על קריאה ומהפיכה בפריפריה

ספר הוא אוצר בלום לתקווה ולהשראה. ספרו של צה' גווארה בידיו של איציק שמולי הפך לאחד מסמלי המהפיכה החברתית המתחוללת כיום, ועורכי ספרות התגאו לאחרונה ביצירות ביקורתיות שטיפחו כמנוף להשראה בעבורה. תקווה היא דבר שחסר בפריפריה, שלא נטלה חלק בהמוניה במהפיכה בשל העדר תקווה בה. עידוד הקריאה שם יכול להוות אחד האמצעים להתמודדות עם הדבר. כלומר, להיווצרות מצב שבו יצמחו רבים דוגמת שמולי בפריפריה.

מתוך נקודת מוצא זו יריית הפתיחה האמיתית למהפיכה לא הייתה האוהל הראשון שהוקם בשדרות רוטשילד. כי אם הסרת איום הסגירה מעל הספרייה העירונית בקרית שמונה בחודש יולי האחרון. בהיותו: מאבק ציבורי שהצליח אליו חברו גורמים מגוונים: אנשי קרית שמונה עצמה, סופרים ואמנים פוליטקאים ובעלי הון כשהוא מציב דרך שראוי להמשיך ולדבוק בה. כזו, שבין שאר גורמים עשויה להצמיח ביום מן הימים אנשי חזון ותקווה גם בפריפריה.

אני מבססת את דברי על נתוני דו"ח שפירסם ב- 2006 מינהל המחקר והכלכלה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנוגע להרגלי השימוש בספריות העירוניות בישראל. לפיהם, בהבחנה על פי מחוזות - בולטים מחוז המרכז ומחוז הדרום בשיעור גבוה יחסית של משתמשים בספריות. בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת בגיל 18+ הגיע שיעורם במחוז הדרום ל- 23.3 אחוזים. מה שחיזק לפי מחברי הדו"ח את הטיעון בדבר חשיבות הספריות הציבוריות באזורי הפריפריה. שכן אין בהם כבערים הגדולות היצע של מוצרי תרבות מגוון ועשיר. רוצה לומר: אין בהם היצע תרבותי מי יודע מה. אבל יש בהם גרעין של קוראי ספרים בדיוק מהסיבה הזאת.

את הגרעין הזה צריכים להמשיך ולהרחיב. כי הקריאה בפריפריה עשויה להציע לקורא תמונת עולם אחרת מהקיים ונקודת התחלה, ולו גם דמיונית, לשינוי. כבר תיאורטיקן הספרות וולפגנג איזר כתב כי בקריאת ספרות מתחולל מפגש בין שני עולמות: בין עולם הסיפור ובין עולם דמיונו של הקורא. כך מתאפשר לו להיות הוא ולא הוא בו בזמן. לגלות וריאציה אחרת וגמישה יותר של עצמו.

יכולת השינוי הזאת שהקריאה פותחת לה פתח יכולה אפוא להסביר מדוע ילד קטן שפקד את הספרייה בקריית שמונה בחר לציין בכתבה ששודרה ב'ערוץ 1' ביוני 2010 על רקע האיום בסגירת הספרייה, כי "בלי הספרים לא הייתי אני". לאמור, בלעדיהם כנראה לא הייתי ייחודי, משוכלל ומודע כל כך לעצמו.

"בלי הספרים לא הייתי אני"(צילום: shutterstock)

לכן אפוא קריאת ספרים בפריפריה היא משמעותית כל כך, ולכן דווקא שם, היא עשויה במבט רחב לחולל, בין היתר, גם מהלכי שינוי תרבותיים מרתקים מהשוליים למרכז. די אם נביט בהשפעתם של קוראי ספרים מהפריפריה על חיינו בעשורים האחרונים - לאמור זו של סייד קשוע, קובי אוז, שמעון אדף, וקוראי ספרים טובים ורבים אחרים - כדי להשתכנע בכך.

אפשר וצריך לעודד תלמידים בשיעורי הספרות לשאול עצמם את השאלות הבאות: איזה אדם

חדש לרגע הכרת בספר, במה אתה דומה או שונה ממנו, וכיצד מה שלמדת מכך יכול לשנות את חייך ולהובילם למקום טוב יותר מהקיים.

תמונת השינוי הזאת בפריפריה צריכה ללכת ולהתרחב. כי כך  גם אולי תוכל היא להצמיח בה מנהיגי שינוי נטועי תקווה ואופטימיים החוזים לעצמם עולם טוב יותר, וגם יודעים איך להשיגו. דבר זה עשוי להתרחש אם הספריות העירוניות בפריפריה תקבלנה תמיכה איתנה, תקציבים יופנו למועדוני קריאה בהן, גיבורי ערבי ספרות שם לא יהיו בהכרח סופרים אלא קוראים שיספרו על האופן שבו נגע ספר שקראו בחייהם, ופרויקטים נפלאים כמו מדפי ספרים בתחנות האוטובוס לשימוש העוברים והשבים (שהגו האמנים דניאל שושן ועמית מטלון), ימלאו את רחובות הערים. 

• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו דוא"ל ל- shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר ". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .