בר מצווה בלי אבא

אנחנו, בארגון אלמנות ויתומי צה"ל, חגגנו ביחד עם ילדינו, יתומי צה"ל וכוחות הביטחון שהגיעו לגיל מצוות, את אחד האירועים החשובים בחייהם - בר ובת המצווה. האירוע מסמל את הפיכתם מילדים לנערים ואת היום בו החברה תתחיל לראות בהם, והם יתחילו לראות בעצמם, אנשים בוגרים.

כשאני מביטה בילדים היקרים הללו, שנכנסים בצעד בוטח לעולם המתבגרים והבוגרים, אני חוזרת ליום שבו ילדיי, ליאור והגר, חגגו בר ובת מצווה, בלי שאבא היה לצידם. כמו כל אמא במעמד זה התרגשתי לראות איך הזמן חלף ואיך הם בגרו, עיצבו לעצמם אישיות וכבר החלו להתוות לעצמם דרך לחיים. מהיום, כך חשבתי, הם יילכו ויגבהו, ייעשו עצמאיים יותר ויותר. קרוב לוודאי שגם ייעשו דומים לאבא שאיבדו - כל זה כשהוא איננו, אבל תמיד נמצא. כאשר הוא לא בבית, אבל חי וקיים בלב. כשהוא אינו עומד לצדם ברגע המרגש הזה, אבל צלו תמיד מלווה אותם.

תמיד יש געגוע, אך מאז אותו יום שבו נשמעה הדפיקה הנוראה על דלת ביתנו, הגעגוע מתעצם בעיקר באירועים החשובים בחייהם של ילדינו, כמו באירוע בר המצווה: השן הראשונה שצמחה, היום הראשון בכיתה א', סיום התיכון, הגיוס לצבא, טקס סיום הלימודים באוניברסיטה. בכל הרגעים האלה אנחנו, האימהות, רוצות לשמוח כמו כל הורה שמלווה את הילד שלו באותם הרגעים - אך השמחה שלנו תמיד מעורבת בהרבה כאב על אבא שלא זכה להיות שם איתם, ועל ילדינו שלא זכו לאבא שילווה אותם.

השמחה היא הכוח להמשיך, למרות הכל. חגיגת בר המצווה ליתומי צה"ל(צילום: באדיבות ארגון אלמנות ויתומי צה"ל)

כאמא וכמי שאיבדה את אהובי, חברי ואבי ילדיי, אני יודעת כמה זה קשה, כי במשפחה שלנו, משפחת השכול, אף חגיגה או מסיבה אינן שלמות ובכל תחנה בדרך שבה דולק אור גדול, כמו היום - יש גם צל. בכל מסיבה שיש בה אורחים רבים, שבאים לכבודם, יש אורח אחד הנסתר מהעין אבל נמצא בלב. הוא תמיד מלווה אותנו וגם אם איננו, הוא קיים עמוק בתודעה, הוא חי בזכרונות, הוא נמצא בתמונות.

תמיד יש לו מקום - בבית ובלב - לאבא, שלא חזר, והוא תמיד, במין תעתוע מוזר, ישנו ואיננו, איננו וישנו. אנחנו-כולנו ממשיכים תמיד בדיאלוג איתו, והוא באמת תמיד איתנו. אין שלמוּת, וכנראה לעולם לא תהיה, אבל השמחה בכל זאת גדולה דווקא על רקע המשותף לכולנו. על רקע מה שאין ומה שיש רק לנו.

אני יודעת כמה פעמים אנחנו עומדים מול התמונה הדוממת ושותקים, אך מנהלים עם אבא דיאלוג ארוך, שלעולם לא יסתיים. אנחנו מדברים, ומדמיינים מה הוא היה עונה ומה אנחנו כל כך רוצים שהוא יאמר לנו, בוודאי באירועים החשובים בחיינו.

ולמרות הכל, כמו ילדיי, גם אתם יתומי צה"ל וכוחות הביטחון, מזכירים וחוגגים את נקודת הציון הזו של בר או בת מצווה בחייכם. אתם ילדים נהדרים, ילדים שמדינת ישראל יכולה להיות גאה בכם - איך צמחתם, איך גדלתם ואיך אתם מלאי חיים. כל אחד מכם, בנסיבות אחרות שכולן כואבות - חשתם את עוצמת האובדן וממשיכים לחיות איתו, יום יום ולילה לילה. ובכל זאת אתם ממשיכים לאהוב את החיים - החיים שלמענם האבות שלכם יצאו לדרך שממנה לא חזרו הביתה. למרות הכאב, אתם יודעים לזכור וגם לשמוח. ושמחה היא הכוח להמשיך, למרות הכל. השמחה היא בסופו של דבר הנצחון שלנו. ואולי, משום כך, היא גם מצווה - והכוח והעוצמה שלנו.

• כ-60 יתומי צה"ל וכוחות הביטחון חגגו לאחרונה, במעמד נשיא המדינה והרמטכ"ל, את חגיגת בר/ת מצווה המסורתית שעורך ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, בשיתוף צה"ל ומשרד הביטחון ובסיוע ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית.