איך גיליתי שאני מאוהב?

בתום תקופת יובש ארוכה, מלאה בפלירטים, סטוצים, רומנים, יחסים של לילה, יחסים של יום, ולפעמים אפילו יומיים - אני מרגיש שמשהו קורה לי. אני לא יודע אם זה בגללה, הדובשנית המתוקה שפגשתי בהפגנה לפני כמה שבועות, או שזה פשוט אני.

אהבה בערוץ יחסים:

• אהבה עם סוף ידוע מראש
• אתן חמוצות כי אתן מפחדות להפגע
• עדיין מחכה לך, זר גבוה ומסתורי
• לא, לא, אל תוריד לי את התחתונים
  

האם אני מחייך כמו טמבל לכל הערה שלה כי זאת היא, או שאולי זה אני - בודד, שבע כיבושים, ומחפש קצת רומנטיקה בתור יער האירוטיקה התל אביבית? האם השתניתי כי היא האחת או שהדובשנית פשוט נפלה עליי בטיימינג מוצלח, בו בדיוק החלטתי שאני מוכן כבר לשקט ושלווה, ובאמת רוצה אהבה?

אינני יודע את התשובות לכל השאלות הללו, אך בינתיים, בזמן שאני מנסה להגיע להבנה האם זאת היא או אולי זה אני, החלטתי לזרום ומה שיהיה - יהיה. אתם יודעים מה? זה נעים וזה נחמד, מה עוד ששמתי לב שלהפתעתי, הפכתי בן לילה לאדם איכותי, ידידותי ומסביר פנים הרבה יותר מאיך שהייתי עד לרגע בו ראיתי אותה מחזיקה שלט בכיכר המדינה. לפחות מבחינתי, ההפגנה הגדולה הזאת השיגה משהו.

סימן שהתאהבת

אז איך גיליתי שאני מאוהב? מהם הסימנים שעוררו אצלי חשד אמיתי, שמשהו קורה פה? הינה כמה דוגמאות שהביאו אותי למסקנה הדרמטית הזאת.

איבדתי את התאבון – מוזר, כי אם זכרוני אינו מטעה אותי, זה אני - הגרגרן, הזללן, שגומר את המנה שלי, ועוד עוזר לילדים לסיים את המנות שלהם. זה אני שבשתיים בלילה פותח את דלת המקרר, ובלי בושה מכין לעצמי פיתה עם כל מה שנשאר במקרר אחרי השבת. פתאום, אני מוצא עצמי יושב מולה במסעדת פאר, בוהה בה, ולא מסוגל לגעת במנת הקרפצ'יו הדקיקה שהוגשה לי. היא מחייכת, ומבינה את מה שאני אבין כנראה, רק אחר כך.  

גור סופר התאהב. לאן נעלם התיאבון?(צילום: shutterstock)

אני אוכל קינואה – אם כבר אוכל, אז רק קינואה. מי לעזאזל ידע מה זה קינואה עד לפני שבועיים? התפריט הקבוע שלי היה מורכב תמיד מקצת שיפודים, קצת קציצות, ושווארמה כשאף אחד לא רואה. מהיום אני פתוח, אני זורם, אני בריא. אני אוכל קינואה, אני אוהב קינואה, ואתם יודעים מה - אני מוכן אפילו לשתות קינואה.

אני חיובי – כן, אני אומר לה 'כן' על הכל, מה אכפת לי. כמה זה כבר עולה לי? לפעמים אני מגוון עם 'חיובי', ולפעמים עם – 'מה שתרצי בייב, אין בעיה'. לאן, לאן נעלם איש העקרונות, האידיאליסט, חד המחשבה ומהיר הלשון? הוא לא נעלם, הוא פשוט רוצה אותה איתו.

פרצוף של סמיילי – זה התחיל שם בכיכר, וזה ממשיך עד היום. אני כל הזמן מחייך. מה יש לך? – אני מסתכל על עצמי בראי ותוהה. הרי רק אתמול הסתובבת שפוף ברחבי העיר ומלמלת לעצמך שאהבה כנראה כבר לא תמצא. אז אולי זאת היא או שאולי זה אני שמתמוגג מהבשורה החדשה שנכנסה לחיי?

לא מפסיק לחייך. גור סופר מאוהב(צילום: shutterstock)

פארק הירקון ואני – מזה שנים שאני מרשה לעצמי להגיע לפארק הירקון רק כשהילדים מתעקשים על סירת פדלים. גם אז, אנחנו בדרך כלל מתעייפים, ומחזירים את הסירה כבר אחרי חצי שעה, ולא מנצלים את יתרת זמן השכירות. היום, לא תאמינו, אבל אני מסתובב לבוש בחליפת ריצה מחטבת, נעלי ריצה מהקלות שבעיר, מנסה להדבק אליה מאחור בעודה אצה רצה ברחבי הפארק. ככה זה שהדובשנית שלך בכושר.

עמדותיי מתגמשות – התוודיתי בפניה שהצבעתי ביבי, ואפילו ניסיתי להצדיק את בחירתי בדרוג האשראי הגבוה של המדינה, ועוד מספר עובדות אשר זכו להתנגדות מיידית וקולנית. תוך כדי דיון סוער, פתאום זה בא לי. הבנתי שבעצם ביבי הוא מקור הרע, הוא זה שגרר אותנו לבידוד מדיני, יצר את תרבות הטייקונים, ועוד העז למנות את ליברמן כשר החוץ. 'את יודעת מה', אמרתי לה, 'טוב שדיברנו. רק תגידי במי לבחור בבחירות הקרובות. אין שום בעיה. אני איתך'.

הדובשנית שלו בכושר. הוא מנסה להדביק את הקצב(צילום: shutterstock)

אל תלכי לי – כבר בפגישתנו הראשונה נאלצתי להתמודד עם ביקורת נוקבת לאור אהבתי חסרת הפשרות לאיל גולן. אני מודה שיש לי ברכב חמישה דיסקים, וכולם של איל גולן. הילדים מכירים את כל שיריו על פה, וכולנו שרים אותם בקולי קולות. זה נגמר - הסברתי לילדים את מה שהסבירה לי הבשורה החדשה שלי – אין לו סאב-טקסט בשירים. הבנתם? אני לא. אבל מהיום – ולמורת רוחם של הילדים – איל גולן ואנחנו - כבר לא.

תעשה לי ילד – אני? אני אעשה לך ילד? אבל כבר יש לי ילדים, אני עוד מעט יוצא לפנסיה, למה אני צריך עוד ילד? אה, את רוצה עוד ילד? אז למה לא אמרת? תראי מותק, אני לא ממש רוצה עוד ילד, אבל אני מבין שאת ממש מתעקשת, אז בואי נגיד, שאני לא פוסל, בסדר? בואי נצא עוד שבוע-שבועיים, אולי תבואי פעם נעשה שבת ביחד ואז נראה? מתאים חמודה? יופי, אז תנגבי את הדמעות, ותני לי חיבוק.

זהו חברים וחברות. אם תראו גבר הולך בשדרה עם בטן דבוקה לגב מרוב קינואה, נעלי ריצה לרגליו, שומע יהודית רביץ בפול ווליום ודוחף עגלה עם ילדה קטנה, חמודה ובוכה - תדעו שזה אני, וכנראה שהתאהבתי.

• ואתם? איך גיליתם שהתאהבתם? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים ואולי נפרסם את סיפוריכם