ישראל, 1969: "חשש בעקבות ההפיכה בלוב"
גנזך המדינה חשף תכתובות מדיניות מתקופת ההפיכה שהעלתה את מועמר קדאפי לשלטון. כמה מהטקסטים כאילו נכתבו היום
בספטמבר 1969, אחרי ההפיכה הצבאית בלוב ועלייתו של מועמר קדאפי לשלטון, קיבלה ישראל מסר מפתיע. לשגרירות הישראלית בשוויץ הגיעה איגרת מהקונסוליה הלובית במדינה, שהכריזה על כינון משטר חדש בלוב, שיונע מערכים של "אקטיביות חברתית וכלכלית ושיפור מצבו של האזרח הערבי".
ישראל בחרה שלא להגיב באופן רשמי על הפנייה. אחד מעובדי מחלקת "אירופה 1" במשרד החוץ אמר בעקבות המקרה כי נראה שהאיגרת נשלחה בטעות. "אין להניח שזו הסנונית המבשרת על התחלת יחסים ענפים בין ישראל ללוב", אמר אז.
מקרה זה, כמו מקרים רבים אחרים, נחשף כעת בתכתובות משרד החוץ מאותה תקופה שפורסמו כעת לראשונה על ידי גנזך המדינה. הדילמות המורכבות איתן התמודדו בזמנו מקבלי ההחלטות בישראל, שניסו להבין את השפעת ההפיכות במזרח התיכון, מזכירות את אותם הלבטים שעומדים גם היום על הפרק, בצל אירועי "האביב הערבי".
ההפיכה בלוב, גרסת 2011:
- קדאפי במסר חדש: הפצצות נאט"ו לא יימשכו לעד
- לא רק קדאפי: "המורדים ביצעו פשעי מלחמה"
- האינטרפול הוציא צו מעצר: מועמר קדאפי מבוקש
אחד המסמכים חושף כי בתחילת דרכה של ההפיכה העביר היועץ בשגרירות ישראל בלונדון, יהודה תגר, למשרד החוץ, דיווח על קווי אופיו של מנהיג המהפכה, קדאפי. "בשידור מלוב הוצג מועמר קדאפי כנשיא מועצת ההפיכה וכמפקד הכוחות המזוינים. הנ"ל, לשעבר קפטן בצבא, בן 27, סיים לימודי היסטוריה באוניברסיטת בנגזי ב-1963 והשלים את לימודיו באקדמיה הצבאית הלובית ב-1965. ב-1966 השתתף בקורס צבאי בבריטניה. בראש קבוצת קצינים ליברליים שיחק תפקיד מכריע בהפיכה. הוא הצטרף לצבא לפני שש שנים".
מהמסמך שנחשף עולה כי במשרד החוץ ידעו מעט מאוד על שאר השותפים להפיכה. "מניחים כי גם לוטנט קולונל עצם סעיד אלחואז, שר ההגנה, ולוטנט קולונט מוסא אחמד הינם חברי מועצת ההפיכה, אך לא בטוחים בדבר. שמות שאר חברי מועצת ההפיכה אינם ידועים".
החשש: האצבע המאשימה תופנה לישראל
לא אחת רמזו גורמים קיצוניים כי ישראל קשורה לתסיסה בעולם הערבי, וכבר ב-1969 חששו בארץ כי המערב עלול להפנות אצבע מאשימה לעבר ישראל, שתצטייר כאחראית לנפילת משטרים אהודים ומתונים כמו זה שהיה בלוב. במכתב ששיגר סמנכ"ל משרד החוץ בזמנו, שלמה הלל, לשר החוץ דאז, אבא אבן, ב-3 בספטמבר 1969, הביע הלל חשש כי במערב אף עלולים לדרוש מישראל לשנות את מדיניותה. "ההפיכה בלוב מהווה גורם חדש וחמור שיש בו כדי לשנות את יחסי הכוחות במזרח התיכון", הזהיר.
