אריאל שרון על בנימין נתניהו: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו"

אריק שרון הגיע לחדר האיפור של אולפן "מוקד" עם רעייתו לילי. זה היה בשנת 1984. שרון היה שר המסחר והתעשייה בממשלת האחדות הלאומית. כמארח נכנסתי לקבל את פניהם. זו היתה אחת התוכניות הראשונות שהנחיתי, ומטבע הדברים הייתי מתוח מהתפקיד החדש שקיבלתי.

"תתנהג אליו יפה," אמרה לילי בחיוך.

"אני מתנהג יפה עם כולם," השבתי.

"אבל אריק זה לא כולם," היא ענתה ברצינות. 

אריק ולילי שרון. "אריק, הוא קרא לך שר מלחמה"(צילום: רימון ברוך, לע"מ)

עכשיו היא התפנתה למאפרת והנחתה אותה היכן להוסיף מייק אפ, שלא יראו את השומן בפנים. כשהמאפרת סיימה, לילי החלה לסרק את שערו, למתוח את העניבה ולעזור לו ללבוש את הז'קט.

"אריק, אתה נראה מצוין, רק תשאיר את הז'קט פתוח," היא ביקשה.

הוא הגניב מבט למראה הגדולה ונראה מרוצה ממה שראה.

גם לילי היתה מרוצה. האהבה בין שרון ללילי היתה גלויה לעין.

בשלב הזה הגיש לו עוזרו דפים. אריק עיין בהם.

"אתה הולך לקרוא מהדפים האלה?" שאלתי בחשש.

"אל תדאג, זה יהיה בסדר," השיב. עדיין לא הבנתי שמשם עומדת להיפתח הרעה...

"אני רוצה לשבת באולפן!" הכריזה לילי.

"זה לא כל כך מקובל," אמרתי.

"אל תעשה מזה עניין, ניסים," אמר אריק, "היא לא תפריע וגם לא תתערב בריאיון..."

הסכמתי. הייתי חסר ניסיון ומאוד התרגשתי מהמפגש עם אריק שרון.

נכנסנו לאולפן. אריק התיישב מולי. יוסי צמח, הבמאי, נכנס לתת הנחיות אחרונות, ואז ראיתי את שרון שולף את הדפים מהז'קט ופורש אותם על השולחן. בדף העליון היו סימנים בצבעים שונים: אדום, צהוב וירוק.

"אדוני, אתה מתכונן לקרוא מהדפים?" עכשיו כבר הייתי מודאג.

"לא, לא, זה רק נקודות לתזכורת, אל תדאג..."

באולפן שרר שקט מתוח. נותרו עשר דקות לתחילת השידור.

"אתה נראה לי לחוץ מאוד..." אמר שרון בחיוך מתגרה.

"נכון, זו הפעם הראשונה שאני מראיין אותך..." השבתי.

שרון המשיך לעיין בדפים כמו תלמיד לפני בחינה. לילי ניגשה אליו, לחשה לאוזנו דבר מה ומתחה שוב את העניבה. הבמאי הכריז על עשר שניות לשידור.

בגין ושרון. "אריק לוחץ לקבל את תיק הביטחון"(צילום: סער יעקב, לע"מ)

ניסים: מר שרון, האשמת את ראש הממשלה שמעון פרס כי הוא נוקט במעשי מרמה מתוכננים כדי לעקוף את הממשלה והקבינט - על מה אתה מסתמך?

שרון: "לפני שאשיב על כך אני מבקש להבהיר..."

כשסיים להעביר את המסרים שלו חזרתי לשאלה הראשונה, שספק רב אם שמע אותה: "האם אתה עדיין עומד מאחורי דבריך שראש הממשלה פרס נקט במעשי מרמה?"

שרון: "במשך חודשים נוהלו מגעים חשאיים שהוסתרו מהממשלה. הדבר הזה של דיווח לממשלה חשוב במיוחד בממשלה שמורכבת משני גופים מרכזיים בעלי השקפות שונות."

ניסים: האם אין לראש הממשלה זכות לנהל מגעים חשאיים?

שרון: "גם בעבר היו מגעים סודיים ודווח עליהם לקבינט."

ה"ריאיון" הסתיים. "היית מצוין, פשוט נהדר," ממהרת אליו לילי ומעניקה לו חיבוק אוהב.

הוא אסף את הדפים, העיף אלי מבט ובציניות אופיינית אמר: "תודה לך על ההקשבה..."

יצאתי מהאולפן מתוסכל. הוא עשה לי "בית ספר" לתורת הריאיון.

הפרסומאי ראובן אדלר, שהיה יועצו הקרוב ביותר של שרון, סיפר לי בחיוך כי זו היתה השיטה. לפני כל ריאיון מכינים לו דפים עם מסרים, "אמרנו לו, לא חשוב מה המראיין ישאל אתה תשיב מתוך הדפים... אם ישאל על מטוס תשיב על מכונית, ישאל על שמיר תשיב על פרס, כי זה המסר וזה מה שכתוב בדפים... ואריק היה מאוד ממושמע."

אריק התייחס לטלוויזיה כאל זירת קרב עוינת. "הוא ראה במראיינים חיות פרא שצריך לאלף," אמר לי אייל ארד, שהיה יועצו הקרוב. "המראיינים זה בשר שמחזיק את המיקרופון," נהג שרון לומר. "אם אכריע אותם הציבור יעריך אותי וישתכנע מדברי," כך האמין.

לאחר ה"נוק אאוט" שחטפתי ממנו, החלטתי למצוא דרך לשבור את השיטה שבה הוא מתראיין. לפני המפגש הבא איתו, בתוכנית "שיחת ועידה", הקדשתי זמן רב לתכנון טקטי של הריאיון. תמיד ייחסתי חשיבות רבה לשאלת פתיחה נוקבת שנועדה להוציא את המרואיין מהבונקר, לגרום לו להיחשף ובכך להשפיע על הריאיון כולו. הטכניקה הזו עבדה עם מרבית המרואיינים - אבל לא עם שרון. לא חשוב מה תהיה השאלה - ממילא הוא ירוץ לדפים.

בדרך לאו״ם: נתניהו, רעייתו, מאבטחים ואחד העוזרים (צילום: אטילה שומפלבי)

הפעם החלטתי להתחיל את הריאיון בנושא הכי לא צפוי, נושא שאפילו יועציו לא העלו על דעתם, ושאין עליו תשובה בדפים.

חבר הכנסת שרון הגיע לאולפן "שיחת ועידה", שוב עם לילי ושוב עם הדפים המפורסמים. הנושא המרכזי בתקשורת היה התגברות הטרור והצעתו לראש הממשלה יצחק רבין, להקים ממשלת חירום שתילחם בטרור הפלסטיני. אני החלטתי לפתוח ב... כדורגל.

הנה קטע מהריאיון:

ניסים: כדורגל מעניין אותך?

שרון: "כמו שזה מעניין אזרח רגיל."

ניסים: לפני כמה דקות נבחרת ישראל ניצחה שתיים אפס...

שרון: "עקבתי אחרי זה בנסיעה לאולפן."

ניסים: בחורינו הטובים ניצחו...

שרון: "אני שמח על כל ניצחון יהודי... הצרה איתכם שאתם שואלים רק בעניינים האלה של כדורגל..."

ניסים: כדורגל מעניין ציבור גדול בישראל ובעולם.

שרון: "בעבר שיחקתי כדורגל בכפר מל"ל בתור ילד והמשחקים היו נגמרים בתוצאה של 15:12, היינו משחקים יחפים."

