חילוני מקופח הוא אנטישמי?

אנטישמי, נאצי, מחרחר ריב, שונא ישראל, ועוד כהנה וכהנה כינוי גנאי הופנו לעברי לאחר שהעזתי לומר לפני שבוע - כאן ב-ynet - בקול רם את מה שרבים יודעים כבר שנים: בעשורים האחרונים חיה פה קבוצה בני דת משה שהערך שלה הוא לצאת לעבוד, לפרנס את משפחתם ולתרום לביטחון המדינה, ולעומתה יש קבוצת בני דת משה שהערך שהתפתח אצלה הוא לחיות על חשבון הציבור הרחב (קרי, על חשבון הזולת) ולהימנע מהזדהות עם סמלי המדינה, או מתרומה לביטחונה.

למרבה הצער, בקבוצה השנייה מצויים רוב התושבים השייכים לקבוצה החרדית (נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוכיחים זאת), ומכאן תחושת האפליה הפועמת בלבם של יהודים רבים בני הקבוצה הראשונה. לא במקרה התעלמתי מהאזרחים הלא-יהודים: כאן מדובר בעוול מוסרי עמוק בתוך העם היהודי. 34 שנות שלטון שהיה תלוי במפלגות החרדיות היטיבו בעיקר עם החרדים, בהתחלה באמצעות כספים ייחודיים ואחר כך באמצעות רישומים תקציביים מורכבים.

• הטור שהצית אש: סופה המחריד של המחאה  / יזהר אופלטקה
  

בכל מערכת בחירות שאלנו את עצמנו מה יקבלו כעת (רק) החרדים. ואכן, העיתונות החרדית הכתובה והאלקטרונית מלאה בכתבות הלל על הצלחתם של הח"כים החרדים להוסיף עוד ועוד תקציבים רק לחרדים, עד שהגענו למצב שהתקציב הישיר והעקיף המופנה לאוכלוסייה החרדית שווה בגודלו לתקציב הביטחון כולו. זה התקציב המאפשר למשל לכל כך הרבה בחורים חרדים להיות רשומים כלומדי תורה בישיבות (תופעה ייחודית לחרדים בארץ בלבד), לרכוש דירה בעודם לומדים בכולל (ראו מחירי הדירות בחריש ובבית שמש), לשלוח את ילדיהם לפנימיות וליום לימודים ארוך במחיר מגוחך, ולקיים את משפחתם שלא משכר עבודה. שכר נשותיהם, אם הן עובדות, אינו יכול למלא לבדו את צורכי המשפחה.

יותר זכויות ותקציבים, פחות חובות(צילום: EPA)

האבסורד הוא שכתודה למדינה המאפשרת להם להיות מורמים מעם, גומלים החרדים למדינה בשלילת ערכיה הבסיסיים של המדינה (וכבר קראנו כיצד ביום הזיכרון האחרון סגרו המלמדים בתלמודי התורה את החלונות בזמן הצפירה לזכר חיילי צה"ל פן ישאלו 50,000 תינוקות של בית רבן לפשר הדבר) ובהדגשת התנגדותם לסמלי המדינה (האין אנו יודעים שרשויות מקומיות נמנעות מלתלות דגלים ביום העצמאות בשכונות חרדיות רבות?).

האם מישהו שמע על בית יד לבנים בעיר חרדית? על חרדים רבים האומרים משניות לזכר הנופלים במלחמה? במצב זה, מה הפלא שהאושר הגדול ביותר של אמא חרדית מגיע כשבנה מגיע לישיבה גבוהה ואילו האושר הגדול ביותר של אמא חילונית או דתית-לאומית הוא כשבנה חוזר הביתה בשלום מהצבא. גם היא היתה רוצה שבגיל 18 בנה יילך ללמוד. החרדים הם כאותו האח שאינו מוכן לסייע בדבר להוריו ולאחיו, אך באותה העת מבקש זכויות מועדפות על פני כולם, ומי נהנה מאח כזה?

לא שנאה, מחאה על קיפוח

למרבה הצער, כל מי שזועק נגד העוול המוסרי הנגרם מזכויות היתר של החרדים במדינה מואשם, כפי שהואשמתי אנוכי, באנטישמיות וזוכה לגידופים שאינם מכבדים את אומריהם. זה מה שמלמד החינוך החרדי, החינוך המתיימר להציג עצמו כערכי ונעלה? האם לא הכין החינוך הזה את החרד להתמודד עם דברי האחר? האם אין כאן צביעות נוראית, שהרי מדי פעם מצוטט רב חרדי זה או אחר המגדף קבוצה של יהודים במדינת ישראל. האם גם הוא נחשב לאנטישמי? שהרי יהודים הוא גידף. מדוע מה שנכתב בעיתונות החרדית נגד חילונים איננו בגדר שנאת יהודים?

המסקנה הברורה היא כי מעתה עלינו לומר כי אנטישמי אינו גוי המגלה עמדות שליליות כלפי יהודים אלא אנטישמי הוא יהודי המלין על זכויות היתר שמקבלים החרדים במדינת ישראל, הן בתקציבים מועדפים והן בפטור מחובות אזרחיות בסיסיות. אנטישמי הוא יהודי שאינו רוצה שבמדינת ישראל יקבלו אנשים פטור מחובות המוטלות עליו ועל ילדיו רק בשל היותם חברים בקבוצה שהחליטה שהיא מורמת מעם. אנטישמי הוא מי שמתנגד לכך שחרדים ישתלטו על שכונתו, אך חרדי המונע רכישת דירות בשכונתו על ידי חילוני או דתי-לאומי הוא קדוש.

נכון, יש שינויים מבורכים בחברה החרדית ויותר בחורים יוצאים לשוק העבודה מבעבר, אך בה בעת ממשיכים החרדים ליהנות מתקנות וחוקים המטיבים בעיקר איתם ומנהיגיהם מנסים לשמור על קהילתם מכל משמר. הכסף הנחוץ לשם כך מגיע מהקופה הציבורית של כולם.

לא כעס ולא שנאה כלפי חרדים הם המניעים היום רבים לטעון כי המחאה צריכה להיות מופנית לחלוקה צודקת של התקציבים לכלל המגזרים, אלא רק תחושת קיפוח הולכת וגדלה. איש אינו חפץ לראות את החרדים ב"תחום המושב" או מגורשים חלילה. כל רצוננו הוא שוויון אמיתי בקבלת התקציבים ובנטל החיים והמילואים. בחגים הבאים עלינו לטובה ישמרו על כולנו חיילים רבים בגבולות ובמחנות ומספר החרדים שבהם בטל בשישים. האם יכולה המחאה החברתית להתעלם מעוול כלכלי-מוסרי מעין זה?

פרופ' יזהר אופלטקה, החוג למדיניות ומינהל בחינוך, בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il