7 דברים שלא עושים בהיכרויות רשת

1. יש לכם שלדים בארון? לא, כי זה ארון בלי דלתות

לפני שאתם מתחילים את שלב הפייס-בייס עם מישהו, תוודאו שאתם נראים טוב. הכוונה היא כמובן לעמוד הפרופיל שלכם. שלב החיזור הראשוני ברשת הוא תהליך הדדי של רחרוח ישבנים. אתה בודק לה בתמונות, את מחטטת בסטטוסים, אתה בודק איפה היא עובדת, את בוחנת את תחומי העניין. תמונת פרופיל עם ניחוח פוטושופי או תחומי עניין שמכילים "גם אני מרחרח תחתונים לפני שאני שם אותם בכביסה" יקשו עליכם לקבל את אותה נשיקה של חצות.

תמיד זכרו: אם הוא קיים לגביכם ברשת, ואתם לא מחזרים אחרי נערה עם צמר גפן בין האזניים, קרוב לוודאי שבשלב מסויים המידע המביך יצוף. העצה שלנו במקרה הזה היא לא לשקר.אם זה למעלה מן היכולות שלכם, לפחות תשתדלו להצניע את מה שיש להצניע.

2. קל להיות סטוקר ברשת. זה לא אומר שכדאי

אם החלטתם להציע חברות לאובייקט החדש, ותפילותיכם נענו, תעצרו שם. אל תעקבו אחריה גם בטוויטר, גוגל פלוס, פורסקוור, אינסטגרם, לינקדאין, יוטיוב, חבר'ה, מייספייס, או ברשת החברתית לחיידקי קיבה. יכול להיות שבמהלך החיזור תחליטו יחד להתקדם לג'יטוק, אך זו תהיה כבר החלטה הדדית. לא החלטה של סטוקר וקורבן.

אמצו לכם כמוטו את הביטוי היפה "הכל יכול להיות רעל או תרופה, תלוי במינון". לייקים ותגובות לפוסטים יכולים להיות דרך מצויינת למשוך תשומת לב. אבל אם תטביעו את הפרופיל של האובייקט בלייקים, אל תתפלאו אם לא תוכלו להיכנס יותר ולהשתכשך בבריכה.

אם בחרתם לשלוח הודעה למושא תשוקותיכם, אך הם החליטו שלא לענות, זה לא בגלל שיש תקלה במערכת. אתם יכולים להפסיק את פעולתו של השעון המעורר שמזכיר לכם בכל יום בחצות לשלוח "היי", "היוש", "שלום", "ערה?" "ישנה", "חולמת?" "חיה?" החיים הם לא קומדיה רומנטית וההתמדה לא משתלמת, היא שולחת אנשים לכלא.

אורות פלורצנטים, תינוקות וגוגל: אלו הדברים שיכולים לרצוח כל סיכוי לרומנטיקה. אם תמונת הפרופיל של מישהו מוצאת חן בעיניכם ואתם מסוקרנים לגלות עוד פרטים עליו או עליה, נסו לגלות אותם בדרך הישנה והטובה: שיחה. אם בכל זאת החלטתם לרגוגל, אל תחשפו עד כמה אתם טובים בזה. אל תספר לה שמצאת את הבלוג הישן שלה באתר קהילת הבדסמ הישראלית, אל תגלי לו שקראת שירים שכתב בקהילת "מבולבלים מינית" ובטח שלא תענו להם שהתשובה לשאלה ששאלו בפורום רפואי לפני ארבע שנים היא הרפס.

3. אה, לא הבנת שאני צוחקת?

אחת הבעיות עם בינה מלאכותית היא חוסר יכולתם של המחשבים להבחין בניואנסים ולהבין סרקאזם. מאחר ועדין אינכם יודעים מה הולך בקופסה המסתורית שהאובייקט שלכם מכנה אותה בשם "מוח", השתדלו לא לסחוט את כל הציניות שלכם אל תוך תגובה, ציוץ או מייל בודד. אספר לכם סיפור: י' שלח ל-ג' מייל ושאל אותה האם היא עסוקה. ג' ענתה שהיא בדיוק סיימה להציל גורים ולהעביר קשישה את הכביש. י' הנדהם השיב לה במייל של 500 מילה שהיא האדם הכי טוב ביקום והוא אינו ראוי לה. ה-סוף.

4. קחו אחריות, לעזאזל איתכם

"הי חמודה", "מה קורה יפה אחת" ו -"ספרי לי על עצמך" הם לא משפטי פתיחה, הם משפטי העברת אחריות. אם החלטתם לפנות למישהי אתם חייבים למצוא שובר קרח. התייחסו לסטטוס שהיא העלתה, לחברים המשותפים שלכם, לקבוצה ששניכם שייכים אליה וכדומה.

5. יש זמן להיות סוטים מלוכלכים, והזמן הזה הוא למחרת בבוקר

היא מוצאת חן בעיניכם? בשום פנים ואופן אל תתארו בפניה מה הייתם עושים לה, איך נדמה לכם שהסקס ביניכם יהיה ואל תציעו להגשים לה את הפנטזיות. קודם כל זה זול וסוטה. דבר שני, יכול להיות שהפנטזיה שלה כוללת דוברמן וקוביות קרח. אתם באמת רוצים להתחייב למשהו כזה?

6. שתיים הן וכן יודעות

בנים, כדאי שתדעו: בנות מדברות. על הכל. הודעה דון ג'ואנית כובשת בניחוחות של טוסקנה תהפוך לדלעת ברגע ששתי חברות יגלו ששתיהן קיבלו אותה בנוסח זהה. החיזור ברשת אינו אומר שאתם גם צריכים לדוג עם רשת. זו חמדנות שתשלמו עליה ביוקר. אם אתם בכל זאת מעדיפים את הגישה התעשייתית, בשם האל: תבדקו שאתם לא שולחים לחברות.

7. אל תריחו מזיעה ווירטואלית

המקבילה הווירטואלית לריח גוף חריף היא התאמצות יתר. מיילים בניסוח מאולץ או מלאכותי שכוללים שאלות כמו "מה גורם לך לחייך?" או: "מה את חושבת שיותר חשוב, הכסף או האהבה?" נשמעים טוב בשיעור של מאפ"י אבל בעולם האמיתי - כמו גם בדיזנגוף סנטר בשישי בצהריים - הם צורמים ומרחיקים. נכון, רב הסיכויים שהגולשת יפת המראה לה אתם שולחים את ההודעה מקבלת לפחות עוד חמש פניות ביום ואתם רוצים להתבלט. אבל הנסיון מראה שאם תשלחו ציטוטים של אושו, זה לא יעזור. הטיפ הכי טוב שאוכל לתת לכם הוא לכתוב כמו שאתם מדברים.

(תודה לאיתי סליאר, עדי מזור, עדי ברלינר, שגיא מימון, רוני קום, גלית נאמן, מיכל מנדלביץ', אהוד פרסיץ, קרן רובין, גדי בן גד ושרון סולימן).