בית משפט לתביעות קטנות - הנשק של האזרח
לעיתים אין דרך אחרת. הביורוקרטיה והאטימות לא מותירים ברירה, אלא לפנות לבית המשפט. במקום לשלוח עוד מכתב, או לחכות למנהל יום שלם על הקו, עדיף לתבוע. ההליך פשוט ולא יקר. סיפורם של אנשים צודקים שהשיבו מלחמה - וניצחו
המדינה, משרדי הממשלה, העיריות ושלוחותיהן מזלזלים בכם? יש למי לפנות. בית המשפט לתביעות קטנות קשוב לאזרח הקטן שנעשה לו עוול. בימים של מחאה חברתית וקולות הולכים וגוברים לתיקון עוולות ומניעת הנצחת מצבים לא הוגנים, חשוב להזכיר את זכות הפנייה לערכאות, והאפשרות של הגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות (כאשר זו האופציה המתאימה והנכונה), אשר אינה כרוכה במאמץ רב מצד האזרח ובהוצאה כספית גבוהה.
לא אחת, האזרח נתקל במכשולים שמערימות הרשויות, כגון גבייה שלא כדין, עיקול בניגוד לחוק וניתוק מים לא מוסבר. מכתבים, פניות וניסיונות לבטל את רוע הגזירה לא עוזרים. במקרה כזה, הגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות עשויה לפתור את הבעיה.
כמה שווה זלזול חמור של תאגיד מים?
בני הזוג רובנר הגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע תביעה נגד מי שבע - תאגיד המים וביוב של באר שבע, בשל ניתוק מים שלא כדין. לטענתם, ב-14 בנובמבר 2010 נותקו המים בבית התובעים בשל חוב לתאגיד בשל נכס אחר.
התובע טען כי מדובר בנכס שלא בבעלותו מזה למעלה משש שנים והציג לכך אסמכתאות.
עוד טען התובע, כי ניתוק המים בוצע בשל חוב הנמוך מ-300 שקל, דבר הנוגד את חוזר משרד הפנים, הקובע כי ניתוק מים יבוצע רק כשהחוב גדול מ-300 שקל.
התובע הדגיש כי ניתוק מים בשל חוב בגין נכס אחר הוא חמור ופעולת התאגיד היתה בניגוד להוראות משרד הפנים ולדין. בני הזוג ביקשו פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם, במיוחד בשל העובדה שהתובע חולה בסוכרת.
התאגיד לא הגיש כתב הגנה ובדיון שהתקיים בבית המשפט טען מפי הנציגה, כי הנחיות משרד הפנים שצורפו לתביעה אינן בתוקף, וכי החוב היה גדול מ-300 שקל. אולם, הנציגה לא צירפה אסמכתאות לטענותיה, ובית המשפט החליט לקבל את התביעה נגד התאגיד, תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלותו.
"תיק זה מעיד על זלזול חמור של הנתבעת (התאגיד- א.א.ג) בתובעים, אזרחים מהשורה שנקלעו שלא מרצונם ובלי שקיבלו התרעה כדין למצב בו המים נותקו בביתם במשך 24 שעות", כתב השופט יעקב פרסקי בפסק הדין.
השופט ציין כי אילו התאגיד היה בודק את מצב הדברים בנכס לגביו יש חוב, לעומת הנכס בו מתגוררים התובעים, ולא ממהר לנתק מים, יש להניח כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים הייתה נמנעת.
השופט הוסיף כי "טענת ההתרעה לאחר מועד ניתוק המים, יותר טוב שלא הייתה מועלית, שכן על פני הדברים מן הדין שהנתבעת (התאגיד- א.א.ג) היתה מתנצלת בפני התובעים על עוגמת הנפש הרבה שגרמה להם, במקום להתגונן בטענות מתחמקות וכלליות".
לאור האמור, השופט החליט לחייב את התאגיד בפיצוי של 4,000 שקל בשל עוגמת הנפש והנזק הלא ממוני שנגרמו לתובעים.
(ת"ק 40743-12-10 רובנר ואח' נ' מים וביוב בע"מ)
כמה שווה זלזול של משרד התחבורה?
מקרה אחר של זלזול וחיוב בפיצוי בשל התנהלות לא תקינה, נדון בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. מדובר בתביעה שהוגשה נגד מנכ"ל משרד התחבורה ומשרד התחבורה.
