3 שאלות שמלחיצות אמהות לפני החג
ראש השנה כמעט כאן ולאמהות אין רגע דל. צריך להחליט לאן הולכים (ואת מי נעליב בדרך), לקנות מתנות לכולם (כדי לא להעליב אף אחד) ולבשל שניצל וצ'יפס (כי זה הדבר היחיד שהילד אוכל). הפולניה מנסה להרגיע, ולהזכיר מה באמת חשוב בחג
שבוע לפני ראש השנה ושלוש שאלות מדירות שינה מעיניים של הרבה מאוד אימהות: איפה נהיה בחג, מה מבשלים וכמה מתנות לקנות. גברים בדרך כלל לא מבינים מה השאלות האלו מקפלות בחובן, ונוטים לענות עליהן בלקוניות מסויימת: אצל אמא שלי, תשאלי אותה מה להכין, מה שתגידי, תעזבי אותי בשקט. נשים נוטות להתפוצץ מהלקוניות הזאת (אמא שלך תגיד לי מה להכין? ולמה הולכים לאמא שלך? ולמה אותי אף אחד לא עוזב בשקט?!) כי הן יודעות שמאחורי השאלות המאוד פשטניות האלו מתחבא עולם שלם של יחסים והעדפות משפחתיות.
הטורים הקודמים של הפולניה:
קצת לפני ראש השנה, קבלו את שלוש השאלות הכי מלחיצות שאפשר לשאול נשים בכלל, ואימהות בפרט, שבוע לפני החג.
1. איפה אתם בחג?
עד שאת אמא, את לא ממש מבינה מה מלחיץ בשאלה הזאת. כשהיית רווקה נטולת דאגות, יכולת להבריז בלב שלם מערב החג בלי למצמץ פעמיים, אבל מהרגע בו נולד לך הילד הראשון, המצב משתנה. אפיקורסית ככל שתהיי, את לא יכולה להתעלם מהעובדה שיש לך גמד קטן בידיים שכל חוויותיו בחיים, לפחות בשלב הזה, הן באחריותך בלבד.
אז את מגלה שאת רוצה שיהיו לו חגים. את רוצה שתהיה לו משפחה מורחבת. את רוצה להלביש לו חולצה לבנה (כמה זמן היא תישאר לבנה, זה כבר עניין אחר) ולקחת אותו לסיבוב דאווין בין כל הסבתות והדודות. כשהגמד גדל קצת יותר, את מגלה שאת רוצה גם שיהיו לו זכרונות, וזהות, ותחושה של חיבור למשפחה שלו, ובעיקר שיהיה לו על מה לספר במפגש בגן.
אז איפה אתם תהיו בחג? עכשיו, כשזו שאלה חשובה ורלוונטית, צריך לשקול היטב את האפשרויות. אפשרות הגיונית אחת היא ללכת פעם לפה ופעם לשם, אפשרות הגיונית נוספת היא חלוקת חגים "כבדים" לשני הצדדים, ובאמצע מבצעים אלתור חופשי.
אבל האמת היא שהגיון לחוד ומשפחות לחוד. אצלנו, למשל, משתמשים באלגוריתם מסובך שכולל שלושה נתונים נזילים ביותר: איפה היינו בחג הקודם, איפה היינו בחג הקודם לפני שנה בדיוק, ומי נעלב הכי הרבה והכי ברעש. אם אצלכם לא נעלבים, אלא סתם יושבים לבד בחג, זה בסדר, מדובר באותו עיקרון.
2. מה קונים לחג?
אם פעם, בימי טרום ההורות שלך, יכולת לסגור עניין ולקנות מתנות בשעה אחת מרוכזת היטב במשביר, הרי שעם הפיכתך לבעלת משפחה עניין המתנות מסתבך הרבה יותר: את לא קונה מתנות רק לבן זוג ולהורים ולאחות, את קונה גם לכל המשפחה שלו, ולכל הילדים מכל הצדדים, ויש גם גיסים וכמות דודים כפולה והמערכת הולכת ומסתעפת מחג לחג ומשנה לשנה.
לא משנה מה את קונה, כשאת חלק ממשפחה פולנית, את צפויה לשמוע את ה"אוי לא הייתם צריכים" הקלאסי. מדובר במשפט אוטם פיות שהצלחתי לאחר שנים לפתח אליו תגובה הולמת: "לא הייתי צריכה אבל נורא רציתי". מה זה רציתי. קדחת רציתי. אבל הייתי חייבת, אחרת הייתי יוצאת היחידה שלא הביאה כלום.
לא להביא כלום, אגב, זו לא באמת אופציה אצלנו. הגרסה הקרובה ביותר ללא להביא כלום היא להקשיב לבן זוגך, בחור רציונלי אך חף מגינונים פולניים, ולהאמין לו שזה בסדר להביא מתנה למארחת בלבד, ושזה מה שכולם עושים, ושלא צריך להגזים ובטח שלא להילחץ.
אני עדיין זוכרת את החג ההוא בו לא הבאתי כלום, כלומר הבאתי רק מתנה אחת ענקית למארחת. נכנסנו והייתה דממה. לרגע הפסיקו כולם לרשרש באריזות הצלופן והביטו בנו. מבטיהם אמרו: זה מה שקורה כשמכניסים למשפחה אנשים לא מפולניה. אחר כך הם המשיכו לפתוח מתנות, אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ובן זוגי אפילו לא שם לב שמשהו קרה.
מאז, בכל חג אני קונה מתנות לכולם, ולילדים אני קונה מתנות במספר כפול ממה שצריך, סתם כדי שלא יריבו. ועוד חמש מתנות כלליות ליתר ביטחון ונגד עין הרע. שיהיה. העיקר לא להגיע בידיים ריקות. למרות שבאמת לא הייתי צריכה. אבל רציתי.
3. מה מכינים לחג?
עברו מהעולם הימים בהם אם מטריארכלית גדולה הזמינה את כולם אליה ולא היינו צריכים להכין שום דבר. אצלנו, הילדים של המשפחות החדשות, כולם מבשלים יחד.
אם אתם אחים שנפגשים לחג משותף אצל ההורים, שימו לב ששום דבר לא השתנה במערך הכוחות המשפחתי. מה שאתם מביאים לחג הוא מדד מדוייק וכואב למקום שלכם במשפחה. האח הגדול הוא זה שיחליט מה יהיה בתפריט ואיך לחלק את העבודה. האחות התחרותית תמיד תביא יותר ממה שאמרה, העיקר לקצור מחמאות. האחות הקטנה תהיה עמוסה נורא ולא תספיק לקנות את מה שהיא הבטיחה, ותבקש מהאח שתמיד מחפה על כולם שילך לקנות במקומה...
זה המקום לגלות, אפרופו תכנון תפריטים משותף, שאם מבקשים ממך רק לקנות את היין או רק להכין את האורז, זה לא בגלל שיודעים שקשה לך עם התינוק, זה בגלל שאת מבשלת איום ונורא.
החגים הם נקודת הזמן בה היותך בת והיותך אמא מתחברות הכי חזק ועוצמתי: אם פעם עבדת נורא קשה בחג כדי לעזור להורים שלך, הרי שכיום את עובדת נורא קשה בחג כי את מגדלת את הילדים
שלך אחרת, והם יושבים ורואים טלוויזיה בזמן שאת מפרפרת במטבח.
הם גם לא אוכלים כלום, הילדים שלך, ואת יודעת שלא משנה מה תכיני, הם יסכימו לאכול רק את השניצל עם התירס או את הפסטה ברוטב כלום. אז את מבשלת כפול - גם את מה שהתחייבת להכין, וגם את מה שהילד אולי יאכל. זוהי הסיבה הסודית שמאחורי מאכלי חג לא מסורתיים בעליל, כגון אצבעות שניצל בלוויית פתיתים צהובים, או כדורי בשר על מצע צ'יפס.
מאז שאת אמא, החגים נראים לך אחרת. את כבר מבינה שהמהות שלהם היא לא אוכל ויין, לא מתנות, ולא בגדים חדשים (ולמרות שזו לא המהות, תני לכל אחד בבית משהו חדש לערב החג, אפילו גרביים. סתם, אמונה טפלה, גם לפולנים יש). הלב והמהות של החגים מאז ומתמיד היא משפחה, וזה בדיוק מה שאת מבינה בתור אמא, ורוצה יותר מכל דבר אחר לתת לילדים שלך: חג משפחתי חם ושמח. כל השאר הם רק הנספחים של הדבר האמיתי.
תמר אלפיה כותבת על הורות, מנחת הורים ואמא לשלושה ילדים
לפנייה לכתב/ת 
