בדרך לעוד הזדמנות מפוספסת

אחרי כמעט שנה של איומים יצאה הרכבת הפלסטינית לאו"ם לדרך. הפלסטינים הצהירו שאבו מאזן יפנה למזכ"ל האו"ם ביום שישי הקרוב כדי שזה יעביר את בקשת הפלסטינים למועצת הביטחון ולעצרת הכללית להתקבל כמדינה חברה בארגון. כרגע, המענה העיקרי של נתניהו לאתגר זה הוא נאום דון קישוטי בעצרת הכללית.

ההצדקה של נתניהו לתגובתו היא שארה"ב תטיל וטו במועצת הביטחון ושהעצרת הכללית היא גוף לא נחשב שתמיד מקבל החלטות נגד ישראל ולכן כל מאמץ מדיני יהיה עקר כמו להילחם בטחנות רוח. החזון המדיני של אבו מאזן מתחדד למול צרות האופק המדיני של נתניהו. עדיין לא מאוחר להפוך את הקערה על פיה ולהסיט את המהלך הפלסטיני ממסלולו.

עוד בערוץ הדעות :  

• יישובים לסנובים בנגב, שהמנקה תגור בדימונה / זיו תדהר
• היזהרו מחוזי השחורות / שאול רוזנפלד
• בני הגיבור קורבן לאלימות בכיתה / אמא לילד בכיתה ג'
• הכרזה על מדינה: מי אמר שזה רע? / רון בן ישי
  

אבו מאזן לא טיפש. הוא יודע שארה"ב תטיל וטו על החלטה במועצת הביטחון שתמליץ על הכרה ברשות הפלסטינית כמדינה חברה בארגון. אולם כיוון שמטרתו היא חידוש המשא ומתן בתנאים נוחים לפלסטינים, הוא יפנה לעצרת הכללית. כל הצעת החלטה של הפלסטינים תכלול פסקה שתחזור על החלטות קודמות של העצרת הכללית במתווים התואמים לדרישות הפלסטינים.

גיבוי מארה"ב, בדרך למבוי סתום(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

החלטה בעצרת יכולה לתמוך בעקיפין בהכרה במדינה פלסטינית, אם על-ידי קריאה רשמית למדינות וארגונים בינלאומיים להכיר בה, פנייה למועצת הביטחון שתדון בנושא או החלטה על שדרוג מעמדה של הרשות באו"ם בדומה לזה של "הכס הקדוש" (הוותיקן).

משמעות הצעד האחרון היא הכרה רשמית בהיותה של הרשות מדינה עם סמכויות מוגבלות באו"ם. לצעדים השונים יכולות להיות השלכות נוספות כמו למשל החלטות מצד ארגונים בינלאומיים כמו בית הדין הבינלאומי לצדק, בית הדין הפלילי הבינלאומי או ארגון העבודה הבינלאומי לתבוע ישראלים או להטיל סנקציות כלשהן על ישראל. לבסוף, יכולה העצרת להציע מסגרת חדשה של לוח זמנים למשא ומתן תוך קריאה למועצת הביטחון לתווך בסכסוך על בסיס החלטתה.

לא סיפק סולם לאבו מאזן 

נתניהו מסווה את היעדר האופק המדיני שלו בהאשמה ברוח "כל העולם נגדנו". טענה זו מסתירה מעיני הציבור שנתניהו הוא הסיבה העיקרית לפניה הפלסטינית לאו"ם. הדיונים בקרב הפלסטינים על פניה לארגון החלו רק לאחר שנתניהו נכשל לפני שנה, בספטמבר 2010, לקיים את הבטחתו ולחדש את המשא ומתן הישיר עם הפלסטינים. אז הוא סירב להאריך את ההקפאה על הבנייה בשטחי יהודה ושומרון וזאת לאחר שהסכים לה במשך שמונה חודשים.

חוסר המעש של נתניהו נועד גם לנקות אותו מנשיאה באחריות לכל הצלחה עתידית פלסטינית באו"ם. אם הוא ייזום מהלכים באו"ם וייכשל, תתחדד אחריותו לכישלון. לעומת זאת, היעדר פעולה מצדיקה את טענתו שאין סיכוי לשינוי המצב. בפועל, כל שעליו היה לעשות הוא ליזום מהלך שיתמוך ביוזמות של ארה"ב והאיחוד האירופי לחידוש מיידי של המשא ומתן.

הוא גם יכול ליזום הצעה חדשה בעצרת הכללית, שתהיה מתונה ומנוסחת באופן כזה שתעניין מספיק מדינות לתמוך בה עד כדי צמצום התמיכה בדרישות מופרזות של הפלסטינים. לבסוף, הוא יכול לעשות צעד בשיתוף האמריקנים והאיחוד האירופי שיבטיח לתמוך במהלך פלסטיני בעצרת הכללית בתמורה להשפעה על הטיוטה שהפלסטינים יציגו באו"ם.

מהלכים שכאלו היו מזכים את ישראל באמון של נציגי האיחוד האירופי וארה"ב ואולי אף מדינות נוספות והיו מוכיחים שממשלת נתניהו מחויבת ליישוב הסכסוך באמצעות משא ומתן. הם גם היו נותנים לאבו-מאזן סולם לרדת מן העץ בסיוע חידוש המשא ומתן בזמן הקרוב. לעומת זאת, המשך הדרך הקיימת תחזק את הרושם שאבו מאזן ונתניהו אינם מעוניינים במשא ומתן וכל שכן בשלום וכך עלולים הצדדים למצוא עצמם בדרך לאינתיפאדה שלישית שלפחות מהצהרותיהם עולה שהם אינם רוצים בה.

ד"ר חן קרצ'ר, מומחה לאו"ם ומבצעי שמירת שלום, חוקר במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום ומרצה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.