אוהבים ריכוזיות? התחקו אחר שורשיה הערביים

כשמתחקים אחר מוצאו של הפועל ר.כ.ז מתגלה עולם ומלואו. השורש אינו קיים בתנ"ך - המילה מרכז נשאלה לעברית מערבית בימי הביניים, וגם לשם היא הגיעה כנראה מהשפה האכדית. ואיך היא קשורה לפועל לקשור? כל הדברים מתחברים בטור שלפניכם

תמר עילם גינדיןפורסם: 23.09.11 , 08:40

לכתבות נוספות של תמר עילם גינדין

בימים אלה, כשהריכוזיות במשק עומדת במרכז השיח החברתי-כלכלי, מן הראוי שנתרכז בה ונתחקה אחר מקורותיה. אחרי שנקלף את הסיומת –וּת, שיוצרת שם עצם מופשט (במקרה הזה - תכונה), ואת הסיומת -י, שיוצרת שם תואר, נקבל ריכוז, שם פעולה של בניין פיעל, מהשורש ר.כ.ז. עד כאן עסקים כרגיל.

ועדת הריכוזיות - כותרות אחרונות:

אבל כשמתחקים אחר מוצאו של הפועל ר.כ.ז מתגלה עולם ומלואו. השורש אינו קיים בתנ"ך, ומכאן עולה החשד שהוא אינו עברי במקורו.

המילה מרכז נשאלה לעברית מערבית בימי הביניים, וגם בערבית זוהי שאילה - כנראה מאכדית. המילה האכדית היא markāsu, מהשורש ר-כ-ס, שקיים גם בעברית. היום, אם משתמשים בפועל לרכוס, משתמשים בו רק לרכיסת כפתורים. אבל בשפות שמיות קדומות כמו אכדית ואוגריתית משמעות הפועל הייתה לקשור או לחבר, וכאן הקשר גם לרכס הרים, כלומר הרים שמחוברים - "רכוסים" זה לזה.

יש המקשרים את השורש גם למילה רֶכֶשׁ, המופיעה במגילת אסתר ואפשר להבינה כ"קבוצת סוסים", כלומר סוסים הקשורים זה לזה.

אז מה הקשר למרכז? מרכז הוא המקום שבו כל הדברים מתחברים, ואולי מרכז העיר היה גם המקום שבו היו קושרים את הסוסים. בערבית למילה יש אותה משמעות כמו בעברית, אבל גם מצב, מעמד או עמדה.

המילה מרכז התאזרחה היטב גם בעברית וגם בערבית, ומכיוון שמXXX הוא משקל מקומות גם בשפות הללו (למשל מֶחְלף, מִטְווח, מִקְלט), קל היה לגזור ממנה את השורש ר-כ-ז. בערבית יש לשורש משמעויות רבות שאינן קיימות בעברית, למשל הפועל אִרְתַכַּזַ (ارتکز) הוא "התבסס על, נסמך על", ו-רַכִּיזַה (رکیزة) היא עמוד האוהל. שוב - המובן הראשוני של השורש - קשירה.

מה משותף לפילים ולכינים?

המילה מרכז והשורשים הנגזרים ממנה הם תירוץ מצוין להבדיל בין סוגים שונים של שורשים גזורי שם. בעבר דיברנו כאן על שורשים תנייניים, שהם סוג מסוים של שורשים גזורי שם.

מהמילה מרכז נגזרו שני שורשים שונים. שניהם, מן הסתם, גזורי שם (כרגע אמרנו שהם נגזרו משם) אבל אף אחד מהם לא ממש תנייני. הכיצד?

