מחקר ישראלי: האם מריחואנה תטפל בהלם קרב?
מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה גילה כי שימוש במריחואנה זמן קצר לאחר טראומה מפחית תסמינים נפוצים של פוסט-טראומה, כגון בהלה מוגברת וקשיים בריכוז. כעת מקווים כי הממצאים יובילו לפיתוח טיפול יעיל בסובלים מהתסמונת
תקווה לסובלים מהלם קרב? שימוש במריחואנה עשוי להקל את תסמיני התסמונת הפוסט-טראומטית PTSD, הלם קרב, כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Neuro Psycho Pharmacology.
במחקר הנוכחי, שאותו ערכה ד"ר אירית עקירב עם תלמידת המחקר אתי גנון-אלעזר, ביקשו החוקרות לבחון את ההשפעה של מתן קנבינואידים (מריחואנה סינתטית) על היווצרות תסמינים פוסט-טראומתיים אצל חולדות, חיות חברתיות אשר מגיבות לאירועים מלחיצים וטראומתיים בצורה פיזיולוגית הדומה לבני אדם.
המריחואנה העלימה התסמינים
בחלקו הראשון של המחקר חשפו החוקרות את החולדות למצבי סטרס חריף וראו
לאחר מכן חולקו החולדות לשלוש קבוצות: לקבוצה אחת הוזרקה מריחואנה לאחר שעתיים, לשנייה לאחר 24 שעות ולשלישית לאחר 48 שעות. לאחר שבוע בדקו החוקרות את החולדות ומצאו כי החולדות בקבוצה אשר קיבלה מריחואנה 48 שעות לאחר הטראומה המשיכו להציג תסמיני פוסט-טראומה, בנוסף לרמת חרדה מוגברת.
לעומת זאת, אצל החולדות שקיבלו מריחואנה שעתיים או 24 שעות לאחר הטראומה נעלמו תסמיני הפוסט-טראומה. עם זאת, גם חולדות אלה פיתחו רמה גבוהה של חרדה.
"משמעות הממצאים היא שהמריחואנה לא מחקה את חוויית הטראומה", מסבירה ד"ר עקירב, "לכן כל החולדות היו במצב של חרדה. המריחואנה באופן ספציפי מנעה את התפתחות הסימפטומים של פוסט-טראומה אצל החולדות.
לדברי עקירב, הממצאים מעידים על כך שישנו "חלון זמנים" שרק במהלכו מתן המריחואנה אפקטיבי. היא אף הוסיפה כי כיוון שתוחלת החיים של בני אדם גדולה משמעותית מזו של חולדות, ניתן להניח שגם חלון הזמנים אצל בני אדם ארוך יותר.
בשלב השני של המחקר ביקשו החוקרות להבין את המנגנון המוחי שפועל בעת מתן המריחואנה. לשם כך הן שבו על החלק הראשון של הניסוי, אולם לאחר הטראומה הזריקו את המריחואנה הסינתטית ספציפית לאזור האמיגדלה במוח, האזור שאחראי על התגובה במצבי טראומה.
גם במקרה זה הבחינו החוקרות כי המריחואנה מנעה התפתחות סימפטומים פוסט-טראומתיים. בעקבות כך גם הצליחו למצוא כי ההשפעה של המריחואנה מתווכת על ידי קולטן הקרוי CB1 באמיגדלה.
מהי פוסט-טראומה?
התסמונת הפוסט-טראומטית פוגעת לאחר חשיפה לאירועי מלחמה, פיגועים או מאורעות טראומטיים אחרים. היא מתאפיינת בשלושה סוגי סימפטומים: בקבוצה הראשונה נכללים סימפטומיים "חודרניים", זיכרונות חוזרים ומציקים, מחשבות על האירועים, ביעותים והתקפי חרדה וקשיי ריכוז.
קבוצת הסימפטומים השנייה קרויה "הימנעותיים", ובמסגרת נמנע הנפגע מקרבה לאזורים, לאנשים או לסימנים המזכירים לו את האירוע. בין היתר נמנעים הנפגעים מפעילות חברתית, מסתגרים בבית, מתנתקים מהעולם הרגשי ומוצפים ברגשות עצב, אבל, פחד, כאב וכעס.
הקבוצה השלישית של הסימפטומים מכונה "עוררות" ובה נכללים עצבנות, אי שקט, צריכה של אלכוהול וסמים, התפרצויות כעס, פגיעה בתיאבון, אפתיה, קשיי שינה ואיבוד עניין במין.
במהלך החודש הראשון להופעת הסימפטומים נקראת ההפרעה "תסמונת דחק חריפה". במרבית המקרים התגובה חולפת בתוך כשבועיים והיא אינה מנבאת בהכרח הופעה כרונית של התסמונת. לפיכך, רוב הסיכויים שהקשיים יחלפו מאליהם בליווי עזרה מקצועית ותמיכה.
עם זאת, לאחר חודש של הימשכות התסמינים, מאובחנת הפרעה פוסט-טראומה. היא נותרת למשך כל החיים, פוגעת קשות באורח החיים, דורשת טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים ולעתים גם אשפוזים חוזרים במחלקות פסיכיאטריות.
לפנייה לכתב/ת 