ניסים: יוצא לך לצפות במשחקי כדורגל?

שרון: "לא, אין לי זמן. תגיד, העניין הזה של כדורגל יימשך עוד הרבה זמן?..."

ניסים: תראה כמה שאתה נבוך, אי אפשר לדבר איתך על שום דבר מלבד פוליטיקה?

שרון: "אם זה גורם לך הנאה, אז תמשיך..."

הפתיחה הזו הוציאה אותו מהדפים. עכשיו אפשר היה לעבור לנושאים המרכזיים בלי המסרים שהכינו לו. הוא הסתפק בהצצה חטופה אל הדפים ואני המשכתי בריאיון.

אלוף אריק שרון. "מלך ישראל"(צילום: דוד רובינגר)

ניסים: יש משהו שמטריד בהופעות שלך בתקשורת כאילו יש לך נוסחה, מרשם לפתור את בעיית הטרור, ואני שואל את עצמי: למה אתה לא רץ עם הנוסחה הזו לראש הממשלה? לרמטכ"ל? לזרועות הביטחון? כדי להציל חיי אזרחים.

שרון: "צא מנקודת הנחה שהרבה מהדברים האלה כבר אמרתי."

ניסים: למי?

שרון: "לכל אחד מהגורמים, אני יושב בוועדת חוץ וביטחון, בוועדת המשנה למודיעין."

ניסים: יש משהו שאתה יודע על טרור ויצחק רבין לא יודע?

שרון: "אינני עוסק במה שרבין יודע. בטרור ניתן להילחם וחייבים להילחם. מאז ספטמבר 1993 היו מאה הרוגים, אנחנו לא מזכירים זאת, ועוד מאה הרוגים יהודים נוספים בפיגוע בארגנטינה."

ניסים: וממשלת החירום הלאומית שאתה מציע אמורה לפתור את הבעיה הזו?

שרון: "היא אמורה לעסוק בנושא הזה כנושא מרכזי שניתן לפתרון. אני אומר זאת כמי שעסק בנושא הטרור למעלה משלושים שנה. אני אומר באופן הברור ביותר: ניתן להילחם בטרור. אנחנו לא נלחמים בטרור בצורה רצינית, כתוצאה מאילוצים מדיניים."

ניסים: ולאריק שרון יהיה תפקיד בממשלת המומחים הזאת אני מניח...

שרון: "אני לא עוסק בנושא האישי."

ניסים: נו, באמת... אצלך כל דבר הוא אישי. אתה תהיה שם?

שרון: "אני חושב כמי שיש לו ניסיון טוב שאני אהיה. אני אומר זאת בצורה הברורה ביותר, אילו היה מוצע לי תפקיד שבו אפשר היה לטפל בטרור, הייתי מקבל זאת. כי כאן לא מדובר בעניין מפלגתי."

ניסים: תיארת תיאור קודר מאוד, ועכשיו אני מבקש לקרוא קטע ומבקש שתסייע לי לזהות מי אמר את הדברים...

שרון: "אני מניח שאתה קורא מדברַי, קשה להניח שחיפשת לקראת התוכנית הזו דברים של אחרים אבל אני אעזור לך..."

ניסים: אכן, אלו דברים שלך שמעוררים תמיהה לאור דבריך כאן, וככה אמרת: "תחת ממשלת שמיר הטרור משתולל בכל חלקי ארץ ישראל, חיי היהודים הפכו הפקר, ירושלים נחצתה מחדש ושמיר אחראי לפתיחת המסדרון הפלסטיני."

עם רבין. "לא מוכן לקבל את הקריאות 'רבין בוגד'"(צילום: סער יעקב, לע"מ)

שרון: "מה שאמרתי אמרתי ולצערי גם צדקתי, הייתי שמח אילו הייתי מתבדה, והמצב היום חמור בהרבה."

ניסים: אבל אז היית שר בממשלת שמיר, חבר בקבינט, איש בעל השפעה גדולה מאוד, ולא נעשה כלום. והיום, כשאתה בא ומותח ביקורת כזו, זה מעורר תמיהה לגבי המניע שלך לתקוף עכשיו את ממשלת רבין.

שרון: "הייתי חבר בממשלה וחבר בקבינט, ואמרתי את דברי בצורה ברורה. אחת הסיבות להתפטרותי אז מממשלת שמיר היתה בגלל הדברים האלה. יכול להיות שאני לא פוליטיקאי טוב במובן השלילי של העניין, כי כשאני רואה משהו לא בסדר אני מעיר עליו ואם צריך למתוח ביקורת, אז אני עושה את זה."

(מתוך "שיחת ועידה", 16.11.1994)

בעית האמינות והשיחה של ארליך

שרון סבל מבעיה גדולה של אמינות. אולי בשל כך סלד מנחם בגין מאישיותו ותיעב את התנהגותו הפוליטית. המפגש הראשון ביניהם לאחר ששרון פרש מצה"ל, ביולי 1973, היה טראומטי עבור אריק.

לימים הוא סיפר על המפגש עם בגין לידידו העיתונאי שמעון שיפר: "זו היתה פגישה נוראית... לילי הלבישה אותי בחולצה כחולה וכשיצאתי מהפגישה החולצה היתה רטובה מזיעה... האיש הזה הפחיד אותי... אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות איתו באותה מפלגה..."

אלי לנדאו, שהיה עוזרו ואיש סודו הקרוב, סיפר לי כי אריק מעולם לא אמר כי הוא מפחד ממשהו, מלבד ממנחם בגין. "אני מפחד ממנו," הוא אמר לי, "יש לו מבט קר, מבט מצמית שמטיל עלי אימה...". לאורך הקריירה הפוליטית שלו תקפו אותו יריביו על כך שהוא לא דובר אמת, שהוא מעגל פינות, שהוא "עובד בעיניים" על שרי הממשלה ובעיקר על העומדים בראשה.

שרון. "ממתי יש עציץ קנאביס בבית ראש הממשלה?"(צילום: יוסי רוט)

ניסים: מיהו מנהיג אמין בעיניך?

שרון: "אני לא מתכוון לעסוק בסוגיות אישיות, זה עניין שולי."

ניסים: אמינות של מנהיגים זה עניין שולי?

שרון: "אני לא אתן לך לגרור אותי לזה. לא אחלק ציונים."

ניסים: אריק שרון הוא איש אמין?

שרון: "בהחלט, בהחלט."

ניסים: הוא גם דובר אמת?

שרון: "בהחלט, בהחלט, אדרבה, תנסה להוכיח שלא..."

ניסים: יש ציטוטים של בן גוריון ושל מנחם בגין.

שרון: "מנחם בגין?"

ניסים: כן, מנחם בגין אמר אפרופו מלחמת לבנון, כששאלו אותו אם אתה מדווח לו על הכול, הוא השיב, יש דברים שידעתי עליהם לפני ויש דברים שידעתי רק לאחר מעשה...

שרון: (כועס) "פעם אחת ולתמיד צריך להוריד את מסכת השקרים הזאת..."

ניסים: מסכת שקרים? הנה הציטוט של דוד בן גוריון עליך: "אילו נגמל מחסרונותיו לא לדבר אמת ולהתרחק מרכילות היה מנהיג צבאי למופת."

שרון: "בן גוריון התייחס למקרה אחד שקרה."

ניסים: רק פעם אחת לא דיברת אמת?

שרון: "כן, כן, הוא התייחס למקרה אחד."

