'אני אטפל בו!' מה עושים כשהילד רוצה כלב?
כשהילדים מבקשים כלב הם מבטיחים בלי סוף: הם יאכילו אותו, יטיילו איתו וישחקו איתו. אבל על מי באמת ייפול הנטל? לאימוץ כלב יתרונות רגשיים ופיזיים עצומים, אך לפני שאתם מתחייבים בדקו אם אתם מוכנים להיות הורים לפעוט נוסף בבית
כן כלב או לא כלב? זאת ה-שאלה. כמעט שאין משפחה שבה לא מתחננים הילדים לכלב כבר מגיל מאוד צעיר. אך השיקולים להכנסת כלב הביתה מורכבים, וכרוכים במחויבות רבה של כל המשפחה, או לפחות של רובה.
למה כדאי לגדל חיית מחמד?
- 13 סיבות: איך חיית מחמד בבית עוזרת לילד
- הילד סובל, לא מרוכז? נסו טיפול באמצעות בעלי חיים
- בעלי כלבים בריאים יותר: 10 עובדות על החבר הטוב
המפגש בין כלבים לילדים מעניין מאוד. היצורים המתוקים ההולכים על ארבע מסקרנים את הילדים, ואלה רודפים אחריהם בהתמדה מתוך רצון לגעת, לשחק וליהנות יחד. עבור רוב הילדים המפגשים הראשוניים אלו משאירים חותם חווייתי חיובי, וברגעים כאלו נולדת אהבה ללא תנאי בין כלבים לילדים צעירים. אהבה זו גוררת בקשות בלתי מתפשרות מצד הילדים להכנסתו של כלב הביתה לחיק המשפחה.
"אני אטפל בו!"
כשהילדים מבקשים כלב הם מפזרים הבטחות רבות תחת שבועה כי הם יהיו אלו שיטפלו בכלב, יאכילו אותו, ידאגו שתמיד יהיו מים בקערה ותמיד הם יהיו אלה שיוליכו אותו לטיול ללא שום קושי מוקדם בבוקר לפני הגן או בית הספר, או בערב לפני שהם הולכים לישון. הילדים באמת מבטיחים ומאמינים שהם יכולים לדאוג לחיית המחמד ולטפל בה כך שתהפוך לחבר האולטימטיבי עבורם.
ישנם ילדים שבכל הזדמנות ייגשו ללטף כל כלב הנקרה בדרכם, ידברו על אימוץ או על קניית כלב ללא הפסקה ויהללו את היתרונות שבהצטרפות כלב לחיק המשפחה (כן כן, הם מכירים את היתרונות מגיל מאוד צעיר...).
כאוהבת כלבים מושבעת אוכל להרצות לכם שעות רבות על החשיבות בהצלת כלבים נטושים, על החסד שבמעשה נאצל כאימוץ כלב ועל הכישורים החברתיים, המעלות הפיזיולוגיות והרגשיות שמתלוות להצטרפות כלב למשפחה - אבל מה באמת נכון עבור המשפחה והילדים? ומתי ההחלטה לצרף כלב נכונה?
ראשית, עלינו להתייחס לכניסתו של כלב לבית כאל כניסתו של בן משפחה נוסף. כלבים הם יצורים חסרי אונים ותלותיים, לכן נחשיב זאת כהצטרפות של בן משפחה המשתווה לתינוק או לפעוט, שאף על פי שהוא מתבגר הוא עדיין נשאר תלותי וזקוק לטיפול ולהשגחה פעמים רבות במהלך היום.
במקביל להנאות הקשורות להימצאות כלב בבית ישנן חובות רבות, כאלו הכוללות טיולים יומיומיים בבוקר ובערב ובמזג אוויר גשום או חם, האכלה קבועה, ביקורים אצל וטרינר לצורך חיסונים ובדיקות רפואיות, הקפדה על תספורת, מציאת מטפל או פנסיון במקרה של נסיעה משפחתית וכדומה.
כל הנאמר לעיל יכול להתקיים רק בתנאי שישנו מבוגר המסוגל לבצע את הפעולות האלה. למעשה, הסכמתם של ההורים להצטרפות כלב אמורה להיות מותנית בנכונותם להתחייבות, והיא שתכריע אם נכון או לא נכון לצרף כלב הביתה.
- בקרו את החיות שמחכות במדור האימוץ שלנו
אז מה עושים?
1. מתאמים ציפיות
ברגע שהובהרה נכונות ההורים לכך, יש להבין כי הטיפול העיקרי בכלב נעשה על ידי ההורה, מרגע זה ואילך הילד אמנם עוזר ומסייע אך אינו מוגדר כמטפל העיקרי בכלב. אם ההתייחסות תהיה כזו תוכלו למנוע אכזבה וחיכוכים רבים עם הילד ולחסוך משפטים כגון "ידעתי שאני לא יכולה לסמוך עליך", "רצית כלב ובסוף אני מטפל בו", "אתה תמיד מבטיח ולא מקיים", "אם לא תשנה את התייחסותך לכלב אחזיר אותו", "לפחות תוריד אותו פעם ביום" ועוד.
2. מאצילים סמכויות - תוך פיקוח
יש לתת לילד תפקיד משמעותי בטיפול הכלב, בהתאם לגילו של הילד ובהתאם לגודלו ולצרכיו של הכלב. לדוגמה, אפשר להגדיר כי הילד יהיה אחראי על טיול אחד ביום, לדאוג למלא את הקערית המים או לתת לו אוכל בערב. אולם ההורה יצטרך לפקח מדי יום ולהזכיר לילד את המטלה שלו, שכן החינוך לאחריות לא מתבצע בהכרזת התפקיד, אם כי באמצעות תזכורות, חיזוק ועידוד.
3. מוותרים ומעודדים לפעם הבאה
חשוב להדגיש שבמקרים רבים הילד יתקשה לבצע את חלקו בטיפול בכלב. לעתים זה יקרה בגלל מצבים אובייקטיביים כמו חוגים, שינה אצל חבר או טיול שנתי, ולפעמים הילד יעדיף לצפות בתוכנית מרתקת בטלוויזיה, לשחק עם חבר או לעשות דבר אחר במקום לטפל בכלב או לטייל איתו. במקרים אלו יצטרכו ההורים לוותר ולבצע את מטלות הטיפול במקום הילד - להסכים לסייע לו תוך עידוד להתמיד בפעם הבאה.
הימצאותו של כלב בבית מוכחת מדעית כמפחיתה דיכאון וחרדה, משפרת התנהגויות אצל ילדים, מעודדת טיפול ודאגה לאחר, מחזקת רגישות ואף מעודדת פעילות גופנית מתונה וקבועה בזכות היציאה לטיול עם הכלב כמה פעמים ביום.
נוכחותו של כלב מעצימה את יכולת ההיקשרות אצל ילדים ומעניקה להם אהבה ללא גבול. נוכחותו מלמדת את ילדי הבית מהי אחריות ולעתים הוא הופך לבן בריתו העיקרי של הילד כמקשיב אידיאלי.
אני ממליצה בחום על אימוץ כלב, אך בתנאי שהאחראי העיקרי הוא המבוגר והוא עושה זאת כי הוא רוצה ויכול לעשות זאת. מדובר בהתחייבות לשנים רבות הכוללת גם הוצאה כספית, כך שההחלטה אינה פשוטה - אבל מתגמלת מאין כמוה.
הכותבת היא יועצת פסיכולוגית בכירה , בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי, מובילה את תחום הטיפול במשחק באוניברסיטת בר-אילן, מייסדת ויו"ר העמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל (עלו"ה)
לפנייה לכתב/ת 
