חזון יאשיהו: הרכבת האווירית של הרב פינטו
2,000 חסידים יצאו עם הרב יאשיהו פינטו לציון הקבר של "הפלא יועץ" בבולגריה - והפעם ללא הטייקונים שכה אוהבים להצטרף. אחרי התפילות, גולשי ynet זכו לברכה ייחודית
"נוסעים צדיקים, שלום וברוכים הבאים לטיסת LY5837 מתל-אביב לוורנה", נשמע הכרוז במטוס, "זיכרו, בין אדם לחברו חשוב מבין אדם למקום, ולכן הנכם מתבקשים שלא לקחת יותר ממנת אוכל אחת לאדם, אחרת יהיו נוסעים שיישארו רעבים. שתהיה לנו טיסה נעימה, וניפגש כאן במטוס הלילה, בדרך חזרה לישראל, כשאתם בריאים ושלמים - ועוד יותר צדיקים".
עוד בערוץ יהדות - קראו:
לא, אף אחד לא חטף את המיקרופון. זהו ז'ילבר, קברניט המטוס, שפשוט לא יכול היה להישאר אדיש למראה עיניו - הרכבת האווירית של האדמו"ר יאשיהו פינטו להילולת ה"פלא יועץ" בבולגריה - ובחר לדבר אל הנוסעים, מאות מתלמידיו וחסידיו של הרב, בשפתם. "ידידיי הצדיקים", הוא פנה אליהם בכל פעם במערכת הכריזה, ונדמה היה שגם הדיילים המחויטים יוצאים אוטוטו מהפוזה ומצטרפים לחגיגה, או לכל הפחות משלימים איזה מניין בשטיבל המאולתר שנפתח על הסיפון.
לא-פחות מתשעה מטוסים יצאו בלילה שבין שלישי לרביעי מישראל, אירופה וארצות הברית, אל נמל התעופה של ורנה, בולגריה. בתוכם נדחסו קרוב ל-2,000 מאמינים הרואים ברב פינטו מורה ומנהיג רוחני - ואני הקטן. היעד: "הילולת בזק" בעיר סיליסטרה, על קברו של רבי אליעזר פאפו, מגדולי הרבנים במזרח אירופה של תחילת המאה ה-19, הצדיק שרבי יאשיהו רואה בו מודל ליחסי רב וקהילה.
האדמו"ר נגיש
קשה לומר שהרב פאפו, מחבר ספר המוסר "פלא יועץ" (ועוד רבים אחרים), היה רב אלמוני או שלא הותיר חותם, אך השאלה בכל זאת מתבקשת, ועוד לפני שיוצאים לדרך: מדוע דווקא בו "נתפס" רבי יאשיהו? מאיר פינטו, תלמיד וחבר (אין קשר משפחתי), מסביר: "ידוע שההתמסרות של ה'פלא יועץ' לקהילה שלו הייתה משהו לא רגיל, מעל ומעבר, ומסופר שבזכות זה לא חלה או נפטר אף אחד ממנה בכל שנותיו שם. זה מאוד מזכיר את דרכו של הרב שלנו".
ואכן, מרגע שהגיע לשדה התעופה לטיסה בהלוך ועד שעזב אותו עם החזרה לארץ, הרב פינטו נמצא כמעט בכל רגע נתון בהתלחשויות עם חסידיו, שמבקשים עצה או ברכה. כולם מסתודדים איתו וזוכים ליחס אישי – אחרון התלמידים כראשון הטייקונים (שאליהם עוד נחזור), והתור
רק הולך ומתארך. כל רגע פנוי מנוצל. האדמו"ר נגיש לכולם – מאשדוד ועד מנהטן, מוורנה עד לוס-אנג'לס.
המאבקים על המקומות האחרונים במטוסו של הרב עצמו מאחורינו, מי שזכה – זכה, ויוצאים לדרך. בעוד פחות מיממה כבר נהיה שוב כאן, בישראל, אבל זהו מסע מרתק. מתי עוד אתה זוכה למצוא את עצמך מסובב את הראש בכל פעם שמישהו קורא "צדיק" ולהיאחז בשולי גלימתם של טייקונים בקנה מידה יהודי-עולמי?
אבל גם מי שמחפש אכזבה, ימצא אותה בנקודה הזו: אחרי שמונה "הילולות" עתירות סלבריטאים (בעיקר ממדורי הכלכלה), ואולי ברוח המחאה החברתית, הפעם, בשנה התשיעית, הטייקונים הישראלים נשארו בארץ. "ועדת הריכוזיות קבעה שצריך לפזר אותם בין הבאבות", התלוצץ מישהו במטוס, "ויש כמובן את החשש שדפני ליף תסמן לא רק את הטייקונים אלא גם את הרב שלהם, אז הם לא פה".