ניסים: הוא מדבר על "להיגמל מלא לדבר אמת..."

שרון: "תגיד, הפכת לפרשן של דברי בן גוריון?"

ניסים: ומנחם בגין?

שרון: "מה בגין אמר? הוא אמר שבאחד הסיורים באחד הלילות לא דווח לו בבוקר שהסיור נשאר ולא חזר. על מה מדברים בכלל?"

ניסים: יש התנגדות שאתה מעורר באנשים, יש איזה חשש ממך, מטילים ספק באמינות שלך. אפילו ביחסך לדמוקרטיה. אתה מודע לכך?

שרון: "אני חושב שאני אחד האנשים שתרם הכי הרבה לדמוקרטיה הישראלית. אין דבר באף אחד מהמעשים שלי עד היום שהוא אנטי דמוקרטי."

ההסתבכות בירדן (ידיעות אחרונות, 6.10.1997)

ניסים: מבחינתך, יש גבולות לדמוקרטיה?

שרון: "יש רק דבר אחד, כשמדובר בחיי יהודים זה קודם לכל דבר."

ניסים: חיי יהודים לפני שלטון דמוקרטי?

שרון: "ככה גידלו ולימדו אותנו ועשינו מה שעשינו."

ניסים: פעם אמרת שיש אנשים פופולריים שמופיעים נפלא בטלוויזיה, אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לעמוד בראש מדינה. איפה אתה עומד במשוואה הזו לאחר השידור הערב?

שרון: "תראה, לא היתה לי אפשרות לצפות איך הופעתי הערב. אבל אם תשאל אם אני יכול לעמוד בראש מדינה כמו ישראל, שאינה מדינה רגילה, אז התשובה היא שאני יכול לעמוד בראש מדינה כמו ישראל על אלף בעיותיה."

(מתוך "שיחת ועידה", 16.11.1994)

שרון. "גם אותי תזכור ההיסטוריה?"(צילום: איי אף פי)

ביולי 1980 הגיע שמחה ארליך, סגן ראש הממשלה, לאולפני הטלוויזיה בקריה שבתל אביב, לריאיון על "הקלקולים", כפי שהעיתונות כינתה אז את התקלות, את היחסים האישיים העכורים ואת אובדן השליטה של בגין בשׂריו. היו לי עם ארליך יחסים מצוינים וככתב לענייני מפלגות קיבלתי ממנו הרבה סיפורים בלעדיים. ארליך תיעב את שרון וכינה אותו "פרימדונה של אימפולסים".

עד שהטכנאים יסיימו את ההכנות להקלטת הריאיון, ישבנו בחדרי שהיה מול האולפן. לפתע נכנס עוזרו של ארליך עם הודעה שראש הממשלה, בגין, מחפש אותו בדחיפות. ארליך חייג בטלפון הקווי שהיה על שולחני ללשכת ראש הממשלה וסימן לי להישאר בחדרי. הוא לחץ על כפתור הרמקול בטעות וכך הייתי עֵד לשיחה בין השניים.

בגין: ר' שמחה, אריק לוחץ לקבל את תיק הביטחון...

ארליך: בשום פנים, אנחנו (שרי הליברלים) נתנגד למינוי... אתה הרי יודע מה דעתי עליו.

בגין: כן, כן, אבל הוא לוחץ מאוד, אולי בכל אופן תשקול...

ארליך: לא תוכל לעבוד איתו, הוא איש מסוכן.

בגין: ר' שמחה, צריך לפתור את הבעיה...

ארליך: תמנה את עצמך, כמו בן גוריון.

בגין: טוב, נראה... נדבר על זה...

ארליך: אל תיכנע ללחצים שלו, הוא יעשה לך רק צרות.

בגין: נראה, נראה...

ארליך היה מרוצה מהשיחה. הוא ביקש ממני לא לעשות בה שימוש והבטיח בתמורה לתת לי ידיעה בלעדית על כך כעבור כמה ימים. ארליך עמד בהבטחתו. ב"מבט לחדשות" שידרתי כי "ראש הממשלה בגין אמר על שרון בישיבה סגורה כי הוא מסוכן לדמוקרטיה ולכן לא ימנה אותו לתפקיד שר הביטחון".

שרון רתח על בגין ובתגובה הדליף לתקשורת, כי "ראש הממשלה מקבל החלטות בדרך לא אחראית". הוא אף איים להתפטר אם לא יקבל את תיק הביטחון. האיום הזה הרגיז מאוד את בגין. "אם אריק יתפטר - לא אמנע זאת ממנו," הכריז ומינה את עצמו לתפקיד שר הביטחון.

אך כעבור כשנה, לאחר הבחירות ביוני 1981, בגין שינה את דעתו ומינה את שרון לתפקיד שר הביטחון. נפלאות דרכי הפוליטיקה...

תעמולה בסיני וד"ש מדש

הייתי אז סטודנט צעיר, עדיין לא עיתונאי. הפגישה עם שרון מלך ישראל הותירה בי רושם עז. לא ידעתי אז, ב"פאיד", 100 ק"מ מקהיר, שבקיץ 1976 אפגוש אותו שוב - אך הפעם כעיתונאי. שרון הקים באותם ימים את "שלומציון", מפלגה חדשה עם חזון מבטיח. הוזמנתי אליו, ככתב "מבט לחדשות", לשיחת תדרוך. מיהרתי להזכיר לו - בהתרגשות - את המפגש בשדה התעופה ב"פאיד". "כן, כן, הייתי שם," הוא השיב בלי עניין. ומיד עבר לדבר על המפלגה החדשה שהקים, על הסיכויים ועל המצטרפים.

מלחמת יום הכיפורים המשיכה עדיין לדמם בציבור וכל כך רציתי לדבר איתו על כך. ציפיתי שיתעניין, שישאל, שיספר. אבל הוא היה ממוקד אך ורק במפלגתו. "אתם בתקשורת צריכים לתת לנו צ'אנס, כי שתי המפלגות הגדולות מסואבות ואנחנו נהיה לשון המאזניים," אמר בהתלהבות.

אך לרוע מזלו, כחודש לאחר הקמת מפלגתו, בינואר 1977, נולדה מפלגת מרכז חדשה, דש, בראשות פרופ' יגאל ידין, וטרפה את הקלפים הפוליטיים. בבחירות זכתה מפלגתו של שרון לשני מנדטים בלבד, ולמחרת הבחירות חבְרה לליכוד.

עם נתניהו. "שרון בז לו"(צילום: רויטרס)

אחת ההדלפות שהטריפו את בגין והוציאו אותו מכליו היתה באוגוסט 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון. ראש הממשלה קיבל מברק בדרגה הסודית ביותר, שנקרא "חומר סגול לעיני ראש הממשלה בלבד", מנשיא ארצות הברית רונלד רייגן. במברק הוא כתב על החלטתו לשלוח 860 נחתים לביירות, שיאפשרו את יציאת ערפאת ואנשיו לטוניס. בגין סיפר על המברק לשר החוץ יצחק שמיר ולשר הביטחון אריק שרון. במהדורת החדשות של השעה אחת ב"קול ישראל" חשף שיפר את פרטי המברק הסודי ביותר.