המונח "תנייני" בא מהמילה "שתיים" בארמית (כמו תְנֵין או תְנִין בערבית ישראלית). זאת אומרת שכדי להגדיר שורש כתנייני, הוא צריך להיות גזור משם עצם שנבנה משורש אחר, למשל קצב > תקציב > לתקצב. השורש מ-ר-כ-ז, כמו בפעלים לְמַרְכֵּז או לְהִתְמַרְכֵּז, הוא שורש גזור שם, אבל מכיוון שהמילה מרכז נשאלה כפי שהיא ולא נבנתה בעברית משורש + משקל, הרי שהשורש מ-ר-כ-ז הוא לא מִשני לשורש אחר, ולכן הוא אמנם גזור שם, אבל אינו תנייני.

חברי ועדת הריכוזיות(צילום: עומר מרון)

השורש ר-כ-ז אינו תנייני מאותה סיבה, אבל הוא נבנה בתהליך שנקרא גזירה לאחור. בגזירה לאחור מקבלים מילה חדשה בעקבות ניתוח דקדוקי (בדרך כלל לא מודע) של מילה קיימת.

שתיים מהדוגמות החביבות עליי הן פסנתר וכינה: המילה פסנתר נשאלה מיוונית psalterion, שהוא סוג של כלי פריטה, ובתנ"ך מופיעה כ-פסנתרין (דניאל ג:ה), או פסנטרין (ג:ז). פרק ג' של ספר דניאל כתוב אמנם בארמית, אבל המילה חדרה גם לעברית. ומכיוון שברור כשמש שסיומת -ין בארמית היא סיומת רבים, הורדנו אותה וגזרנו את "פסנתר".

במקרה של כינים, ה-י' היא שורשית. בתנ"ך כתוב לפעמים כינים ולפעמים כינם: וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שמות יד:ח). אפשר לדעת שהשורש הוא כ-נ-מ גם לפי שם המחלה – כינמת, וגם לפי הכנימות שעל הצמחים. במקרה של כינים, הקבילו הדוברים את המילה לדבורים-דבורה, נמלים-נמלה, וגזרו מצורת הרבים לכאורה "כינים" את צורת היחיד "כינה", שבעצם אינה קיימת (יקום כל מי שֶׁפָּלָה פעם כינה בודדת מראש של ילד. בניגוד לדבורים, כינים אף פעם לא באות בבודדת).

דוגמה פופולרית נוספת לגזירה לאחור, שילדינו כבר אינם מכירים, היא פִֿיל, צורת היחיד של פִילִים – film, כמובן. ועוד אחת פחות מוכרת היא סִילְבּ, בז'רגון של מוסכים, שנגזרה לאחור מ-סִילְבִּים, מאנגלית sealed-beam – האורות הקדמיים ברכב (הגדרה מתוך מילון מעות)

המילה מרכז נשאלה כמות שהיא, ועברה שינוי פונטי קל: "מרכס" הפך ל"מרכז". במקרה הזה הגזירה לאחור כמשקל מקומות היא נכונה גם לדרך שבה נבנתה המילה מלכתחילה - גם באכדית זהו משקל מקומות שקיים גם בעברית ובערבית – אבל הגזירה של השורש ר-כ-ז נעשתה כבר בשפות השואלות, ולכן זוהי גזירה לאחור.

פירוק הריכוזיות במשק אמור להביא בסופו של דבר לחלוקה מאוזנת יותר של המשאבים. והפלא ופלא - לשורש א-ז-נ היסטוריה דומה להפליא לזו של ר-כ-ז. זוהי גזירה לאחור מ"מאזניים". השורש השמי המקורי, שממנו נבנתה המילה מאזניים, הוא אכן א-ז-נ, אבל משמעותו היא "לשקול" (בערבית וַזְן وزن = משקל). השורש העברי א-ז-נ במובנו הנוכחי נגזר לאחור, בדיוק כמו ר-כ-ז ממרכז.

ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מלמדת בחוג ללשון עברית במכללת אורנים, ומרצה במסגרות פרטיות, עסקיות וציבוריות, ובמסגרות פנאי. לאחרונה ראה אור ספרה הטוב, הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית .