי עסק. הם יפטרו עובדים. והנה מה שנקרא מאוחר יותר בשם המפחיד "מיתון". היום, אחרי שג'ון מיינרד קיינס נתן לתיאוריה הזו תוקף , הדבר לא מפתיע אותנו כל כך. אבל קיינס לא היה הראשון שחשב כך. היה אדם שחי לפניו, הטרים אותו (חלקית כמובן – אנחנו לא משווים כאן גדולה...) וניסה להציע פתרון לתקיעות של כסף אצלנו.
הוא רצה להתמודד בדיוק עם הבעיה של "כסף מתחת לבלטות", כלומר, של כסף שלא משמש את הכלכלה. אגב, "מתחת לבלטות" יכול לשכב הכסף גם בבנק, כאשר הבנק מעכב הלוואה לסוחרים שרוצים להתפתח. גזל נולד בגרמניה ב-1862 ונפטר ב-1930. הוא היה סוחר מצליח וייבא סחורות לארגנטינה. בסביבות 1880, כאשר בארגנטינה התרחש משבר מוניטרי רציני, הוא התחיל להתעניין גם בתיאוריות כלכליות.
ב-1891 הוא פרסם את ספרו הראשון וחזר לאירופה. שם הוא החל לכתוב את ספרו החשוב "על הסדר הכלכלי הטבעי" (לא יצא לאור בעברית. אני מחזיק בעותק האנגלי של הוצאת TGS מטקסס). הספר יצא לאור ב-1911 וזכה לשש מהדורות בגרמניה.
מחזירים את הבולים למרכז
גזל מגדיר את עצמו כסוציליסט שאינו מרקסיסט, אלא פרודוניסט (נדבר על זה מתישהו), והוא רוצה להיטיב עם מעמד הפועלים, העניים והעובדים בפרך שלא זוכים לתמורה הולמת. כדי להשיג את זה הוא רוצה "לשחרר" את הכלכלה מכמה רעות חולות. בעצם הוא רוצה לשחרר אותה מהרנטה, מה"שכר דירה". שכר דירה יש על דירות, על אדמה, אבל שכר דירה במרכאות יש גם על כסף. כסף עולה כסף, ולמחיר של הכסף קוראים ריבית.
גזל אומר משהו כמו: הלאה מלווי הכסף! הלאה האנשים שמשכירים לנו כסף. גם זו אחת מן המוטיבציות שלו. ואיך עושים דבר כזה? הפתרון פשוט! "כסף קנס". נסביר: נשנה, אומר לנו גזל, את המערכת הפיננסית ונמציא כסף בולים. כסף בולים הוא כסף שאתה מקבל, אבל כדי לשמור על הערך שלו אתה צריך לקנות בדואר בול בערך מסוים ולהדביק אותו לשטר.
אם לא תדביק את הבול על השטר, אף אחד לא יקבל את השטר שלך, כי הוא לא מעודכן. אין לו ערך. נדגים: נניח שיש לי שטר (שנראה יותר כמו כרטיסיה) של מאה שקלים. אם אני מוציא אותו מיד וקונה בו משהו, הוא שווה מאה שקלים, אבל אם אני מחזיק אותו ביד שבוע, הוא מאבד את הערך שלו לגמרי.
וכדי להחזיר לו את הערך מאה שקלים, כדי שיקבלו אותו כשטר בשווי של מאה שקלים, אני צריך לקנות בדואר בול, נניח בשווי של שקל, ולהדביק אותו על השטר (שכאמור נראה כמו כרטיסיה).
כמו במשחק החבילה הגיעה
מה קרה בעצם? קיבלתי קנס על כך ששמרתי את הכסף אצלי. בעצם איבדתי שקל. אם היו לי בהתחלה מאה שקלים וזה היה כל רכושי, עכשיו אני שווה רק 99. כלומר, האינטרס של כל אדם הוא לרוץ ולקנות. להעביר את הכסף. אבל רגע, נניח שאני רוצה לחסוך. מה? השיטה הזאת תעודד פזרנות היסטרית ואף אדם לא יכול לחסוך, למשל לדירה.אם אני מקבל כל חודש 10,000 שקלים, ארוץ לבזבז אותם, כי לא כדאי לי לשמור אותם. ולכן, אף פעם לא אקנה דירה למשל. לא, אומר לנו גזל. זה יותר מורכב. אני יכול להפקיד את עשרת אלפי השקלים בבנק על שמי, ואז אני לא סופג את ירידת הערך. הבנק, שהכסף נמצא עכשיו אצלו, הוא זה שמפסיד כל שבוע, ולכן לבנק יש אינטרס ברור להלוות את הכסף לסוחרים שרוצים להתפתח ולהשקיע. הבנק נפטר מהכסף ומעביר אותו לסוחר.
והנה, עכשיו הסוחר הוא זה שחייב להיפטר מהכסף מהר. לא שווה לו להחזיק אותו אצלו. הוא חייב לרוץ לקנות את הסחורות, והסוחר שממנו קנו, חייב לרוץ מיד לבנק ולחסוך, או להשקיע מיד בדברים אחרים.
בעצם מה עשינו? הגברנו את זרימת הכסף, והנה אין לאדם טעם להלוות כסף בריבית, כי ההפסד שלו יגבר על הריבית. כסף יהפוך לדבר שאדם רוצה להיפטר ממנו. לי זה מזכיר משחק מימי הגן: יושבת קבוצה של עשרה ילדים ושומעת מוזיקה קצבית. כל זמן שהמוזיקה מתנגנת מועברת חבילה מילד לילד. המטרה: לא להיתקע עם החבילה בזמן שהמוזיקה פוסקת. מי שנתקע נפסל, ולכן, האינטרס של כל שחקן הוא להפטר מהחבילה.
וזה הכסף של גזל. נמשיך לדבר על כך בטור הבא.
ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