כעבור דקות אחדות התקשר אליו ראש הממשלה בגין ואמר לו: "מר שיפר, אתה מוכן למכור את האמא שלך בשביל סקופ? סליחה, התכוונתי לאמא מולדת... אתה מבין מה עשית? אתה תגרום עכשיו להארכת המלחמה ולעוד הרוגים... הנשיא רייגן עוד לא הודיע לקונגרס על החלטתו ועכשיו השגריר ארנס בוושינגטון צריך להסביר איך דלפה הידיעה... מה אתה מציע שארנס יגיד לבית הלבן?". לבגין לא היה ספק ששרון הדליף את הכתוב במברק, כי הוא רצה בהמשך המלחמה על מנת להביא להכרעתו של ערפאת.

שביתת הרעב והביקורת על רבין 

אוגוסט 1995. הטרור הפלסטיני פוגע בערי ישראל. פיגועי התאבדות בתוך אוטובוסים גובים מחיר דמים כבד, ובציבור נוצרה תחושה קשה של חוסר ביטחון. ראש הממשלה יצחק רבין חטף ביקורת נוקבת, ובהפגנות זעם ספונטניות שהתקיימו במקומות הפיגוע קראו לו "רוצח".

בשיאם של הפיגועים האלה החליט חבר הכנסת אריק שרון, יחד עם אישי ציבור מהימין, לפתוח בשביתת רעב, מול משרד ראש הממשלה, וזאת "כדי לעורר את הציבור לנוכח הסכנות שהממשלה הזו מביאה".

בתום היום הראשון לשביתת הרעב, הגיע שרון לאולפן "שיחת ועידה", בערוץ הראשון.

ניסים: ערב טוב לך חבר הכנסת אריאל שרון. נו, הרעב קצת מציק?

שרון: "עדיין לא, בוודאי יציק באחד הימים הקרובים."

ניסים: לא אכלת מהבוקר...?

שרון: "לא."

ניסים: ונוזלים מותר לשתות?

שרון: "מותר."

ניסים: וככה תחזיק מעמד שבעה ימים?

שרון: "נשתדל."

ניסים: אתה ממש צם או שבערב אתה אוכל ובבוקר מתחיל לצום?

שרון: "עד גמר שבעת הימים ביום שלישי, אנחנו נצום ורק נשתה מים."

ניסים: אתה אדם לא רזה, אז שבעה ימים של צום יכול להיות דבר בריא בשבילך. לא?...

שרון: "טוב, יש פה שני יתרונות, אחד לאומי והשני אישי. הייתי מציע למי שרוצה לרדת במשקלו למצוא מקום נעים יותר וסיבה טובה יותר..."

ניסים: טוב, היום, בגיל 67 ואחרי שנים רבות של פעילות פוליטית, נגמרו לך כל הדרכים למחות נגד הממשלה, ונותר לך רק הגימיק הזה של שביתת רעב?

שרון: "זה לא גימיק, אני כחבר באופוזיציה ואזרח שחרד למה שקורה במדינת ישראל, האפשרויות להשמיע את זעקתי ודעתי הן מוגבלות, זו אחת הדרכים..."

ניסים: יש לך כנסת, יש תקשורת, יש עיתונים...

שרון ופרס. "ישאל על שמיר? תשיב על פרס"(צילום: איי אף פי)

שרון: "אני בחרתי בדרך הזו בהנחה שאנשים שנלחמו להגנת המדינה הזו וחרדים לגורלם ולגורל ילדיהם, יקומו ויצטרפו אל אותה מחאה שבה בחרתי."

ניסים: מר שרון, אתה באמת תמים עד כדי כך לחשוב שיצחק רבין יראה אותך בסבלך הנורא כשאתה שובת רעב וישנה את המדיניות שלו ויפסיק את השיחות עם הפלסטינים?

שרון: "יצחק רבין לא שעה לסבלם של קורבנות הטרור, למעלה מ 780 נפגעים מאז הסכמי אוסלו, ביניהם למעלה מ 160 הרוגים, הוא לא שעה. ואין שום סיבה שהוא יתרגש מכך שחבר כנסת שובת רעב יחד עם פרופסורים וקציני צבא..."

ניסים: למה אתה מרכיב משקפי שמש באולפן?

שרון: "היה לי מקרה עין, עברתי ניתוח קשה באחת מעיני שעבר בהצלחה ואני בתהליך של החלמה."

ניסים: הראייה בסדר?

שרון: "הראייה חזרה. עברתי קרע ברשתית, עברתי ניתוח קשה ומורכב ב'שיבא', והראייה חזרה והכול בסדר גמור."

ניסים: אתה באחרונה תוקף את רבין ומדיניותו במלחמה בטרור, בוא תספר לנו איך אפשר למנוע את טרור המתאבדים?

שרון: "ראשית השימוש במילה מתאבד הוא שימוש מוטעה, זה שימוש מוטעה שנעשה לא במקרה. המתאבדים האלו הם אנשים שמוכנים להקריב את נפשם כדי לפגוע ביהודי וקל להציג זאת כמטורף בודד."

ניסים: אני שאלתי שאלה אחרת, איך אפשר לטפל בבעיה הזו? איך מתמודדים איתם?

שרון: "אני מקווה שהמפגש בינינו נועד לא רק כדי לשאול שאלות אלא גם כדי לתת תשובות ואתה לא מאפשר לי..."

ניסים: אתה נותן הרבה תשובות, אבל לא תמיד הן קשורות לשאלות...

שרון: "אם תקשיב תבין טוב יותר את התשובות..."

ניסים: אשתדל, בוא נתקדם: איך אתה מתייחס לקריאות "רבין בוגד", "רבין רוצח"?

שרון: "אני מתנגד לנושא הזה, ולא מוכן לקבל את הקריאות 'רבין בוגד', 'רבין רוצח'."

ניסים: מאז שהודחת מתפקיד שר הביטחון על ידי ועדת כהאן, לא היה ראש ממשלה או שר ביטחון שלא ביקרת ותקפת, ואני תוהה איזה משקל יש לביקורת שלך עכשיו? מרוב שאתה מבקר כבר לא מקשיבים לך...

שרון: "מעולם לא חתרתי תחת ראש הממשלה ששֵׁירתִּי אצלו, אבל הבעתי את דעתי בצורה גלויה כשחשבתי שהמהלכים שנעשים הם מהלכים שגויים. הביטחון קורס וחיי היהודים הפקר, מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה מותר לי לבקר?"

ניסים: ביקרת את בגין, את שמיר, עכשיו את רבין... זה משהו סִדרתי אצלך...

שרון: "הביקורת שלי היא תמיד עניינית ובמקומה. אסור לוותר בענייני ביטחון ואם צריך אני אומר את דעתי בגלוי."

ניסים: אתה מתכוון לרוץ לראשות הממשלה?

שרון: "אינני יודע מה יקרה בתקופה הקרובה, אנחנו עדים פה להתפתחויות דרמטיות ולשינויים, אינני יודע מה יהיה."

ניסים: ישבת באולפן הזה לפני שבעה ושמונה חודשים והיית כל כך החלטי שאתה תתמודד על ראשות הממשלה, והערב אתה מציב סימן שאלה, אולי מפני שאתה מעריך שאין לך סיכוי?

שרון: "זה שאתה חושב שזו תאוות חיי, אתה מגזים בנושא הזה..."

(מתוך "שיחת ועידה", 23.8.1995)

האהבה לפלאפל והבקשה לראיון ללא שאלות 

ינואר 2000. שרון מחליף את נתניהו כיו"ר הליכוד ואני מגיע אליו, למצודת זאב, כמנחה "משעל חם". באתי כדי להפיג כעסים וליישר הדורים בינינו, לאחר הופעתו האחרונה בתוכנית. זה היה ריטואל קבוע ביחסים שלי עם פוליטיקאים: הם היו כועסים לאחר הריאיון וכעבור תקופה קצרה היינו נפגשים לשיחת פיוס, וחוזר חלילה...

