"פלמנקו הוא הדת שלי": ראיון עם רפאל אמארגו
הוא אדם של סתירות, פרובוקטור שרוצה להתחבב על כולם, אמן מסורתי שלא חושש להצטלם בעירום כמעט מלא. לקראת הגעתו לאירועי פאזה מורגנה, ראיון עם "הטרוריסט של הפלמנקו", הרקדן והכוריאוגרף רפאל אמארגו
למרות הפיתויים שבסביבתו, בעת חופשתו הקצרה באיביזה, רקדן הפלמנקו הספרדי, רפאל אמארגו, עושה מאמצים כבירים להתרכז בראיון הטלפוני. "אתה לא רואה שאני מנסה לעבוד פה?", הוא צועק בספרדית על דמות נעלמה שבמהלך השיחה מנסה לקטוע לו שוב ושוב את חוט המחשבה.
טעימה מרפאל אמארגו ולהקתו. פרובוקטור מוכשר
אמארגו לא אוהב שמפסיקים אותו באמצע דיבור שוטף על עצמו. כמו על הבמה, כך גם בחיים, יש משהו טווסי ברקדן והכוריאוגרף שנחשב כאחד השמות מעוררי המחלוקת בעולם הפלמנקו העכשווי. בספרד יש לא מעט שאוהבים לא לאהוב אותו בשל הפרובוקציות האינסופיות, האגו-מאניה מעוררת האנטגוניזם והמרחק ההולך וגדל בין יצירותיו לבין הפלמנקו המסורתי הטהור. אחרים, מעריצים את האדמה עליה הוא מטופף בכישרון לא מבוטל, מסיבות אלה בדיוק.
בעוד כמה ימים הוא יגיע לישראל, לפזר קצת מהקסם שלו על במת הענק של אירועי "פאזה מורגנה" של ישרוטל, תחת כיפת השמיים ואל מול עמודי שלמה, בפארק תמנע הסמוך לאילת. "אני מתרגש מאוד לקראת הפסטיבל במדבר", הוא מגזים בדרכו החיננית, "אני נרגש לחזור לישראל, זו מדינה מדהימה ואני מת עליה. יש אצלכם אנשים פתוחים מאוד ותל-אביב, מבחינתי היא אחת הערים הנפלאות בעולם. אני מת על הים והשמש בתל-אביב. גם על אילת, שבה עוד לא ביקרתי, כולם אומרים דברים נפלאים. אה, ואני מת על להקת בת שבע".
לשאלה מה כל כך מרגש אותו בסיור הנוכחי בישראל, בה ביקר לפני שנים אחדות, הוא מספק תשובה פואטית: "לרקוד באוויר הפתוח מול פני הירח, זה לרקוד עם הטבע והתנאים הגיאוגרפיים שהוא מציב. אין לי ספק שיוולדו בי רגשות חדשים שימלאו את הנפש ויכתיבו את התנועה".
למופע הנודד שלו, בו משתתפים בכל פעם מבצעים אחרים, תצטרף הפעם להקה של עשרה רקדנים, שמונה מוזיקאים והזמרת, מריה טולדו, שמזה זמן נחשבת אטרקציה בקרב חובבי הפלמנקו בספרד. אלבום הביכורים של טולדו, שנשא את שמה, שילב בין פלמנקו לג'אז, ומכאן אולי גם החיבור המתבקש עם אמארגו, שהולך ומתרחק עם השנים מהפלמנקו הטהור ומשלב ביצירותיו גם ראפ ואפילו פופ.
"הפלמנקו שאני יוצר יותר אקלקטי ופתוח, התאורה דרמטית, התלבושות יותר אקטואליות וגם אין לי בעיה להכניס פנימה ראפ אם צריך", הוא אומר, "אבל כשאני רוקד, זהו פלמנקו אורתודוכסי ואף אחד לא יגיד לי אחרת".
לא רק הילד הרע
אמארגו היה רוצה להחזיק את המקל משני קצותיו: הוא נהנה מתשומת הלב התקשורתית שניזונה לא מעט מאמירות פרובוקטיביות שהוא מנפק בלי הכרה ומפרובוקציות שבינן לבין אמנותו אין ולו דבר כמו צילומי עירום שמשאירים מעט מקום לדמיון. הוא נהנה לא פחות מדימוי הילד הרע שהדביקו לו, אותו הוא מטפח בגאווה. באותה נשימה, הוא היה רוצה להיות נאהב על כולם, גם על הפלג שלעולם לא יוכל לְרַצוֹת בספרד השמרנית.
יצירתו של אמארגו, "משורר בניו יורק"
אמארגו הוא איש של סתירות. מי שמעיד על עצמו כחובב שיווק ואופנה, המסמלות ארעיות ומעידות על סטטוס חברתי, בחר לעסוק דווקא במחול שמקורותיו במסורת העממית של ספרד.
