היה יופי: ערב מחווה ליוסי אלפנט

היום מציינים 20 שנים לתקליט של נירוונה. אמש ציינו אמנים רבים 20 שנים למותו של יוסי אלפנט. יוסי ז"ל ואני היינו חברים. חברים טובים. אהבנו מוזיקה דומה והסתובבנו יחד לא מעט. יום השנה לזיכרו הפך כמעט למוסד, לריטואל קבוע. רוב המיינסטרים של המוזיקה הישראלית כיבד בנגינתו. מברי סחרוף ואהוד בנאי ועד קוואמי. הבארבי בתל אביב היה מלא בקהל. החלטתי לעמוד מחוץ לבארבי, בחרתי שלא להיכנס ולא להיות מושפע ממראה עיניי. עמדתי בחוץ, הקשבתי וחשבתי.

יובל בנאי. נפלא(צילום: דנה קופל)

יוסי אלפנט היה מוזיקאי מוכשר מאוד שהושפע מאוד ממה שקראנו לו אז מוזיקה אלטרנטיבית. הוא אהב לחיות על הקצה. גם קורט קוביין. אהב מוזיקה אלטרנטיבית ואהב את החיים על הקצה. בעודי מהרהר בדמיון בין שניהם אני שומע צלילים של אהוד בנאי. הכי ישראלי שיש. ישראלי גאה. נציג בכיר של "המוזיקאים המתחזקים". ואז משינה אני חושב. זהו יובל בנאי הנפלא. וברי סחרוף המדהים.

ברי סחרוף. מדהים(צילום: דנה קופל)

למרות הניהול המוזיקלי הנהדר של הערב לזיכרו של יוסי אלפנט, נדמה לי שהיה מגיע לו שאפילו נירוונה תנגן עבורו או לפחות תתארח בערב לזיכרו. ואם לא נירוונה, אז אולי אמנים מתחום האלטרנטיב, הניסיוני, הגראנג'י יותר. אבל אולי אין פה כאלה בכמות מספקת למלא את הבארבי. אז מה?

אהוד בנאי עם סחרוף. הכי ישראלי שיש(צילום: דנה קופל)

יוסי אלפנט בהחלט היה הסמן של חדשנות, טריות וחשיבה מוזיקלית שונה. הוא היה הכל מלבד נציגו של המיינסטרים הישראלי. אולי בשנה הבאה נחגוג לקורט קוביין ולאלפנט יחד. מגיע לקורט קוביין. אלפנט היה ענק. יהי זכרו ברוך.