הגעתי לפגישה עם שַׁפּעת ועם חום גבוה ושרון קיבל אותי בחביבות רבה. הוא מיד ביקש ממזכירתו להזמין ארוחת צהריים לשנינו. אמרתי לו שאני חולה ואין לי תיאבון ושאסתפק בכוס תה - אבל הוא בשלו. בתוך דקות השולחן היה עמוס פיתות, חומוס, סלטים, פלאפלים, ממולאים ובשרים קרים.

"תאכל, תאכל, הפלאפלים מצוינים!" דחק בי.

"תודה, אבל אני לא מסוגל, כנראה יש לי וירוס," השבתי.

"אתה יכול להשאיל לי את הווירוס הזה לכמה ימים כדי שאתחיל בדיאטה?" שאל, פרץ בצחוק והמשיך לאכול.

אריק חיסל בקצב מעורר כבוד את מה שהיה על השולחן. לאחר שהשולחן התרוקן הוא קרא למזכירה ואמר לה: "האורח שלי אהב מאוד את האוכל, אפשר להזמין בשבילו עוד צלחת של פלאפלים? כן, וגם חומוס ופיתות... צריך לפנק אותו, כי יש לו וירוס..."

מתברר שהאוכל האהוב ביותר על שרון זה הפלאפל. בקרב חבריו, יועציו ומקורביו היה ידוע שכל מי שעושה את דרכו לחווה לפגישות איתו, חייב לעצור בשדרות ולקנות לו שלוש מנות פלאפל. זה היה מרומם את רוחו ומרגיע אותו מאוד.

לאחר שאכל ושבע הוא התפנה לדבר על הנושא שלשמו באתי.

"אתה לא מאפשר לי להביע את עצמי בראיונות... אתה לא מנומס... אתה מפסיק אותי יותר מדי ולא מאפשר לי להשלים משפט... זה לא מכובד... כן... ואתה כל הזמן עושה פרובוקציות!" הטיח בי.

הסברתי לו שזה לא אישי, שזו שיטת הריאיון שלי, ואיתו במיוחד יש בעיה, כי הוא בכלל לא מקשיב לשאלות אלא קורא מתוך הדפים, וזה הופך את הריאיון למשעמם וחסר קצב.

שרון בכנסת. ארליך לבגין: "אל תכנע ללחצים שלו"(צילום: משה מילנר, לע"מ)

שרון הקשיב ולאחר שתיקה קצרה שאל בציניות: "אפשר לעשות ריאיון בלי שאלות? זה הכי טוב... הציבור רוצה לשמוע אותי ולא את השאלות שלך..."

אריק שרון, בשיחות אישיות, הוא איש מרתק עם הרבה כריזמה, הרבה הומור וציניות וממש תענוג לדבר איתו.

בסיום השיחה סיכמנו שהוא ישוב ויתראיין בתוכנית הבאה של "משעל חם" ועד אז שנינו נַפנים את הביקורת ההדדית.

העיתוי לריאיון היה שיחות השלום בין ישראל לסורים שהתקיימו בדצמבר 2000 בשפרדסטאון שבמערב וירג'יניה, בין ראש הממשלה אהוד ברק לבין שר החוץ הסורי פרוק א' שרע.

ניסים: ערב טוב לחבר הכנסת שרון, בשעה זו מתקיימת העצרת נגד הנסיגה מרמת הגולן. איך זה שאתה כיו"ר הליכוד לא נושא שם את הנאום המרכזי?

שרון: "הרי אין אפשרות שאני אופיע גם אצלך וגם שם, אפילו אני לא יכול לעשות זאת..."

ניסים: זו מחמאה שאתה מוותר על עצרת המונים כדי להתארח אצלי באולפן...

שרון: (בצחוק) "אני אמנם מעריך אותך אבל לא צריך להגזים. ...האמת היא שוועד יישובי הגולן סבר שעדיף, למען המאבק, שאנשים פוליטיים לא ידברו בעצרת הזו."

ניסים: ואתה לא רואה בזה פגיעה במעמדך כראש הליכוד וראש מחנה הימין?

שרון: "בכלל לא, בכלל לא. אם היעדרות של אדם פוליטי תביא אפילו לתמיכה של אדם אחד נוסף נגד הירידה מרמת הגולן, אני מקבל זאת."

ניסים: בוא נדבר על השיחות בווירג'יניה. על פי הדיווחים, ראש הממשלה ברק גילה שם מנהיגות איתנה ולא עשה לסורים שום ויתורים...

שרון: "לצערי ברק לא גילה שום מנהיגות איתנה ואני הייתי פונה לראש הממשלה ואומר לו במצבים קשים דַבֵּר אמת, כן, דבר אמת."

ניסים: ראש ממשלת ישראל לא מדבר אמת?

שרון: (קורא מהדפים) "אמוֹר לציבור בדיוק את הדברים האמיתיים. בדרך כלל במצבים קשים צריך לומר דברים ברורים ואמיתיים ולתת לעם להחליט."

ניסים: במה ברק לא אומר את האמת לעם ישראל?

שרון: "הוא לא אומר את האמת בכמה דברים. ראשית הוא פועל על פי לוח זמנים מואץ של ארצות הברית. הוא בעצם כלי משחק בידי נשיא ארצות הברית, שרוצה להגיע להישג בטרם יסיים את תפקידו ולכן הוא קבע לוח זמנים של חודשיים."

ניסים: אתה בעצם מאשים את ראש הממשלה של ישראל שהוא מפקיר את ביטחון ישראל למען נשיא ארצות הברית?

שרון: "מדובר כאן בתמימות ובחוסר ניסיון."

ניסים: יכול להיות שראשי הממשלה פרס, רבין, ברק ונתניהו קוראים טוב ממך את המפה המדינית ומוכנים לתת סיכוי לשלום עם הסורים?

שרון: "אני בעד השלום לפחות כמו ברק."

ניסים: אם הזכרנו את נתניהו, אתה קראת במערכת הבחירות להצביע בעד נתניהו למרות שידעת על נכונותו לוויתורים ברמת הגולן. למה לא סיפרת את האמת לציבור, למה לא אמרת לציבור שהאיש הזה רצה להחזיר את רמת הגולן? הרי אתה מטיף לדבר אמת...

שרון: "אני שמח שדווקא אתה האיש כאן שמופיע בשם האמת."

ניסים: למה לא?

שרון: "אמרתי שאני שמח, רגע מה נבהלת מזה, זה לא ככה?"

ניסים: אתה בורח מהשאלה...

שרון: "מה נכנסת למבוכה?"

ניסים: שאלתי על נתניהו.

שרון: "נתניהו לא הלך למידת הוויתורים של ברק. וברגע שנודע מה הציע נתניהו אני הייתי זה שעצר את התהליך, והתהליך נעצר. אני בעד משא ומתן אבל לא לפי אינטרסים אמריקניים וסוריים אלא לפי אינטרסים ישראליים."

ניסים: לא ענית לי למה לא אמרת לציבור שראש הממשלה חושב אחרת ממך והוא בעד נסיגה מהגולן, איפה גילוי האמת?

שרון: "העובדה היא שביבי עצמו עצר את העניין. אני פעלתי וביבי עצר את זה."

