זהירות, ספינים מתקרבים
"גל ספינים צפוי לשטוף אותנו בחודשים הקרובים. סתיו שפיר אמרה שביבי עשוי לפתוח במלחמה כדי להשכיח את הבעיות החברתיות. מדובר בשטויות כמובן, אבל אין ספק שהוא לא יסבול מהשיח הבטחוני. גם לפנתרים השחורים זה קרה בזמנו, וזה יהיה מבחן הבגרות שלנו כציבור". שווה בשווה
בשיאה של המחאה החברתית, שזה עתה עברה את השיא שלה, התראיינה סתיו שפיר לאחת הרשתות הזרות והזהירה בלי בושה את המראיין שהחשש הגדול ביותר שלה הוא שביבי יפתח במלחמה כדי להסיט את האש מהמחאה החברתית. אין ספק שמדובר בגבב של שטויות שמוטב היה לו לא היה נאמר. עם זאת, למרות העובדה שאין ספק שראש ממשלתנו לא יפתח מיוזמתו במהלך צבאי מסוכן כדי ליצור ספין, אין ספק (2) שהוא לא סובל משינוי השיח הציבורי לאור הכרזת ספטמבר הקרובה והאירועים הבטחוניים שקורים באזור.
אין ספק (3) שהוא לא יחזור להתמקד בשיח החברתי מיוזמתו וגם אין ספק (4) שמדובר באירועים היסטוריים אמיתיים שראוי להתייחס אליהם בכובד ראש. מצד שני, אין ספק (5, ופעם אחרונה בינתיים) שמוטלת עלינו כציבור האחריות להמשיך ולזעוק עד שיושלמו השינויים החברתיים אותם אנו דורשים. אמנם אין הסכמה לגבי השינויים הפרקטיים שאפשר לעשות, אבל הכיוון – דאגה למעמדות הנמוכים יותר – נכון. וגם אם לא תהיה הסכמה לגבי כל השינויים שייעשו, בראייה כוללת הציבור הרחב ירוויח.
שיעור היסטוריה קצר: המחאה החברתית הנוכחית הושוותה – לפי רוב הפרשנים והדוברים – למחאה של הפנתרים השחורים בשנות ה-70. אז היה זה על מאבק של שכבות חלשות שטענו לקיפוח, וכיום אותו דבר רק שנוספו למחאה גם אשכנזים. גם אז הוקמה ועדה ציבורית לבדיקת הבעיות החברתיות ולמציאת פתרונות וכך גם היום. והאם הסיסמא "אתה דפוק לא מפני שנולדת, חלילה, דפוק. אלא מפני שדופקים אותך" יכולה להתאים גם למחאה הנוכחית? לכרזות מלפני 40 שנה היא התאימה.
המחאה ההיא החלה בשנת 71' ובחודש מרץ של שנת 72' הוספו כספים לתקציבי החינוך, השיכון והסעד. מזכיר למישהו את הכותרות הענקיות על 30 מיליארד השקלים שמוקצים כיום? בחודש יוני 73', כמה חודשים לפני המלחמה האיומה ביום כיפור, פרסמה הוועדה, וועדת ראש הממשלה (מישהו אמר פרופ' טרכטנברג?) את מסקנותיה. התובנות של אותה וועדה: אין מדיניות סוציאלית רחבה במדינת ישראל. אין לי מקורות פנימיים בוועדה המכהנת כיום, והנבואה ניתנה לטיפשים, אבל תנו לי לנחש: זה, פחות או יותר, הולך להיות גם מה שהיא תגיד.
אנחנו כן נחמדים
יש דווקא הבדל אחד בין המחאות אז והיום. אנחנו כן נחמדים, בניגוד למה שחשבה גולדה מאיר במחאה ההיא. ההפגנות של 2011 נערכו באישור המשטרה, בצורה מנומסת ככל האפשר. האחריות שלנו היא ללמוד מההפגנות אז ומהכישלון שלהן במבט ההיסטורי. הן נכשלו כי לא הצליחו לשנות את השיטה, והביאו רק ממתק – כמו שקורה כיום. השיטה, שלא מגדילה את מס הירושה כך שעושר לא יעבור מדור לדור, נשארה. השיטה שבאמצעותה שכירים משלמים יותר מס מבעלי הון ושכירות מרוויחות פחות משכירים. השיטה שבגללה עד למחאה האחרונה לא הייתה תקווה לרווחה כלכלית סבירה לרבים מהתושבים בארץ.
אף אחד במפלגת השלטון לא חפץ במלחמה. זאת אמירה שאני מוכן לחתום עליה. מי שמתנגד לה הוא ככל הנראה אנרכיסט שחי בסרט רע. אמירה אחרת, שכן אפשר לחתום עליה, היא שההסתה של השיח הציבורי מבעיות חברה לבעיות ביטחון נוחה לשלטון. השיח הזה מוכר ונוח לו. כך שההאשמה של שפיר לא צריכה להיות הרף שבו נשפוט את נבחרינו. אנו צריכים לשפוט אותם גם אם באופן פאסיבי יימנעו מהמשך התייחסות לדרישות הציבוריות של העם שפיתח תודעה, ושיש להמשיך לקוות שימשיך לפתח אותה גם בקלפי ועל כך אפשר לקרוא במדור הקודם.
יש ציטוט של בן גוריון שאהוב עלי במיוחד. הוא אמר בעבר שאם הוא היה צריך לבחור בין צדק וערכים אל מול ביטחון ישראל – היה בוחר בשני. אם צריך לבחור, אכן אמירתו תקפה גם היום. אבל היום אנו בתקופה שאפשר גם וגם. לכן יש לקוות שסיסמת הבחירות הבאה של מפלגת השלטון תהיה 'חברה וביטחון – ביטחון וחברה'. אולי גם משהו על שלום. כי תכלית השמירה על הביטחון היא שיתנהלו כאן חיים. חיי חברה וחיי מסחר, חיי תרבות וחיי משפחה. חיים.
הביטחון הוא לא מטרה בלבד, אלא בעיקר אמצעי. את זה נדמה שמעולם לא ידענו לעשות, ועכשיו יש הזדמנות נהדרת להתמיד בכך. זאת דרך השתלבות של אזרחים בפוליטיקה ובכלל בהמשך מעקב אזרחי אקטיבי אחר השלטון לשינוי ארוך טווח.
- שווה בשווה - מדור המציג את הפערים החברתיים במדינה ודרכים לצמצומם. לפניות: yairnat@gmail.com.
- היכנסו למדורים הקודמים של "שווה בשווה".
לפנייה לכתב/ת 
