בין קמטים לכפות הרגליים: בתיקון, תערוכה חדשה

אינספור סקרים שפורסמו בשנים האחרונות, מצביעים על כך שנשים אינן אוהבות את גופן. לא משנה איזה נשים, בנות כמה, איפה הן גדלו והתחנכו או איך הן נראות – אנחנו נוטות להפנים גישה ביקורתית ובלתי סלחנית כלפי כל מילימטר בגופנו, ורובנו עושות את זה, למרבה הצער, במין פרפקציוניזם גם אם בתחומים אחרים בחיים אנחנו נינוחות, סלחניות או מה שקוראים זורמות. שני פרויקטים של אמניות מבצלצל מאתגרות את התפישה הזו, שהפכה לרובנו לאינסטינקט, ומציעות מבט אחר על מה שמקובל לראות כפגמים בגוף הנשי.

יוצרות תיקון

נועה זילברמן ודניאלה זילברשטיין, שתיהן בוגרות תואר שני במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלצל, הן שתיים מן המציגות בתערוכה החדשה "בתיקון", שנפתחת היום (חמישי 22.9) בגלריה של בית הספר ברחוב סלמה 60 בתל אביב. בתערוכה תוצגנה עבודות שנוצרו במיוחד תחת הכותרת "בתיקון", וגם עבודות סיום ועבודות מקורסים בשנה החולפת, והיא עוסקת בשאלות של תיקון עולם, תיקון אישי, תיקון באומנות, קלקולים ותיקון חברתי - ומנסה לבחון את השאלה כיצד ניתן ליצור מתוך פגמים והאם תהליך העיצוב הוא פעולה מתקנת –תהיות שמעליהן מרחפת רוח ה"וואבי– סאבי" היפנית, תפישה המדגישה את יופיים של דברים לא מושלמים, פגומים, משומשים ולא מקובעים.

תכשיטי קמטים, יצירה של נועה זילברמן

נועה זילברמן יצרה "תכשיטי קמטים", סדרה של סיכות המדגישות אזורים בגוף שעתידים להתקמט, תכשיטים לעור הפנים, המחשוף, והצוואר, ומפה של קמטים על פניה שלה, שאותה מילאה בחוטים מוזהבים. העבודות המעניינות מאוד שלה מקשטות אזורים שנשים רבות מנסות להסתיר, ובאותה הזדמנות מציעה מבט רך, מקבל ואוהב יותר של הקמטים. זילברמן, המעידה כי בניגוד לתלמידי אומנות אחרים שמהרגע הראשון מנסים ליצור יצירות ניסיונות הקשורות לגופם, זו העבודה הראשונה שלה שנעשתה על גופה. "כשחזרתי ללמוד, מישהו בקפטריה שאל אותי אם יש לי הנחת סגל. פתאום הבנתי שבגיל 35 אני מבוגרת בעשר שנים בערך מרוב התלמידים האחרים, וזה היה לי מוזר וגרם לי לחשוב על הגיל ומה הוא עושה למראה שלי".

מחשבות על גיל, קמטים ורושם חיצוני

זילברמן, שאומרת שמדובר בעבודה הכי שנואה על בעלה ("כששואלים אותו בת כמה אני הוא אומר 29"), לא מנסה לתקן את הקמטים על ידי המילוי בזהב. היא מנסה לתקן את המבט העוין האינסטינקטיבי על הקמטים. "בשביל העבודה נאלצתי להזעיף מבט מול המראה, להרפות, לחייך נורא חזק ושוב לכווץ כדי שיישארו קמטים. זה היה טראומטי, כמו להביט לעתיד. זה גרם לי לקנת את כל הסרומים והקרמים כדי להילחם בקמטים, ואחר כך להרפות ופשוט לחיות איתם בשלום מתוך תחושה שזכיתי בהם בכבוד".

פרויקט נעל יחפה

דניאלה זילברשטיין המציגה את "נעל יחפה", פרוסות עור העוטפות את כף הרגל באופן מינימלי ומבליט את הבהונות ומזכיר עור מיובל וקשה, עוסקת בשאלות של יופי וכיעור. זילברשטיין היא צורפת, אבל יש לה עניין מיוחד בנעליים ואביזרים שאינם דווקא תכשיטים. בעבר היא רתמה את לימודי הנגינה בכינור מילדותה לעיצוב צווארון חולצה מכרית עור שעליה אפשר להניח את הסנטר כפי שעושים כנרים ובתערוכה הנוכחית היא מציגה את הגרסה הסופית של נעל שאינה ממש נעל, שהחלה מעיצוב של כריות עבות לכפות הרגליים, המחוברות זו לזו במגנטים ונעות כמו מנגנון הדיפרנציאל במכונית, והסתיימה בגילוף גוש עור עבה וגס שנראה כמעט חייתי.

דניאלה זילברשטיין מעלה לדיון את כפות הרגליים

"כפות הרגליים הן אזור שהרבה אנשים לא אוהבים", אומרת זילברשטיין. "אנשים מסתייגים ממראה העור, האצבעות שלהם, העצם שבולטת בצד. אני אוהבת לצאת נגד כל מה שמפחיד ומפריע כדי לחשוף ולהראות את זה, אפילו להפוך את זה למשהו גרוטסקי ומוקצן, מתוך מחשבה שככה יש לנו סיכוי לראות בזה גם את היופי".

עוד כתבות באתר לאשה

• איך ייראה הבית שלנו בעתיד? תערוכת העיצוב בפריז
• טעון תפוח: חפצים ואביזרים בהשראת הפרי של ראש השנה
• ערב החג, מה ללבוש? בדיוק בשביל זה יש הכינותי מראש