קוטלים ומתגלגלים. מדינה בהדחקה

בשנים האחרונות אני צופה שוב ושוב בהשתאות בכתבות ובתגובות לנושא תאונות הדרכים. כאח שכול, שמכיר טוב מדי את ההלם, הכעס והאבל שלאחר תאונה, אני רואה שבדרך כלל אנשים מגיבים במלים המבטאות בין התלהמות להלם, תגובות המזכירות את התגובות של המשפחה שלי אחרי האסון שלנו.

מביט בתמונתה וחושב על האסון שלנו. לי זיתוני ז"ל

עוד בערוץ הדעות :  

• סופה המחריד של המחאה / יזהר אופלטקה
• לסדוק את החזית הטורקית / ליעד פורת
• ירדן היא המדינה הפלסטינית / חיים משגב
• צאו מהאוהל, בחרו באנשי המחר / חנוך מרמרי
  

אתם ואני יכולים להשפיע על המצב הנורא בכבישים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. הבעיה בתאונות נובעת כמעט רק מהתנהגות הציבור עצמו, הציבור שמשלים עם התאונות כגזרה משמיים, שמתייחס לתאונות כאילו הן חלק מהחיים. הרי רוב התאונות בישראל לא מתרחשות בגלל מזג אוויר גרוע כמו בארצות אירופה הקרות, גם לא בגלל בעיות תשתית. תאונות קורות בישראל קודם כל בגלל זלזול.

העונשים מגוחכים

ולאיזו תגובה זכתה כבוד השופטת טל אוסטפלד נאווי שחתמה על עסקת טיעון בין המדינה לבין הנהג שנהג בגילופין ודרס את הילדה שחר גרינשפן, שנפגעה קשות והפכה נכה לכל ימי חייה? הדורס של שחר, מרק פטריק, קיבל 1,000 ש"ח קנס ולא יבלה יום אחד בכלא. אחותה של שחר, כתבה בשעתו מכתב בפייסבוק שריגש רבים. ומה קרה לאחר מכן? כמה כתבות בעיתון והפגנה צנועה מול משכן הכנסת. עסקת הטיעון עם הדורס לא שונתה. שקט, ישנים. ולעומת זאת, תראו לאיזה טיפול רציני זכה טל מור, שדרס את בנו של השופט מישאל חשין. מה ההבדל בין שחר גרינשפן לשניאור חשין? תגידו לי אתם.

אז ממה נהגי ישראל מפחדים? לא מתאונה, לא מהמוות. רק ביום שבו נהגים יפחדו מהכלא, רק ביום שנהגי ישראל יפחדו לשלם יותר על פרמיית הביטוח, רק אז תשתנה רמת הנהיגה בארץ. אחי נהרג בתאונת דרכים לפני יותר מ-30 שנים. כעבור עשר שנות אבל, נפטר אבי מסרטן. לא צריך מחקרים וסטטיסטיקות כדי לדעת עד כמה מוות מהיר אחד בתאונה משנה חיים של משפחה שלמה, משפיע על איכות השינה, על הבריאות ועל תוחלת החיים, על הבחירות שיעשו בחיים.

עמית פרידמן, זמר באופרה הישראלית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il