(מתוך "משעל חם", 10.12.2000)

האשפוז של לילי והבוז לביבי

שבוע בדיוק לאחר הריאיון הזה אושפזה לילי בבית החולים שיבא במצב קשה. מחלת הסרטן שבה לקתה החמירה בשל דלקת ריאות. שרון ביטל את כל פגישותיו הפוליטיות והתייצב ליד מיטת חוליה. בין השניים היתה מערכת יחסים של אהבה וחברות לאורך שנים רבות.

את לילי פגשתי בכל פעם שאריק הגיע להתראיין בתוכניות הרבות שהנחיתי. כשחשבה שפגעתי בבעלה היא לא היססה לנזוף בי. "אני לא אוהבת אותך," אמרה לי בתום אחד הראיונות, "אתה לא מכבד את אריק, אתה מחפש רק להקניט אותו." אריק ניסה להרגיע אותה, "תעזבי אותו, הוא עושה את תפקידו," אמר, אבל היא לא השתכנעה. למחרת התקשרה להתנצל.

לילי היתה מגיבה במהירות על כל ניסיון לפגוע באריק. בליל הבחירות של שנת 1981, היא היתה במטה הבחירות של הליכוד כשחיים יבין פנה, בשידור חי, לשרון בנוסח: "אני מבקש לדבר עכשיו עם מי שמיועד להיות שר המלחמה בממשלה הבאה..." לילי הבחינה שאריק לא שמע את הדברים. היא שלפה קופסת סיגריות וכתבה עליה: "אריק, הוא קרא לך שר מלחמה, תגיב בחריפות!" היא העבירה לו את הקופסה תוך כדי הריאיון ושרון הגיב על כך בחריפות. "זו היתה פליטת פה אומללה שנבעה מעייפות ואולי מזחיחות דעת, אבל התנצלתי בו במקום," נזכר חיים יבין.

"ראיתם את הדוגמן? שמעתם מה הדוגמן אמר?" נהג שרון לשאול את עוזריו בהתייחסו לביבי נתניהו. שרון בז להתנהלותו ולאופיו של נתניהו. "הוא לא עומד בלחצים," אמר לי באחת השיחות. "ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל," הוא סיפר, "הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש... הוא פשוט איבד את הצפון... ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו..."

שרון מדבר על האישור שנתן נתניהו למוסד בהיותו ראש ממשלה, בספטמבר 1997, לחסל את חאלד משעל, ראש הזרוע המדינית של חמאס, ברבת עמון. סוכני המוסד נכשלו ונעצרו והדבר גרם לתקרית דיפלומטית חמורה עם המלך חוסיין, שבעקבותיה שחררה ישראל את מנהיג החמאס אחמד יאסין תמורת שחרור אנשי המוסד.

שרון ב-73. "בעיה גדולה של אמינות"(צילום: איי אף פי)

דצמבר 2000. חודש וחצי לפני הבחירות לראשות הממשלה נפגשים נתניהו ושרון באולפן "משעל חם". זה היה ערב הפריימריז לראשות הליכוד, שבהם השניים היו אמורים להתמודד ראש בראש. נתניהו, שֶׁחזר לזירה הפוליטית שממנה פרש בעקבות ההפסד לאהוד ברק, התנה את נכונותו לרוץ לראשות הממשלה בכך שגם הכּנסת תפוזר ויתקיימו בחירות הן לכנסת והן לראשות הממשלה.

נתניהו ישב באולפן "משעל חם" בהרצליה, ממתין לתוצאות הדיון הסוער שהתקיים בכנסת ושעתיד לקבוע את גורלו הפוליטי. שרון המתין באולפן בירושלים, בציפייה שלא יהיה רוב לפיזור הכנסת. במקרה כזה נתניהו, כך הכריז, יפרוש מהמרוץ, ואז תיסלל לו הדרך לראשות הממשלה.

הדרמה הפוליטית הזו התרחשה בשידור חי: אני מתחיל בריאיון עם נתניהו ועוקב אחר השידור מהכנסת, שאמורה היתה להחליט, בכל רגע, על גורלם הפוליטי של שני האורחים שלי. ההצבעה התקיימה והוחלט שהכנסת לא תתפזר. נתניהו הודיע מיד, בשידור חי, כי הוא פורש מהמרוץ לראשות הממשלה. שרון היה המאושר באדם; הוא כבר ראה עצמו יושב בלשכת ראש הממשלה...

במהלך השידור הבמאי חילק את המסך לשניים: בצד ימין תמונה של נתניהו עם פנים נפולים, ומשמאל תמונה של שרון הזורח. תמונה אחת שווה אלף מילים. זה היה רגע גורלי בתולדות מדינת ישראל, שבו נסללה דרכו של שרון לראשות הממשלה למשך חמש שנים.

ניסים: ערב טוב ליו"ר הליכוד אריק שרון. הערב הוסר מעליך עול כבד, עכשיו אתה יודע שנתניהו לא יתמודד ואתה בוודאי מאושר ושמח...

שרון: "לא. אני בכלל לא מאושר ולא שמח, אני יודע מה מתרחש במדינת ישראל היום."

ניסים: נו באמת... אין לך רגשות? האיום הכי גדול בדרכך לראשות הממשלה הוסר לפני דקות אחדות, ואתה לא מתרגש?

שרון: "את ההתרגשות אני שומר לעצמי ולמשפחתי."

ניסים: היית מאמין שאתה, אריק שרון, עומד להיבחר לראשות הממשלה?

שרון: "אני מאמין לסקר של יום הבחירות, אבל אני משוכנע שאני אנצח בבחירות הקרובות, ויחד עם חברַי נקים ממשלה שתביא בהקדם גם לשלום, גם לאחדות, ואני מעריך שנצליח בזה."

ניסים: אם תיבחר תציע לביבי נתניהו, ששומע אותך כאן באולפן, את תיק החוץ?

שרון: "הייתי שמח אם ביבי היה מצטרף לממשלה, והתפקיד הזה בעיני הוא מאוד מכובד. שֵׁירתִּי שנים רבות בממשלה וזה תפקיד שאהבתי מאוד. אל תשכח שגם אבא אבן ומשה דיין היו שרי חוץ."

ניסים: העיתונאי בן כספית סיפר היום שראו אותך ואת אהוד ברק נכנסים למזנון הכנסת שמחים וצוחקים, הצליח לכם לטרפד את נתניהו...

שרון: "אני מאחל לכל אחד להיות מסוגל לצחוק. ניסים, לא עולה בדעתי שאתה תשאל ואני לא אתן לך תשובה, פעם לא הייתי עונה על הדברים, היום אני עונה על הכול..."

ניסים: נו, אז אתה וברק תיאמתם עמדות כדי לטרפד את נתניהו?

שרון וברק. חיוכים(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

שרון: "לא היה כאן שום תיאום ולא עשיתי שום עִסקה, לא עם ברק ולא עם מישהו אחר. ואני רוצה שתדע שלא היתה כאן שמחה, ובוודאי לא שמחה לאיד."

ניסים: למה אני מתקשה לקבל את זה?

שרון: "זו בעיה שלך, לצחוק זה בריא... בפירוש אין כאן שמחה לאיד. אני מצפה שכולנו יחד, ואני בטוח שביבי יתרום לזה, נצליח להקים ממשלה שתטפל בנושאים חברתיים יחד עם הנושאים המדיניים והביטחוניים."

(מתוך "משעל חם", 18.12.2000)

דצמבר 2002. באתי למעונו הרשמי של ראש הממשלה בירושלים, כדי לראיין אותו לתוכנית "משעל חם". זה היה כחודש לפני הבחירות של שנת 2003, שעמדו בסימן השחיתויות בליכוד וערב המתקפה האמריקנית על עיראק בעוד סדאם חוסיין מאיים לשגר טילים על ישראל.

בעוד הצלמים והטכנאים נערכים להקלטה, הזמין אותי שרון לחדר עבודתו. "אני מציע," הוא אמר, "שהפעם נעשה ריאיון רגוע יותר..."

"אני מוכן," השבתי, "אבל אשמח אם תיתן לי סיפורים בלעדיים ואיתם אתחיל את הריאיון..."

שרון הקשיב, קלט את המסר, ומיד ביקש בטלפון ממישהו שלא זיהיתי שייתן לו פרטים ממסמך מסוים בנושא המתקפה על עיראק. שרון רשם על דף את הפרטים. "יש לי סיפור טוב בשבילך," הוא אמר, "אבל אצטרך לערפל אותו..."

שרון סיפר כי בידי ישראל מידע חסוי ביותר, ולפיו סדאם חוסיין הבריח לאחרונה אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים לסוריה יחד עם מטוסי קרב אחדים.

"אתה תשאל," הוא הציע, "אני אאשר... אבל לא בתחילת הריאיון."

הסכמתי מיד. "תשאל גם על החשש שמטוס עם מתאבד יחדור לישראל וירסס כאן חומר כימי או ביולוגי."

ויתרתי על שאלות הפתיחה לטובת הסקופים שנתן לי שרון, שלאחר השידור צוטטו בהרחבה בתקשורת הבין לאומית.

ניסים: אדוני ראש הממשלה, בוא נתחיל בהכנות למתקפה האמריקנית על עיראק. על פי הידוע לך, האם לסדאם חוסיין יש את היכולת לתקוף מטרות בישראל?

שרון: "אני חושב שיש סכנה, אנחנו עומדים בפני מצב שכנראה תהיה מלחמה ואנחנו נערכים לכל האפשרויות."

ניסים: שאלתי אם יש לו את היכולת לתקוף מטרות בישראל?

שרון: "מאחר שנקטנו בכל הצעדים הדרושים, עם תיאום אסטרטגי עמוק ומלא עם ארצות הברית, אני חושב שיהיה קשה מאוד לתקוף אותנו."

ניסים: ממה אתה יותר חושש, מהטילים או ממטוס עם מתאבד שירסס כאן חומר כימי או ביולוגי?

שרון: "נקטנו בצעדים רבים, ואנחנו לוקחים בחשבון כל אפשרות כולל מה ששאלת לגבי מטוס עם מתאבד, אנחנו ערוכים לכל מצב."

ניסים: האם אדוני יכול לאשר שסדאם חוסיין הבריח לאחרונה אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים לסוריה, אותם חומרים שהפקחים מחפשים כל כך?

שרון: "יש לנו ידיעות כאלה, שכלי נשק כימיים וביולוגיים הועברו לסוריה ואנחנו ממשיכים לחפש אימות לכך, אנחנו עוקבים אחר המצב, וגם אחרי מטוסים שכנראה העביר לדמשק."

ניסים: אם כך סוריה משתפת פעולה עם סדאם חוסיין?

שרון: "יש ביניהם שיתוף פעולה בהרבה תחומים."

ניסים: ישראל תשלים עם מצב שבידי הסורים יהיה נשק כזה?

שרון: "אנחנו, יחד עם האמריקנים, עוקבים אחר המצב ואם צריך להסיק מסקנות אז נסיק."

(מתוך "משעל חם", 24.12.2002)

החלק השני של הריאיון עסק בשחיתויות במרכז הליכוד. המשטרה החלה אז לחקור אי סדרים וחשדות לשחיתויות בהרכבת רשימת הליכוד לכנסת. ביקורת קשה נמתחה על שרון ובעיקר על בנו עמרי, שמתרועע עם עבריינים.

אריאל שרון ובנו. "עמרי בחור ישר"(צילום: רויטרס)

ניסים: אני מבקש לדבר איתך על חקירות המשטרה בנושא הפריימריז. תראה, מוסא אלפרון עבריין לשעבר, שלומי עוז עבריין לשעבר, משפחת גרוסי קשורה לעבירות סמים, והשאלה היא מה עושה הבן שלך, עמרי, ביניהם?

שרון: "לעמרי אין שום קשר לעניין הזה ולוּ הקל שבקלים, ותרשה לי להגיד לך ואל תיפגע, לך יש בן ששמו אריאל שעובד בתקשורת, באותו תחום שאתה עובד. אתה מעלה בדעתך שאפשר יהיה לרדוף את בנך על רקע זה?"

ניסים: בני, עד כמה שאני יודע, לא מתרועע עם עבריינים...

שרון: (דופק בחוזקה על השולחן) "גם עמרי לא מתרועע עם עבריינים ולא קשור לעניין הזה."

ניסים: הוא עצמו אמר לדן שילון ששלומי עוז חבר טוב שלו...

שרון: "תן לי לגמור את העניין הזה, הוא פשוט נרדף. תן לי לתאר את המצב, עמרי הוא בחור ישר ושאינו מתחבא. הוא הכיר את שלומי עוז והוא לא ידע אף פעם מה הוא עושה."

ניסים: אבל אותם עבריינים היו פעילים במטה הבחירות שלך...

שרון: "אני לא בטוח שהם היו פעילים במטה שלי, לא ידעתי שום דבר במה הוא עוסק, ואני אינני יודע..."

ניסים: זה נשמע מוזר, כי אתה אדם שבקי בפרטי פרטים בכל נושא, אז כשבאו ואמרו לך שעבריינים משתלטים על סניפים והופכים לפעילים מרכזיים בליכוד, למה לא מנעת את זה?

שרון: "לא ידעתי שעבריינים מצטרפים לליכוד, ידעתי על זה כשמדי פעם היה על כך פרסום. הליכוד זה מפלגה דמוקרטית גדולה וההצטרפות אליה היא קלה, אולי קלה מדי."

ניסים: אז איפה האחריות שלך כמנהיג, כשהמפלגה שלך צועדת למשרדי החקירות במשטרה?

שרון: "צועדים למשרדי החקירות יש לא רק אצלנו בליכוד... דבר שני, כשנודע לי העניין מיד הודעתי ואני חוזר ומודיע, שכל מי שיימצא שנבחר שלא כחוק, יֵצא מיד."

ניסים: כולל בנך?

שרון: "בני אינו מעורב בעניין, והניסיון להכתים את הליכוד כחבורה של עבריינים, הדבר הזה חמור ביותר."

ניסים: בוא נדבר על אריק שרון. הדימוי שלך בציבור נתפס כסבא חביב, כמנהיג אהוב - אך במבחן התוצאה הממשלה שלך היא הגרועה בממשלות ישראל.

שרון: "זו הנחה שאתה קובע, אבל היא לא נכונה. גם אם תחזור על זה כמה פעמים, היא לא תהיה נכונה."

ניסים: בוא נדבר על היסטוריה: היו מנהיגים שנרשמו על דפי ההיסטוריה עם הישגים גדולים מאוד: בן גוריון, בגין, רבין - מה איתך?

שרון: "מאחר שיש לי עוד כמה שנים אינני חושב שאני צריך עכשיו לרשום את הדברים בדפי ההיסטוריה."

ניסים: אתה חושב על זה?

שרון: "אני חושב על מה אני אעשה באותם ארבע שנים ועשרה חודשים לאחר שאֶבחר בבחירות האלו."

ניסים: ולא על ההיסטוריה?

שרון: "אני מביט על העתיד ולא על העבר."

(מתוך "משעל חם", 24.12.2002)

יצאנו מבית ראש הממשלה מרוצים מהריאיון. שרון, שמאז שנבחר לראשות הממשלה סירב בעקשנות להעניק ראיונות ל"משעל חם", סיפק הפעם סחורה טובה עם הרבה כותרות. את קלֶטת הריאיון שלחנו לאולפני הרצליה לשידור בלילה. בשעות אחר הצהריים, כארבע שעות לפני שידור התוכנית, מתקשר אלי בני כרמלי, הבמאי הראשי של "רשת".

"יש לנו תקלה בריאיון," הוא מודיע לי, "בדקתי את הקלטת וגיליתי שאחת המצלמות לא פעלה."

החסרתי פעימה. "אז הלך הריאיון עם ראש הממשלה?" שאלתי בבהלה.

"אל תדאג," ניסה כרמלי, מקצוען קר רוח, להרגיע. "למזלנו התקלה היתה במצלמה שצילמה אותך ולא בזו שצילמה את שרון, אז תבוא מיד לאולפן ונקליט את השאלות שלך מחדש."

טסתי להרצליה ובדרך חשבתי, מה היה קורה אילו התשובות של שרון לא היו מוקלטות בגלל התקלה? לך תסביר לשרון, שהסכים להתראיין רק אחרי מאמצי שכנוע רבים, שהמצלמה לא הקליטה... הגעתי לאולפנים. כרמלי ארגן חדר שדומה לזה שבו הקלטנו את הריאיון בבית ראש הממשלה. הקלטתי מחדש את השאלות ואף אחד מאנשי צוות הצילום לא שם לב שמאחורי היה מונח עציץ שבו שתיל הדומה לקנאביס, שהוא סם. סיימנו את הקלטת השאלות, כרמלי שתל אותן בתוך הריאיון וכולנו נשמנו לרווחה.

במהלך שידור הריאיון מתקשר עמרי שרון לבני אריאל, שהיה עורך המשנה של התוכנית, ושואל: "תגיד, ממתי יש עציץ קנאביס בבית ראש הממשלה?" אריאל לא הבין על מה הוא מדבר, אבל מיד התעשת והסביר לו על התקלה ועל השאלות החוזרות. עמרי פרץ בצחוק והבטיח לספר לאבא שלו. למחרת בישיבת הבוקר בלשכת ראש הממשלה, שרון ביקש מיועציו שיסבירו לו שוב ושוב איך קרה ששתלו בביתו עציץ כזה, ומהו הצמח הזה, ואם זה באמת סם...

משעל ושרון באולפן. (צילום באדיבות ארכיון רשות השידור - "שיחת ועידה")

ינואר 2004. אריק שרון עוסק בתוכנית ההתנתקות. ראשי מועצת יש"ע מארגנים נגדו הפגנת המונים בכיכר רבין, תחת הכותרת: "אריק, אל תתקפל!" בציבור פורץ ויכוח סוער סביב התוכנית, אך הוא נקטע כאשר פרשיות שחיתות שנחקרו על ידי המשטרה ומבקר המדינה לגבי משפחת שרון, כובשות את סדר היום הציבורי.

פניתי לשרון והצעתי לו להופיע בתוכנית "משעל חם" כדי להתייחס לפרשיות הנחקרות ולהסביר את תוכנית ההתנתקות שעליה הכריז. הוא הסכים וקבענו מועד לריאיון ב 19 בינואר 2004, כשבועיים לאחר פנייתי. במקביל לבקשה שהגשתי לשרון, ובלי קשר אליה, ניהלתי משא ומתן עם דוד ספקטור, שהיה יועצו האסטרטגי של שרון והפך ליריב המשפחה. ידעתי שלספקטור יש קלטות ומסמכים על ההתנהלות של משפחת שרון ומאוד רציתי לחשוף אותם בתוכנית. קיימתי איתו כמה פגישות, שבמהלכן הציג לי ולישראל סגל את החומרים הלוהטים שחשפו את שרון כמי שהיה בקי בפרטי פרטים בכל הנוגע להעברות כספים שגויסו לקמפיין הבחירות שלו, וזאת בניגוד למה שאמר למבקר המדינה.

לבסוף הסכים ספקטור להופיע בתוכנית שבוע בדיוק לפני ההופעה המתוכננת של אריק שרון. פעולת התגמול של ראש הממשלה שרון תבוא בהמשך...

ניסים: ערב טוב לך, דוד ספקטור. זו הפעם הראשונה שאתה מוכן להיחשף בפומבי ולדבר על הקלטות והחשדות נגד משפחת שרון. למה? למה החלטת להפר את השתיקה?

ספקטור: "מזה שלוש שנים מתנהל נגדי מסע של הכפשות, רדיפות ורצח אופי עד כדי ניסיון להפליל אותי על ידי משפחת שרון והמעגלים המקיפים אותה."

ניסים: בוא נדבר על המניע שלך, למה אתה חושף את הקלטות שפוגעות במשפחת שרון, אולי בשל בצע כסף?

ספקטור: "אני לא פועל ממניעים כלכליים. לא היה לי שום ויכוח כספי עם משפחת שרון."

ניסים: אז למה אתה נוקם בהם?

ספקטור: "אני לא עושה שום נקמה. אם הייתי רוצה לעשות נקמה, אז אריק שרון לא היה ראש ממשלה כבר בפברואר 2001."

ניסים: למה?

ספקטור: "משום שהייתי יכול להוציא את כל החומר עליו לו רציתי לפגוע בשמו הטוב."

ניסים: יש לך עוד חומר עליו?

ספקטור: "החומר נמצא במשטרה, ואני לא מתכוון להוציא עוד חומרים ולפגוע בשמו הטוב של אריק שרון."

ניסים: האם על פי מה שידוע לך, ראש הממשלה היה מעורב בצד הכספי של מערכת הבחירות? כי בכל מקום הוא אומר לא ידעתי כלום, הבנים שלי טיפלו בכספים...

ספקטור: "לצערי העובדות שונות."

אריק שרון ויועציו צפו בריאיון עם ספקטור. והתגובה לא איחרה לבוא. למחרת התבשרתי שהריאיון המתוכנן עם ראש הממשלה מבוטל. הם נימקו זאת בסיבות טכניות של לוח זמנים צפוף. וכמובן לא ציינו שום קשר לריאיון עם ספקטור...

אריק שרון רצה מאוד להיות רשום בדפי ההיסטוריה כאחד המנהיגים הגדולים של מדינת ישראל. הוא האמין שמקומו הוא בכותל המזרח של המנהיגים, לצִדם של דוד בן גוריון ומנחם בגין. אלי לנדאו, עוזרו הכול יכול, סיפר לי כי במהלך ביקור במצרים, לאחר הסכם השלום, הוא הגיע עם שרון לאתר הארכיאולוגי המפורסם באבו סימבל, שבו ישנם פסלים ענקיים של מלכי מצרים העתיקה ועליהם חקוקים שמותיהם. "אריק," אומר לנדאו, "הביט שעה ארוכה בפסלים ובכתובות ושאל אותי: 'תגיד, גם את שמי יחקקו כך? גם אותי תזכור ההיסטוריה?'...".

• הספר "הותר לפרסום" רואה בימים אלה אור בהוצאת "ידיעות ספרים"