צדק חברתי - הקונספציה והמחדל
הקונספציה של 1985 הובילה למדיניות מתמשכת של צמצום תקציבי, להפרטה וליצירה של מדינת רווחה לעסקים על חשבון האזרחים. ועדת טרכטנברג לא תשנה את זה
הדרישה לצדק חברתי מחייבת שינוי של הקונספציה המקרו-כלכלית-חברתית השלטת: התפישה לפיה המדינה היא בסך הכל איש שמן הנישא על כתפי המגזר העסקי - האיש הרזה; התפישה לפיה כל המשאבים והכוחות צריכים להירתם להשגת צמיחה ועוד צמיחה; התפישה לפיה אנשי עסקים יודעים לנהל טוב יותר - תמיד.
אלא שכתב המינוי של ועדת טרכטנברג מטיל עליה רק מציאת מענה למספר דרישות ספציפיות שהעלו המפגינים בתחומים דוגמת דיור, חינוך לגיל הרך ויוקר המחייה.
עוד בערוץ הדעות:
- תנו למוסד להביא את דורסי לי זיתוני / עודד טירה
- קרנף בבית הלבן, קרנפה בבית ברל / נסים קלדרון
- בדרך לעוד הזדמנות מפוספסת / חן קרצ'ר
- יישובים לסנובים בנגב, שהמנקה תגור בדימונה
/ זיו תדהר
המונח קונספציה מעלה בזכרון את ועדת אגרנט, שהוקמה בעקבות לחץ כבד של עשרות אלפי משוחררי קרבות מלחמת יום הכיפורים, בהנהגתו של מוטי אשכנזי. הרקע לשתי הוועדות כמובן שונה: ועדת אגרנט קמה כדי לחקור התנהלות במלחמה, בעוד שהמחאה הנוכחית נסובה סביב התנהלות ממשלות ישראל בזמן שלום: בתחומי הכלכלה, החברה, התעסוקה, החינוך והדיור. אבל יש שתי הקבלות מושגיות מתבקשות: "הקונספציה" ו"המחדל".
המושג "קונספציה" נועד לתאר את תפישת העולם שגרמה לממשלת גולדה מאיר להאמין שמה שהיה הוא שיהיה ושהערבים, שהובסו ב-1967, לא יעזו לתקוף ושאם יתקפו - יינגפו תוך שעות. המושג "מחדל" נועד לתאר את העובדה שלמרות ידיעות וסימנים מוקדמים רבים, הממשלה לא גייסה את המילואים ולא קידמה כראוי את פני ההתקפה. המחדל עלה בחיי אלפי בחורים צעירים.
שני מושגים אלה, בשינוי הקשר, יכולים לסייע להבין את המתרחש כיום. ממשלות ישראל מתנהלות מאז 1985 לפי קונספציה שיובאה לכאן מאמריקה וזכתה לכינוי "הקונצנזוס הוושינגטוני". הקונספציה יושמה במסגרת תוכנית החירום לייצוב המשק ב-1985. את עיקרי הקוספציה מנה אבי בן בסט, בספר שכיבד את זכר הכלכלן מיכאל ברונו, מי שהוביל אז את ניסוח תוכנית החרום לייצוב המשק. והנה שלושת עיקרי הקונספציה:
- מיקוד המדיניות המקרו-כלכלית בהשגת צמיחה.
- העברת ההובלה של מאמץ הצמיחה מהממשלה לידי המגזר העסקי.
- צמצום תפקודיה ותקציביה של המדינה.
כיסוי זמני לקונספציה
הקונספציה של 1985 הובילה למדיניות מתמשכת של צמצום תקציבי, להפרטה של פעילויות ושל תאגידים ממשלתיים וליצירה של מדינת רווחה לעסקים על חשבון מדינת הרווחה לאזרחים. כך קורה שבימינו אלה, הממשלה מתמוגגת מהמצב המקרו-כלכלי בה בשעה שמאות אלפים צועדים כדי לומר "אנחנו לא גומרים את החודש".
הקונספציה של 1985 הולידה מחדל, וליתר דיוק מחדלים, כבדים: הטייה פיננסית של הפעילות התאגידית; שחיקת המעמד הבינוני; גידול באי-שוויון; הכפלת תחולת העוני; מאות אלפי עובדים עניים; שחיקת המימון הציבורי של מערכות החינוך, הבריאות, הדיור והרווחה; אובדן אלפי "מוחות" לחו"ל; משבר מתמשך ברבות מהרשויות המקומיות; הידלדלות הפריפריה בעקבות הפניית מרבית ההשקעות העסקיות למרכז הארץ ועוד.
הקונצנזוס הוושינגטוני מעולם לא הוסכם בפי כל. הדבר בולט עוד יותר בימים אלה של משבר כלכלי עולמי, כאשר המגזר העסקי, שהתיימר להוביל את הכלכלה, נאלץ להתחנן על נפשו אצל מוסדות המדינה; כאשר מתברר כי ההתמקדות האובססיבית בהאצת הצמיחה העמיקה פערים והחלישה אזורי פריפריה וכי מדיניות הצמצום התפקודי והתקציבי של המדינה החלישה מערכות שנועדו להבטיח צמיחה אוניברסלית לטווח ארוך.
ועדת אגרנט סדקה את הקונספציה של 1967. ניתן להביע תקווה זהירה שהמחאה הנוכחית לכל הפחות תסדוק את הקונספציה של 1985. ועדת טרכטנברג לא תסייע בכך: היא מסוגלת לכל היותר להושיט לממשלה כיסוי זמני למחדלי אותה קונספציה.
ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי, מרכז אדוה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