במסמך פרט הלל את הטענות השונות שעלולות לצמוח במערב נגד ישראל בעקבות ההפיכה בלוב. "המשך נוכחותה של ישראל בשטחים המוחזקים גורם לקיפאון ולהמשך הקונפליקט, ובד בבד להגברת השתלטותה של ברית המועצות או לפחות של אלמנטים אוהדים לה במזרח התיכון", הסביר הלל. בהמשך כתב: "לאחר נפילת לוב מבחינת המערב, על ישראל להקפיד שלא לגרום לזעזועים דומים בשארית מאחזי ארצות הברית באזור: סעודיה, ובראש ובראשונה ירדן ולבנון".
לדבריו אז, ישראל צריכה להדוף את הטענות נגדה בדרכים שיגרמו למערב לעמוד לצדה: "על ישראל לטעון כי ההפיכה הינה חבלה חמורה במעמד המערב ובעיקר במעמד ארצות הברית במזרח התיכון".
בדומה להיום, גם אז הנפט של לוב מילא תפקיד חשוב בדיפלומטיה הישראלית: "המדינה העשירה ביותר בנפט צפונית-מערבית לתעלת סואץ ובעלת פוטנציאל רב וחשוב למערב אירופה, נמצאת כעת בידי גורמים האוהדים את ברית המועצות ועוינים את ארצות הברית. יש לטעון גם כי בשינוי המשטר בארץ הזו יש משום סכנה להמשך מעמד הבסיסים הזרים בה".
"אולי לא באמת מדובר בהפיכה"
שבועיים אחר כך, בישיבת ממשלה שנערכה ב-15 בספטמבר, ניסה שר החוץ אבא אבן להפיג את החששות. "ההנחה המערבית היא כי רק על ידי שמירת יחסי קירבה ואינטימיות עם המשטר החדש, יהיה אולי ניתן למנוע את הידרדרותו בשלבים הראשונים והמכריעים אל רשת המשטרים הבעת'יים או אפילו משטרו של נאצר", נכתב במסמך הסודי שנחשף.
באותה ישיבה ניסה שר החוץ לשפוך אור על כוונות המשטר החדש בלוב: "קבוצת הקצינים שעמדה בראש ההפיכה, וכן גם אחד עשר השמות של אנשי הממשלה שהתפרסמו עד כה, ידועים למדינות המערב. אין ביניהם אנשים עם עבר מדיני מובהק. רובם צעירים ומתבטאים בעזרת הטרמינולוגיה הפוליטית המקובלת במדינות ערב.
"לדעתם, הדבר המאחד את הקבוצה הינו הרצון להפוך את לוב למדינה לדוגמה עקב האפשרות הכלכלית הנתונה להם. הם אינם מוכנים בשום פנים לשעבד את לוב למנהיגות או שליטה ערבית או אחרת מהחוץ. לאור הנ"ל מעריכים כי ירצו להמשיך ביחסים תקינים עם המערב, שיאפשרו את המשך הפיתוח הכלכלי ואי התלות בתחום העולם הערבי".
אבן גם ניסה להרגיע את חברי הממשלה כשאמר להם כי על פי הערכות המערב, אין סיבה לדאגה מבחינת ישראל:
"במערב מניחים כי על אף ההצהרות הקיצוניות שישמיעו מנהיגי לוב, לא יסתבכו הלובים בפעולות מעשיות נגד ישראל או בהצבת צבא או יחידות ממנו תחת פיקוד זר או אפילו מצרי".
לדבריו, המערב קיווה שאולי ההפיכה בלוב היא לא ממש הפיכה: "יש כאן תקווה שהכל יהיה כפי שהיה. אולי ריח הנפט והממון הנודף ממנו יקיימו את הממשל החדש בלוב במעמד עצמאי". הוא הוסיף כי האמריקנים מביעים עמדה דומה, ואף הוסיפו עצה: "על הפיכה ערבית יש לכתוב את ההיסטוריה אולי שישה חודשים אחרי קיומה".
לפנייה לכתב/ת 
