ועד עובדי הרכבת מאיים: לא נפתח הקו לראשל"צ
אלפי נוסעים סבלו הבוקר כשוועד העובדים ברכבת ישראל פתח בעיצומים: רכבות איחרו, דילגו על תחנות ונסעו לאט. יו"ר ועד העובדים, גילה אדרעי, אמרה שכחלק מהשיבושים, נראה שביום ראשון לא ייפתח קו הרכבת החדש מתל אביב למערב ראשון לציון
יושבת ראש ועד עובדי רכבת ישראל, גילה אדרעי, הודיעה הבוקר (יום ה') כי נראה שביום ראשון לא ייפתח קו הרכבת החדש המחבר בין תל-אביב לבין מערב ראשון-לציון. היא הודיעה על כך במסגרת העיצומים שבהם פתחו הבוקר (יום ה') עובדי הרכבת, ושגרמו לשיבושים קשים בתנועת הרכבות. השיבושים ננקטו אחר שוועד עובדי הרכבת ונציגי ההסתדרות לא הגיעו להסכם עם הנהלת החברה והאוצר.
אדרעי ועובדים נוספים הסבירו לנוסעים הזועמים בתחנת רכבת מרכז בתל-אביב את הסיבה לשביתה: הניסיון להפריט את אחזקת הרכבות ולהעביר את הטיפול בהן לחברה חיצונית.
בשיחה עם נוסעת עצבנית אמרה אדרעי כי "אנחנו מוחים על זה שאנחנו לא מקבלים ציוד, את צריכה להבין". הנוסעת לא השתכנעה ואמרה: "אני נוסעת סך הכל שנה, את מסכימה איתי שבחצי שנה האחרונה היו המון המון שיבושים?". על כך השיבה אדרעי: "שיבושים היו בגלל שהציוד ישן יותר. לא נותנים לנו חלקי חילוף, רוצים לייבש אותנו".
בהמשך נשאלה יו"ר ועד עובדי הרכבת לגבי הצעד הבא: "זו רק ההתחלה ואנחנו קוראים מפה לשר כץ שיקרא לעופר עיני, כמו שהוא ידע לקרוא לו בנושא הבטיחות, יישב איתו, נסביר לו, נראה לו שאנחנו יותר זולים, שאנחנו יותר אמינים, יותר מקצועיים, יותר בטיחותיים – מה שהוא רוצה, ולא ביקשנו שקל בשביל זה".
היא הוסיפה: "אנחנו לא רוצים להיות בעוד 10 שנים עם הסטודנטים של היום שמקימים פה אוהלי מחאה לגבי מחירי הכרטיס ולגבי מה מותר להם ומה אסור להם ואני מבקשת שהממשלה של ביבי תפסיק להצטייר כממשלה שנגד העובדים. הוא לא יכול לעשות ועדת טרכטנברג ולבדוק כל מיני הפרטות ומצד שני להפריט את רכבת ישראל, שהיא שירות ציבורי".
על השאלה בנוגע לפתיחת קו הרכבת החדש המחבר בין תל-אביב לבין מערב ראשון-לציון, השיבה אדרעי: "כנראה שלא". יו"ר ועדת עובדי הרכבת הדגישה: "אנחנו לא חוששים בכלל שעובדי הרכבת יפוטרו. לעובדי רכבת ישראל יש הסכם קיבוצי, כדי לפטר אותנו הם צריכים לא לקיים את ההסכם הקיבוצי. אנחנו דואגים לעתיד".
לדבריה, "אנחנו רוצים שהתשתית תישאר ציבורית ולאומית. אנחנו לא באנו לפה בגלל כסף, אנחנו באנו בגלל אידיאולוגיה. אנחנו חושבים שאנחנו עושים עבודה מצוינת. אין בתי ספר לרכבות בארץ ואנחנו מעבירים את הידע הזה מדור לדור. החברה הזאת היא חברה קבלנית, היא באה רק כדי להרוויח. אנחנו מבקשים שתפנימו את ההיגיון, זה הכל".
היא הוסיפה: "אנחנו מבקשים שמשרד האוצר יבין שהשיטה צריכה להיות בקווים, לפתוח עוד קו לכיוון נהריה ועוד קו לכיוון באר-שבע. משרד האוצר צריך לתת את הכסף לקנות חלפים, לא לשתק את מערך התחזוקה שלנו".
"פשוט בושה וחרפה"
את הנוסעים הזועמים זה לא ממש ניחם. מאז הבוקר הם דיווחו על רכבות שמאחרות בחצי שעה ויותר, רכבות שלא עוצרות בתחנות שונות, דוחק רב בקרונות, נסיעה איטית בהרבה מהרגיל וגם רכבות שלא הגיעו עד לתחנתן האחרונה, והותירו את הנוסעים להסתדר לבדם אחרי שהורדו בתחנות אחרות.
הגולש עמית סיפר כי רכבת נעצרה על המסילה לפני נתניה, כשמאות אנשים "כלואים בתנאי מעצר, ללא מזגן או אפשרות לרדת". גולש אחר סיפר: "אשתי על הרכבת מיבנה לתל-אביב, ומדווחת שהיא נוסעת לאט, במהירות של בערך 30 קמ"ש ולא עוצרת בחלק מהתחנות. כשהיא כן עוצרת, היא מתעכבת נורא. זו פשוט בושה וחרפה".
אבי סיפר ל-ynet כי בהוד השרון, רכבת ישראל מוכרת כרטיסים לנוסעים בקופות, ורק ברציף מודיעים להם כי אין רכבות בגלל עיצומי ועד העובדים. "אנשים חסרי אונים על הרציף, נתונים לחסדיהם של אנשי הרכבת, והכסף ירד לטימיון", אמר. אלונה הוסיפה: "זו חוצפה שאין כדוגמתה. אני מחכה לרכבת שלי רבע שעה, ופתאום אומרים לי שהרכבת מבוטלת בכלל. הם מבטלים רכבות לפי רצונם. לקח לי היום שעה וחצי להגיע לעבודה, ואני עוד לא יודעת מה יהיה בדרך חזרה הביתה".
בתחנת ארלוזורוב בתל-אביב סיפר הבוקר נוסע: "חיכיתי עם חברים בתחנה בפרדס חנה לרכבת לתל-אביב. בהתחלה הודיעו לנו שהיא לא תגיע, אחר כך אמרו שכן, ורק אחרי חצי שעה - היא באה. כשהגענו לתחנת חדרה, לא העלו נוסעים, ולתל-אביב הגענו באיחור של חצי שעה".
דודי אלפסי סיפר שלבאר-יעקב הגיעה הרכבת באיחור של שעה. "אמרו לנו שלא נוכל לרדת בתחנת תל-אביב סבידור,
ושהרכבת תעצור בתחנת ההגנה, ומשם נצטרך להסתדר לבד". נוסע שהגיע מבנימינה סיפר כי חיכה לרכבת חצי שעה, ושכשהיא הגיעה הייתה התחנה עמוסה באנשים: "כולם נלחמו על מקום ברכבת".
א', חיילת מהקריות המשרתת במרכז הארץ, ונסיעתה לשם ברכבת אורכת כל יום כשעה וחצי, סיפרה: "עליתי על הרכבת קצת אחרי 6:00. אנחנו כבר שלוש שעות ברכבת, ועדיין לא הגענו. אנשים כאן מאחרים לעבודה, לצבא, ולכל מקום, ומרגישים חסרי אונים. את ההסעה מתחנת הרכבת לבסיס כבר איחרתי. עכשיו אצטרך לקחת מונית על חשבוני, ואני מסתכנת גם במשפט".