וידויה של משקיעה: לא גרמתי למצוקת הדיור
לא נולדתי עם כפית של כסף בפה ולמרות השקעתי בנדל"ן אני בקושי גומרת את החודש. כמשקיעה קטנה, אפילו זעירה, ההצעות להגביל את המשקיעים כדי לפתור את בעיית הדיור - רק יקשו עלי עוד ולא יפתרו את המצוקה של מעמד הביניים. דעה
מחאת הדיור עוררה אופנה חדשה בישראל, שהפכה את המשקיע בנדל"ן לזה האחראי למצוקת הדירות בארץ. כך למשל נטען, כי בגלל שלמשקיעים יש כסף, הם מסכימים לשלם יותר על דירות ובכך הם מעלים את מחיר השוק. האמנם?
עוד על מצוקת הדיור: בערוץ הנדל"ן
- בן 36, גר עם ההורים, ויש לו פתרון למצוקת הדיור
שווי הנדל"ן ברוטשילד: יותר מעיר בפריפריה
מחאה? עובדי ההיי-טק רוצים להתרחק מת"א
הרי כל משקיע ולא רק בנדל"ן, מכיר את החוק הבסיסי שהשקעה טובה קונים כשהיא מתחת למחיר השוק. משקיע נדל"ן יהיה גם מוכן לקנות דירה שאדם שפוי לא היה מסתכל עליה פעמיים, כי הוא יודע לזהות פוטנציאל. הוא ישפץ, הוא ישקיע את זמנו וכספו (או הלוואתו מהבנק) ,ישביח ויביא אותה למצב שתהיה ראויה למגורים.
אבל מה יקרה אז? הרי אם אפיק ההשקעה הזה כבר לא יהיה כדאי, הגיוני שהמשקיעים יצאו ממנו. סביר להניח שיקחו את הכסף שלהם וילכו להשקיע בנדל"ן במדינה אחרת או שישנו את אפיק ההשקעה, ואז עלול להיווצר מחסור חמור בדירות להשכרה.
מה יעשו במקרה הזה אלה שמרוויחים מעט מדי, שהמשכורת מספקת אותם לצרכים בסיסיים אבל לעולם לא יצליחו לחסוך 40% הון עצמי לדירה? אלו שסביר להניח שאף בנק לא יתן להם משכנתא? אותו סטודנט שנרשם לאוניברסיטה הרחוקה ממקום מגוריו? שמכרו את דירתם, קנו דירה מקבלן אבל זו תהיה מוכנה רק עוד שנתיים והם התחייבו לפינוי מיידי? והאם סבתי שמשכירה את ביתה כדי לשלם על הדיור המוגן בו היא גרה כיום, נחשבת למשקיעה?
יש עוד דוגמאות למצבים בהם אי אפשר לוותר על שוק ההשכרות בארץ אבל את מציעי ההצעות זה משום מה לא מעניין, כי הם רואים את הסיטואציה שהם עצמם נמצאים בה. לא מעניין אותם שבניסיון למצוא פתרון אינסטנט לעצמם, הם לא רואים את התמונה המלאה ולא עוצרים רגע לחשוב על ההשפעה השלילית.
הבעיה: הביקוש גדול מההיצע
אני מה שנקרא משקיעה קטנה, אפילו זעירה. לא נולדתי עם כפית של כסף בפה, אני מאלה ששילמו על החתונה מהצ'קים של האורחים. תמיד הסתדרתי לבד ואף פעם לא היתה לי את הגישה הזאת שמי שיש לו יותר ממני חייב לי משהו. עדיין קשה לנו וגם אנחנו מאלה שבקושי גומרים את החודש, אבל אנחנו נחושים להצליח וכל הזמן מחפשים רעיונות איך לעשות את זה.
אני לא מתחשבנת עם האנשים שמסביבי למה להם יש יותר ולי פחות, אני לא מחפשת איך לקחת מהם כדי שיהיה לי. אני מסתכלת על אנשים כמו רמי לוי, ריצ'רד ברנסון (מייסד Virgin), אופרה ווינפרי ודומיהם, שהצליחו כנגד כל הסיכויים. זה מה שמניע אותי בחיים.
כרגע מתמקדים בגורם הלא נכון, תחשבו על זה לרגע: מי הם אותם משקיעים שעוסקים בהשכרת דירות? בחלק ממהמקרים זה האדם הפשוט, שבסך הכל מנסה לדאוג לעתיד טוב יותר לו ולילדיו. הוא חלק ממעמד הביניים שנאבק תחת הנטל הכבד ומנסה למצוא דרכים יצירתיות להקל על עצמו כלכלית. למעשה, מציעים לממשלה להקשות עוד על מעמד הביניים בשם מעמד הביניים.
אבל עזבו את המשקיעים, אנחנו לא הבעיה שלכם. הבעיה היא שהביקוש גדול מההיצע, נקודה. זו הסיבה שהמחירים גבוהים וזו בדיוק הסיבה שמשקיעים מסויימים יכולים להרשות לעצמם לדרוש דמי שכירות מופקעים וגם לקבל אותם במקומות שיש ביקוש גבוה.
הפיתרון האולטימטיבי והיחיד הוא לעלות את היצע הדירות בשוק על ידי בנייה ועוד בנייה, צריך ללחוץ על הממשלה להפשיר קרקעות ולהוזיל את מחיריהן, ללחוץ על הממשלה לצ'פר את הקבלנים שיסיימו בנייה בפחות משנתיים, יותר פינוי בינוי, יותר תמ"א 38, הטבות לרוכשים בפריפריות ומתן הקלות בקבלת המשכנתא.
הגיע הזמן שהממשלה תדאג לאזרחיה ויפה שעה אחת קודם. שיהיו פחות דיבורים ויותר מעשים. וכשאני אומרת יותר מעשים אני לא מתכוונת לעוד הצעות חוק שיכבידו על הציבור. צר לי חברים אך במקרה הזה הפיתרון של לקחת מאחד כדי לתת לאחר, משול ל"תסרוקת הלוואה" על ראשו של מי שהקריח.
הכותבת היא משקיעה בנדל"ן, בעלת רישיון תיווך ועוזרת מנכ"ל בחברת סטארט-אפ