מחיר השובבות: תלמיד שנפצע זכאי תמיד לפיצוי?

מדי שנה מתרחשות אלפי תאונות במסגרת בית הספר, אשר בחלקן מסתיימות בפציעת הילד וגורמות נזק בדרגות חומרה שונות. לשון החוק מייחסת חשיבות עליונה לאחריות המוסד הלימודי כלפי התלמידים השוהים במסגרתו ולרוב, נאלץ בית הספר לשלם להוריו של הילד פיצוי כספי.

• לדף הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
  

לצד זאת, במקרים לא מעטים, הילדים נפצעים לא רק בשל מפגע בולט כגון מרצפת עקומה, כי אם גם בשל רוח שטות והתנהגות פזיזה מצידם שתרמו להיווצרות הנזק. מאחר ומדובר בילד קטין, אין המצופה ממנו לנהוג באחריות? ומה מידת האחריות של ההורים לפציעתו וכיצד הדבר בא לידי ביטוי בפיצוי שייפסק עבורו?

הנחה שגויה: ניתן לקבל פיצוי מכח פוליסת תאונות אישיות בלבד

לרשות ילד שנפצע במהלך שהותו בבית הספר עומדת האפשרות לקבל פיצוי משני מקורות, שאינם באים האחד על חשבון השני. פוליסת תאונות אישיות לתלמידים מעניקה לילד הגנה ביטוחית, ומאפשרת להוריו לקבל פיצוי כספי, ללא כל צורך להוכיח האם הפציעה נגרמה ברשלנות המוסד הלימודי, ואף אם זו התרחשה באשמו המוחלט של הילד, התביעה תתקבל במלואה.

לצד זאת, קיים מנגנון נוסף - הזכות להגיש תביעה נזיקית כנגד המוסד הלימודי, מהלך שמחייב את ההורים להוכיח כי המוסד התרשל בשמירה על שלום הילד. ניתן לעשות זאת עד הגיע הילד לגיל 25 (בביטוח תאונות - עד 21) אולם שיהוי בהגשת התביעה עשוי לגרום לבית המשפט לדחות את גרסת התובע אם קיימת מחלוקת עובדתית.

הנחה שגויה : לא ניתן לייחס רשלנות תורמת לילד מתחת לגיל 12

סעיף 9 לפקודת הנזיקין קובע, כי אדם שלא מלאו לו 12 שנה אינו יכול להיתבע בנזיקין. מצד שני, כשמדובר ברשלנות תורמת של הילד, כלומר בפציעה שנגרמה לו גם בשל התנהגותו שלו, החסינות אינה חלה. בהתאם לכך, יקוזז סכום הפיצוי שיינתן להוריו של הילד, על פי שיעור הרשלנות התורמת שלו שייקבע בבית המשפט.

הנחה שגויה : לא ניתן לפטור כליל את המוסד הלימודי מהאחריות לתאונה

על פי פסיקת בתי המשפט, ככל שבית הספר יצר את המפגע, והתנהגותו של הילד אף היא תרמה להתרחשות התאונה, רשאי ביהמ"ש לפטור את בית הספר במידה מסוימת מאחריותו לפצות את הילד ולהקטין את הפיצויים, עד לכדי ביטול כולל של הצורך לפצותו. משמעות הדבר היא, כי אף אם מדובר בילד בן 10 שתרם להתרחשות התאונה, רשאי ביהמ"ש להקטין את הפיצויים ככל שיראה לו לנכון בנסיבותיה המסוימות.

בכמה אחוזים תקטן התביעה? לפי נסיבות המקרה, בית המשפט אמור לשקלל ולהשוות בין התנהגותו של הילד לבין מעשה הרשלנות של בית ספר בהיבט של צדק ואשמה מוסרית. ככל שהתנהגותו של התובע עצמו היתה בלתי צפויה - כך יקטן סכום הפיצוי. ככל שיש מקום להרתיע את בית הספר בשל המפגע שיצר, וככל שבית הספר היה צריך לצפות את התאונה האמורה, כך יגדל הפיצוי.

כך למשל, בית המשפט המחוזי בירושלים הפחית כ-15% מסכום הפיצוי ששולם לשלושה תלמידים שבמהלך ההפסקה שיחקו במוט בקרבת חוטי חשמל והתחשמלו. בית המשפט פסק, כי אמנם בית הספר הציב מבנים בלתי חוקיים וחיבר אותם שלא כחוק לתשתיות מים וחשמל, אך בו בעת, מצופה מילדים בגיל 14 שלא יטלו לידיהם מוט ברזל וישחקו עימו בקרבת מפגעים. לטענת בית המשפט, אכן החובה להשגיח על התלמידים ולהתריע מפני סיכונים מוטלת על בית הספר ועל המורים הממונים על התלמידים, עם זאת היה מקום לצפות גם מן התובעים למידה מינימלית של אחריות למעשיהם ונראה לי כי בנסיבות המקרה יש להטיל עליהם אשם תורם לתאונה.

הנחה שגויה : "אמנם הוא ילד קטן, אך לא ניתן לעקוב אחריו 24 שעות ביממה"

החיים באמת אינם מאפשרים להורה לבצע מעקב שיטתי אחר הילד במשך 24 שעות ביממה, אולם בהתאם לפסיקה, ככל שגילו של הנפגע קטן יותר, כך מצפה ביהמ"ש שיהיה נוכח מבוגר לידו. בכך, הסיכוי שהתאונה היתה נמנעת הוא גבוה יותר.

בתיק בו ילד בן 6 נפל מאופניו לתוך בור לא מגודר לאחר שעות הלימודים, נקבע כי הילד יקבל פיצוי מופחת בשיעור של 25%, בשל העובדה כי גם על ההורים לוודא כי המקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הינם בטוחים.

כך למשל דן המשפט במקרה אחר, בו ילדה קטינה התהלכה במסגרת יריד שנערך בכיתה ונפלה לסיר מרק רותח ונכוותה. האמא בקשה מבתה הגדולה שתשגיח על הילדה, וכעבור זמן קצר, שתיהן נדהמו לראות את הילדה הקטנה מתקרבת לסיר ונופלת לתוכו. האם לא הפקירה את הילדה, כי אם הנחתה את אחותה הגדולה לשמור עליה, אולם מבחן התוצאה הניע את בית המשפט לפסוק לאם רשלנות תורמת בשיעור של כ-10%.

הנחה שגויה "אני אמא לחמישה, ולכן אני לא יכולה לפקח עליהם כאילו מדובר בילד אחד"