וברצינות: "הגיע הזמן להפוך את המסע הזה לעממי, סטייל אומן", אומר מקורב לאדמו"ר, "העשירים לא מפסיקים להגיע כדי להתייעץ ולהתברך כל השנה, אבל אחרי הכל, אסור לשכוח שהרב שייך לכלל ישראל ולא רק להם, ובמהלך השנה - בעיקר לפני החגים - מחלקים מוסדות החסד שבראשותו עשרות אלפי חבילות חג לנזקקים". ואולי זו הסיבה לכך שבמקום טייקונים, נצפה השנה בהילולה צעיר בשם אסף לוי, שהוא אחד הפעילים הבולטים והפחות מתוקשרים במחאה החברתית.
בשר זה רק מתאבן
אחרי נחיתה בשדה תעופה שומם למדי ונסיעה בת שעתיים באוטובוס, אנחנו מניחים לטייקונים ומגיעים אל הדבר האמיתי: עיר נמל אפרורית ומנומנמת, שלתוכה – כמעט משום מקום – מתפרץ לפתע הר געש של מאמינים, לצלילי מוזיקה חסידית של זמר החצר ישראל פרנס. האדמו"ר הגיע, יאללה מתחילים.
זר לא יבין מה עושה מקווה טהרה בעיר כזו, שבה רק משפחה יהודית אחת, אבל הוא כאן, ומתוחזק להפליא. רבים נדחפים בתור כדי שיוכלו להשתתף בהילולה כמו שצריך – מגבת על הכתף ושיער רטוב, אבל בטהרה.
בינתיים מפלס לעצמו רבי יאשיהו דרך בין חסידיו הצובאים על האוטובוס, אל עבר הבמה שהוקמה בסמוך לקבר, ובלי לבזבז זמן - המצרך הכי יקר באזור - הוא נוטל לידיו מיקרופון ופוצח בתפילת מנחה, סליחות, טקס התרת קללות, דברי חיזוק והתעוררות, וניגונים. הרבה ניגונים. "בן אדם מה לך נרדם", "ה' הוא האלוקים", "אשרי מי שעמלוֹ בתורה" ותקיעות שופר משמשים בערבוביה, ובסוף מתקיים גם טקס "חלאקה" למאיר, בנו הצעיר של הרב, שנולד אחרי שנים ארוכות של תפילות וטיפולים, וכעת חוגג יומולדת 3. תספורת ראשונה, וכולם רוצים סיבוב על התלתלים.
שעון החול כמעט אוזל, אבל יש עוד סעודת מצווה לאכול וספר תורה לכתוב. אנחנו עולים לאוטובוס בזריזות, בדרך לאירוע מצומצם יותר שמתקיים באחד מבתי המלון בעיר. כולם רעבים והארוחה מושקעת, אוכל משובח באמת, אבל המזון הרוחני גונב את ההצגה: כתיבת אותיות אחרונות בספר, שירים וריקודים סוערים איתו ועם הרב, ועוד כמה דקות במחיצת הצדיק - שלחסידים נראות כמו נצח. הדגים והבשרים הם רק בגדר נשנוש.
ברכה לגולשים
חוזרים לשדה התעופה ולמריבות על מקום במטוס האדמו"ר, והפעם הנימוקים משוכללים יותר: "יש לי את הרב פיקדון ביד, ואני לא עוזב אותו עד שאני מחזיר אותו לארץ". למזלי כמה מתייאשים, ואני זוכה מן ההפקר לכרטיס המיוחל. שורה אחת לפני אחרונה – אבל למי אכפת?לקראת סוף הטיסה אני ניעור משנתי ונקרא להיכנס אל תוך הקודש פנימה, מחלקת העסקים, כדי לשוחח ביחידות עם רבי יאשיהו. אחרי הברכה ליעקב בן בלומה רבקה, אני מעז לבקש גם משהו לגולשי ynet ולעם ישראל כולו, ונענה: "בעזרת ה' הקדוש ברוך הוא יתן בתוך עם ישראל אהבה, אחווה, שלום ורעות, וסיעתא דשמיא גדולה, 'איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק'. בעזרת ה' נזכה לנחת ולכל הטוב, בעזרת ה'".
או"ם? מדינה פלסטינית? בידוד בינלאומי? הרב לא נבהל - "אלו דברים בטלים" - ומצטט מחזון הנחמה של הנביא ישעיהו: "כל כלי יוצר עלייך - לא יצלח, וכל לשון תקום איתך למשפט - תרשיעי, זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי, נאום ה'".
המסע ל"פלא יועץ" תשע"א כמעט נגמר, ופתאום נופל האסימון: מהקצין הבכיר במשטרה - ניצב בדימוס שכבר ראה כמה דברים בחיים שלו ועכשיו מעיד ש"הרב הזה ממגנט ומהפנט אותי ולא מעניינים אותי החברים שצוחקים עליי", ועד ליועץ התקשורת הציניקן והממולח שמשוכנע שברכת האדמו"ר היא שהביאה לו את הלקוח החדש – כמעט כולם מספרים שבזכות הרבי הם רואים כל הזמן ישועות. רק אני לא. מדאיג.
לבסוף מגלים לי יודעי דבר איך באמת פועלת השיטה: "מי שמאמין – זה עובד עליו, ומי שלא – לא". הוקל לי. יש דיאגנוזה: כנראה שאני פשוט לא. עדיין לא.
לפנייה לכתב/ת 
