ביקורת: לא זקוקים ל"זיקוקים" של משה פרץ
באלבומו החדש, "זיקוקים", משה פרץ לא מראה שום שינוי או קידמה, ומעדיף להישאר בפופ המזרחי הלעוס. לירן אביב מנסה לחקות את פרץ וחבל, מפני שהוא מגלה יכולות מפתיעות. ורק עידן יניב מפגין באוסף החדש את מלוא כשרונו
אכזבה. אין מילה אחרת שתוכל לתאר את "זיקוקים" - האלבום החדש של משה פרץ. מדהים המסע שעבר פרץ: מילד שהפך למטאור בזכות כישרון אמיתי, קול מלטף, מראה מסוקס וצ'ארם לא מבוטל, הוא הפך השנה לטרחן מוזיקלי שממחזר את עצמו לדעת ומגיש לנו את אותם חומרים שכבר שמענו ממנו לפני שנה ושנתיים.
הבעיה הכי גדולה של פרץ היא שהוא פשוט לא מבין זאת. הוא רוכב על הילה של סטאר ולא קולט שהחיבוקים ברחובות והריקודים בהופעות הם מצג שווא: לא הערכה מוזיקלית אמיתית, אלא הערצה ל-180 סנטימטר של גנים מרוקאים משובחים. שיר אחד בלבד הצליח באלבום החדש, "אין כמוך" קוראים לו, וגם ההצלחה הזאת מתבטאת רק בהופעות ובתחנות רדיו אזוריות. מלבדו, אף שיר לא הפך ללהיט, ריגש ולא מוחזר כבר בשירים קודמים. נאדה. מאמן כמו משה פרץ, ציפינו ליותר, הרבה יותר.
"אין כמוך" של משה פרץ
אבל פרץ ממשיך באותו קו ונשאר עוד זמר בז'אנר במקום הכוכב הענק שהוא יכול להיות. הוא מתעקש על כתיבת כל החומרים בעצמו והלחנתם, ולכן התוצאה נשמעת שחוקה ומשומשת, כמו פן גרוע במיוחד. פרץ, ספר בעברו, מבין מה צריך לעשות במקרה כזה - תספורת וטיפול מהשורש. הוא צריך להתחיל לעבוד עם יוצרים נוספים, לגוון את העשייה המוזיקלית ולתת צליל אחר, ולא אותו פופ מזרחי שכבר בא להקיא ממנו.
פרץ הוא פצצת כשרון ויש לו את כל היכולות להיות זמר עם ערך מוסף. לא עוד זמר פלסטיק, אלא יוצר עם אמירה ותרומה אמיתית למוזיקה הישראלית. בינתיים, הוא צולל אחורה והופך לסתם עוד זמר מזרחי.
לירן אביב - העתק נאמן למקור
אם משה פרץ הוציא מוצר מאכזב, אז לירן אביב הוציא בדיוק את אותו מוצר, עד שנדמה לרגעים שמדובר באותו זמר ממש. אותו גוון רך בקול, אותם שירי פרווה בלי טיפת עניין. אפילו חיצונית השניים מזכירים אחד את השני.
מעבר ללהיט "תגידי", שזכה להצלחה ובעיקר זכור בעקבות כמות הציפיות ההיסטריות ביוטיוב, שאף העלתה ספקות בקשר לטיבן. יש בו עוד לא מעט שירים שבשנת 2009 יכלו להפוך ללהיטי ענק. כיום, עם זאת, הם החיקוי הכי גדול שזמר אי פעם הוציא כאן. "כאן לבד" הוא שיר פרצי קלאסי, "שוב את שלי" מתחיל באופן כמעט זהה ל"אוהבת עוזבת" של זהבה בן ו"מאו...הב" עם סאבלימינל הוא גרסה חדשה ל"את אותי שופטת" של שר-אל והצל. כלומר, שירים נחמדים, שעד לא מזמן היו הופכים ללהיטים ענקיים, אבל כיום? אחרי הרוויה הגדולה בז'אנר, הם פשוט לא מחדשים דבר וצועקים "משה פרץ וונאבי".
כדי לבנות קריירה אמיתית ולא להיחשב לחיקוי צעיר של זמרים וותיקים ממנו, כדאי לאביב וחבריו, כולל הכשרוניים מביניהם, לחשוב איך להביא משהו אחר ולא להיות העתק חיוור.
אבל חייבים להודות שבשביל אלבום ראשון, אביב מגלה יכולות מפתיעות. דווקא כשמאזינים לאלבום בשלמותו, מגלים כי לאביב יש כישרון בהגשה. יכול להיות לו עוד עתיד אם רק יפרוץ דרך משלו.
עידן יניב - אם אין יניב לו
קיבלתי את "מי אם לא עידן יניב" - אלבום האוסף החדש של עידן יניב - וחטפתי סטירה כזו מצלצלת, שלא ידעתי מהיכן באה. פתאום קלטתי שיניב אולי בתעשייה כבר שש שנים, אבל הוא מעולם לא קיבל את ההכרה שהוא ראוי לה. כששומעים את 21 השירים באלבום, מבינים שמדובר באחד הכישרונות הצעירים הגדולים שקמו לנו בעשור האחרון, ואני ממש לא נסחף.
מי אם לא עידן יניב? העטיפה
יניב הוא, מעל הכל, בלדיסט מצוין. תנו לו לדגמן את עיני הכלבלב של לילי למעריצות, ובשנייה הן יזנקו ללטף לו את השערות המרוטות בחזה. זה ניכר במיוחד בלהיטים כמו "בלתי נשכח", "לא מוותר", "לילה לבן", "טירה של מלך", "את יפה", "קיבוץ ומושב", "עומד במקום" - הדואט המצוין עם לי בירן שפוספס -וכמובן, שיר הפריצה "חושב עליה".
ואסור לשכוח את "סרט הודי" יחד עם דנה אינטרנשיונל, "אנשים אנשים", "רכבת לילה לקהיר" ו"מה עם אהבה" הקצביים, שזכו גם הם להצלחה גדולה יותר או פחות. אבל ביחד, כולם יחדיו, ממחישים בעיקר דבר אחד - יניב באמת מוכשר ומעניין, אפילו בעדינות הלא-מזרחית שלו שנוהגים לגחך עליה בתעשייה.
לא במקרה קרא יניב לאלבום "מי אם לא עידן יניב". זה אולי שמו של הסינגל האחרון שהוציא במיוחד לאוסף, אבל מעל הכל, הוא מבקש לומר לנו דבר אחד - אם אין אני לי, מי לי?
זיקוקים של משה פרץ. עוד מאותו דבר
עטיפת האלבום
לירן אביב. לא רע לאלבום ראשון
עטיפת אלבום
מומלצים
