יחימוביץ', לא אצביע בשבילך - אבל אני בעדך

מאמר זה נכתב לאחר ההכרזה על נצחונה של שלי יחימוביץ' בבחירות לראשות מפלגת העבודה. כותב שורות אלו חולק בצורה מובהקת על משנתה המדינית, הבטחונית, הכלכלית והחברתית של יחימוביץ', ולמרות זאת רואה בה מודל של פוליטיקאית הראויה לחיקוי. כידוע, תמיכה של איש ימין במתמודד מסוים בבחירות של מפלגת שמאל עלולה לגרום למתמודד נזק אלקטורלי לא מבוטל, לכן מאמר זה נכתב רק לאחר סגירת הקלפיות וההכרזה על ניצחונה.

שלי יחימוביץ' היא משב רוח מרענן בשמי הפוליטיקה הישראלית בכלל וזו של מפלגת העבודה בפרט. כידוע, השנאה הינה גורם דומיננטי מאוד ביכולת של פוליטיקאים לצבור אהדה ציבורית ותקשורתית. למרות זאת, יחימוביץ' לא התפתתה ללבות את השנאה הרגילה של השמאל למתנחלים ולחרדים, אלא נהגה באופן הפוך: היא סירבה להאשים את המתנחלים בכל תחלואי החברה הישראלית כי היא יודעת שמדובר בפופוליזם זול ושקרי לחלוטין. היא הזכירה לחברי המפלגה שלה שהם הקימו חלק נכבד מהתנחלויות, ואפילו סירבה להחרים מוצרים מההתנחלויות.

שלי יחימוביץ'. המצע שלה מנוגד לאלה של כמעט כל המפלגות(צילום: ירון ברנר)

האומץ לומר אמירות שאינן פופולריות במפלגה שלך ובמיליה החברתי שאליו משתייכת יחימוביץ' הוא תכונה נדירה ביותר בפוליטיקה הישראלית. מבחינה זו, יחימוביץ' היא אמיצה עד כדי עזת נפש. יש מי שיראה בהכרזותיה על ההתנחלויות והמתנחלים פזילה צינית ימינה. את המאבק החברתי שלה למען כלכלה סוציאל-דמוקרטית לא ניתן לראות כפזילה למחנה כזה או אחר - כי הוא מנוגד בעצם כמעט לכל המחנות הפוליטיים המרכזיים בישראל.

במאבקה זה היא יצאה נגד הבסיס הקפיטליסטי של הכלכלה הישראלית, כאשר היא מתחילה בכך שנים רבות קודם למחאת האוהלים. היא הרימה את הדגל הסוציאל-דמוקרטי כאשר מפלגת העבודה שכחה אותו מזמן, ומפלגות הליכוד וקדימה מעולם לא זכרו אותו. מדובר בהליכה אמיצה מאוד נגד הזרם והמוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה בישראל. למרות זאת, יחימוביץ' לא הפכה לדמות דון קישוטית סהרורית, אלא הצליחה לשכנע רבים בחברה ובעולם הפוליטי בצדקת דרכה החדשה והבלתי פופולרית בעת ההיא.

איפה את, ואיפה פרץ

מבחינה זו, שלי יחימוביץ' החזירה את האידיאולוגיה הקלאסית שוב למרכז הבימה. בעולם חומרני, תועלתני וציני של טייקונים, תוכניות ריאליטי ומאות ערוצי תקשורת ריקים מכל תוכן - לדבר אידיאולוגיה באופן עקבי זה הישג עצום. מאז כניסתה של יחימוביץ' היא מדברת, מחוקקת, מתעמתת ומתפייסת על בסיס תפיסה אידיאולוגית מגובשת איתה היא נכנסה לעולם הפוליטי. בניגוד לפוליטיקאים רבים המתאימים את האידיאולוגיה שלהם על פי שאיפותיהם הפוליטיות, יחימוביץ' רואה בפוליטיקה אמצעי להגשים את דרכה האידיאולוגית.

למרות הדבקות האידיאולוגית שלה, שלי יחימוביץ' אינה תמימה או מרחפת בעולמות עליונים. היא חיה ופועלת בחיים הפוליטיים המעשיים, האכזריים והיצריים מאוד, והיא בעצם מטאור פוליטי. לאחר שש שנים בלבד היא הצליחה לכבוש את מפלגת העבודה, להקים מחנה פעילים נאמן ומתפקד היטב, ולשרוד את התככים האינסופיים של מפלגת העבודה והכנסת.

יחימוביץ' יצרה מחנה תוך 6 שנים. לפרץ 30 שנה לא הספיקו(צילום: ירון ברנר)

בבחירות הבאות שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה לא יזכו לקבל את קולי בקלפי, וכאיש ימין מדיני וכלכלי אעשה כל מאמץ

להביא לנצחון מחנה הימין והעומד בראשו, בנימין נתניהו. למרות זאת, שלי יחימוביץ' תהיה יריב ראוי מאוד במאבק הפוליטי המתגבש. היא תהיה עדיין צעירה מאוד וחסרת ניסיון מספיק לתפקיד ראש הממשלה ואפילו לתפקיד ראש מפלגה.

הישג אחד גדול וייחודי היא כבר יכולה לרשום לזכותה: היא שיקמה במעט את התדמית השלילית של הפוליטיקה והפוליטיקאים. מי ייתן ובזכות הנוכחות וההישגים של שלי יחימוביץ' יקומו עוד אנשים מוכשרים טובים וחדורי תחושת שליחות, יעזבו את ביתם האישי והמקצועי הבטוח והחמים, ויקפצו לחיים הציבוריים הסוערים ויעזרו בכך לכולנו - לשמאל, לימין, למרכז ולמדינת ישראל כולה.