אם פלמנקו זו הדת שלך, מיהו אלוהים?
"לא אני, אם זו השאלה. לא מעניין אותי למכור את עצמי. זה קודם כל הפלמנקו ורק אחר כך רפאל אמארגו. זה שאחרים מעדיפים לשים את השם שלי קודם, זה עניינם. פלמנקו אינו ריקוד לשם ריקוד, זה הרבה מעבר לכך. כשאני רוקד, אני הופך לחיה. הריקוד משתלט עליי, אני הופך לרגש, כמו מתאגרף בזירה".
בשם הסב
הוא נולד בכפר קטן ליד גרנדה תחת השם חסוס גארסיה הרננדס והחל לרקוד בקבוצת חובבים כשהיה בן תשע. בגיל 16 עזב למדריד ולמד באקדמיה המלכותית למחול. חמש שנים לאחר מכן הקים להקת פלמנקו משלו ואימץ את השם אמארגו, ששאל מדמות צועני לה הקדיש פדריקו גרסיה לורקה מספר שירים.
השם רפאל הוא מחווה לסבו האהוב, בן דודו של המשורר והמחזאי הנודע. אמארגו מדבר לא מעט על הקרבה שהוא חש ללורקה. יצירתו המשמעותית ביותר עד כה מבוססת על "משורר בניו יורק", מאת לורקה שאותה הוא היה רוצה להביא גם כן לקהל הישראלי. "זה יקרה, אני משוכנע", הוא אומר, "אי אפשר שלא. זו עבודה שנולדה מהבטן ותישאר הרבה אחרי שכבר לא אהיה פה".
מה גורם לך לרקוד? מאיפה מתחיל הריקוד שלך?
"אני לא יודע למה אני רוקד, אבל זה חזק ממני. נולדתי בחודש השביעי ואמא שלי מספרת שגם כשהייתי בבטן שלה, כל הזמן רקדתי. היא אומרת שמיהרתי לצאת לעולם כדי לרקוד".
הוא זכה לכינוי "הטרוריסט של הפלמנקו" בשל המניירות ואולי בשל האיום שהוא מסמל על הפלמנקו המסורתי הטהור. כך או כך, אמארגו מחבק את הכינוי. "העבודה שלי חדשנית, או כמו שהעיתונים אוהבים לכתוב 'רבולוציונרית'. בדיוק בגלל זה היא תשאיר חותם. אני משתמש באלמנטים שלא נהגו להשתמש בהם קודם, כמו אפקטים אודיו-ויזואליים למשל. מצד שני אני יודע היטב מאיפה אני בא. המופע שיגיע לישראל, למשל, הוא פלמנקו-פלמנקו-פלמנקו".
"יותר אינטלקטואל מרקדנים שתקועים רק בפלמנקו"
מזה מספר שנים הוא חי בלוס אנג'לס, אבל הלב עדיין בספרד. "אני אוהב את הארץ שלי אבל בארצות הברית פחות אנשים מכירים אותי, זה פחות לוחץ", הוא מסביר.
למה אמריקה?
"אני אוהב את האסכולה האמריקנית. אני מעריץ של פיטר ברוק, מרתה גראהם ובוב ווילסון. אלה אנשים שהבינו היטב את הבמה. אני מתחבר לפואטיקה של היצירה החדשה שהם הביאו.
זה אולי קשור איכשהו לקשר המשפחתי שלנו למשפחת לורקה. זה חלק ממחזור הדם שלי. אני לא אומר שאני יותר אינטלקטואל מאחרים, אבל אני אוהב ללמוד. הפלמנקו לצערי הוא עולם סגור ואני מאמין בעולם פתוח. יודעת מה? אני יותר אינטלקטואל מרקדנים אחרים שתקועים רק בעולם הזה של הפלמנקו. בפירוש. זו גם הסיבה שאני אמן אקלקטי".
2012 הולכת להיות שנה עמוסה עבור אמארגו. עם תפקיד ראשי על המסך הגדול בסרט ערפדים מקסיקני ותפקיד ראשי נוסף בהצגה "חדרו של ג'ובאני", מאת ג'יימס בולדווין מגדולי המסאים האמריקנים במאה ה-20 ואחד מהקולות ההומוסקסואלים הבולטים והמשפיעים בעולם.
"חדרו של ג'ובאני", שראה אור בשנת 1956 ועסק בהומוסקסואליות וביחסים בין גזעיים, הקדים את תנועת השחרור ההומו-לסבית ונחשב כאבן דרך משמעותית בלימודי המגדר. "זו ההצגה הראשונה שבה אני משתתף לא כרקדן אלא כשחקן ויש בזה כמובן משהו מפחיד", הוא אומר, "יש סצנה שבה אני 25 דקות שלמות על הבמה עירום. זה יהיה מעניין".