משרד התחבורה שלח לתובע, תושב ותיק, אשר מכוח חוק יכול להאריך את רישיון הנהיגה שבידו רק לאחר הצגת אישור רפואי, דרישה לתשלום אגרת רישיון נהיגה, בשל תקופה שברובה כבר חלפה ועברה.
התובע שהיה מעוניין בחידוש רישיון הנהיגה שילם עבור כל התקופה וביקש החזר. רק כשעברו למעלה משנתיים, ולאחר פניות רבות לגורמים שונים במשרד התחבורה, בכתב ובעל פה, קיבל התובע את ההחזר המבוקש. השאלה שעמדה להכרעת בית המשפט היא, האם התובע זכאי גם לפיצוי בשל הוצאותיו ועוגמת הנפש שנגרמה לו?
בתביעה שהגיש לבית המשפט טען התובע כי הוציא כספים רבים על משלוח מכתבים ושיחות טלפון וכי נגרמה לו עגמת נפש רבה ועל כן הוא מבקש פיצויי והחזר הוצאות בסך של 1,000 שקלים.
המדינה מצידה הודתה כי נפלה טעות בגביית האגרה, אך לשיטתה מרגע שהכסף הוחזר לידי התובע אין היא חייבת לפצותו. השופטת דורית פיינשטיין מתחה ביקורת על התנהלות המדינה, וציינה כי יש להביע צער על כך שהמדינה לא השכילה להבין כי משרד התחבורה טעה שוב ושוב, וכי ראוי לפצות את התובע על הטרחה הרבה ועגמת הנפש שנגרמו לו.
"טעה משרד התחבורה עת שלח את הדרישה לתשלום האגרה, טעה שוב ושוב כאשר לא הטה אוזן קשובה לפניות התובע, טעה גם כאשר לא התייחס במהירות הראויה לפניות נציב תלונות הציבור ושוב טעה כאשר החזיר את הסכום שגבה ביתר רק בחלוף חודשיים ממועד ההודעה.
טעויות אלו יש בהן כדי להעיד על זלזול בציבור הנזקק לשירותי משרד התחבורה", כתבה השופטת בפסק הדין. השופטת הוסיפה וציינה כי יש להביע צער על כך שמשרד התחבורה לא השכיל להבין כי תלונות כאלו הן הזדמנות לגלות טעויות להכיר בהן וללמוד מהן, שכן לא רבים יפנו ויתריעו שוב ושוב על גביה בטעות של 136 שקלים בלבד. "נראה כי ההזדמנות לשפר את השירות לתושבים ותיקים בעלי רישיון נהיגה - הוחמצה וחבל", הדגישה השופטת.
השופטת פסקה כי התובע השקיע מאמצים רבים כדי לקבל החזר של הכספים, וראוי כי הוא יפוצה בשל מאמצים אלו. במקרה זה, מטרתם של הפיצויים היא כפולה: מצד אחד הם באים לפצות את התובע עבור ההוצאות שהוציא בפועל כך ששכרו לא יהיה בהפסדו, ומצד שני ראוי שלפיצויים אלו תהיה גם תכלית מרתיעה ושמשרד התחבורה ישקול בכל פנייה ופנייה את התנהלותו.
מכיוון שהתובע העמיד את תביעתו על 1,000 שקלים בלבד, השופטת פסקה לו סכום זה כפיצויים וכן הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים. בסה"כ חויב משרד התחבורה לשלם לתובע 2,000 שקלים.
(ת"ק 1507-10 רוט נ' מנכ"ל משרד התחבורה ואח')
סיכום
מפסקי הדין עולה כי בית המשפט לתביעות קטנות מגן על האזרח במקרה שנעשה לו עוול. בית המשפט לא מהסס למתוח ביקורת חריפה על גוף שהתנהל בצורה לא ראויה או לא תקינה למול האזרח. "זלזול בציבור", "זלזול חמור", "טענות מתחמקות וכלליות" - אלו רק חלק מהכינויים והתיאורים שבית המשפט בוחר להשתמש בהם ביחס לגופים ולרשויות שהתייחסו בצורה מחפירה לאזרח ולא השכילו לתקן את הטעויות שהם עצמם עשו.גופים כאלה ישלמו פיצויים, ולעיתים פיצויים לא נמוכים בכלל, ביחס לגבולות סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. השאלה היא, אם הסכומים הללו מספיקים לצורך הרתעת גופים גדולים וחזקים, שנראה כי, למצער, השירות לאזרח הוא לא בהכרח הדבר הראשון בסדר העדיפויות שלהם.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית .
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
