דיאבלו 3: השטן הוא בפרטים הקטנים
על פי הבטא שלו, דיאבלו 3 מצטייר כמשחק בתר ושסף ממכר. יש בו עולם פנטסטי יפהפה ואפל על סף האפוקליפסה והוא הולך לגזול הרבה מהזמן שלכם כשיצא בתחילת השנה הבאה
היום בבוקר פתחתי את דלת החדר, שפשפתי את העיניים, גירדתי את הזיפים בני מספר הימים שצימחו על פני, ובעודי מנסה להתרגל לאור השמש הארור אמרתי שלום מהוסס לזוגתי, שאיתה לא התראיתי מספר ימים. מעט מאוחר יותר, בעוד אני מוציא מגופי את שרידי האגרטל שהושלך לעברי, עלעלתי בעיתון וגיליתי שבסוף השבוע ירד הגשם הראשון של העונה, באו"ם ניסו להכריז על מדינה פלסטינית ובז'נבה גילו חלקיק שנע מהר ממהירות האור. היה מעניין פה כשלא הייתי.
עוד ב-Games
הסיבה לחוסר החיבור למציאות המתואר היא לא שקיעה בתרדמת או מסיבת סמים פרועה שהתרחשה בחדרי, אלא העובדה שזכיתי להיות אחד ממתי המעט ששערי הגיהנום הבוערים נפתחו עבורם מוקדם והם נבחרו לבדוק את גרסת הבטא של אחד המשחקים שהכי מצפים לו בעשור: דיאבלו 3.
אחת עשרה שנים עברו מאז הוציאה בליזארד את הכותר הקודם בסדרת הביתור ושיסוף האגדית, ומאז עולם משחקי התפקידים הממוחשבים עשה כברת דרך משמעותית, למעשה שינה את פניו ללא הכר: משחקי התפקידים ההמוניים הפכו מיינסטרים בזכות מגה-להיט אחר של בליזארד, World Of Warcraft; משחקי התפקידים לשחקן יחיד הפכו גם הם לז'אנר של להיטים בזכות דגש על מנועים גרפיים מתקדמים, פחות סטטיסטיקות וטקסט יותר אקשן והוליווד.
יש הטוענים כי פסטיבל ההקלק-והרוג האיזומטרי של דיאבלו הינו מיושן מדי מכדי להתחרות בתת-הז'אנרים האחרים של משחקי התפקידים ולהיות גדול כמו שהיה פעם. אמנם בעשור האחרון יצא מספר מכובד של כותרי בתר ושסף וחלקם, כמו Torchlight, Titan Quest וסדרת Dungeon Siege, אף זכה להצלחה מכובדת - אבל אף אחד מהם לא יצר את אותו אימפקט ואסף סביבו קהילת מעריצים עצומה כמו השד המקורנן של בליזארד. האם הכותר השלישי יצליח לשחזר את נוסחת ההצלחה ההיסטרית של קודמיו וגם לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של הגיימר המודרני? אם לשפוט לפי גרסת הבטא, בשם זקנו הלבן של דקרד קיין, בליזרד עשו זאת שוב, בגדול.
הבית הוא איפה שהטירוף
בסגנון בליזארדי טיפוסי, החל מהרגע הראשון שהמשחק מופעל הכל בו מרגיש נכון, מרגיש במקום. נעימת הפתיחה המאיימת, התפריטים הבנויים למשעי, האווירה העגמומית בטריסטם החדשה, המקום בו נפתח הסיפור. כולם מברכים אותך: "הגעת הביתה, ואתה הולך להשאר קבור פה עד שיבואו עם צו מהפסיכיאטר המחוזי."
בלי לגלות יותר מדי, העלילה של המערכה הראשונה מתחילה עם מטאור מסתורי שהתרסק סמוך לטריסטם החדשה, שנבנתה על חורבות העיירה המקוללת מדיאבלו הראשון. גרם השמיים האפוקליפטי נתפס כמגשימה של נבואה אפלה שמבשרת על קץ העולם וכן מביא על טריסטם את חמתם של המתים-החיים ושרצי גיהינום נוספים. כל אלו הינם סיבה מספקת לגיבור המשחק לשים פעמיו למקום התרסקות שבר הכוכב ובדרך לקצוץ ולבתר מאות מפלצות. הבטא מכילה את השליש הראשון של המערכה הראשונה של המשחק, הרפתקה שריצה אחת דרכה אורכת כשעתיים-שלוש.
לפני שאתם מתחילים תצטרכו לבחור בין חמש דמויות, בעיקר וריאציות על דמויות מהכותר הקודם, אם כי לראשונה בדיאבלו ניתן גם לבחור את מין הגיבור: הברברי הינו לוחם "הטנק" הקלאסי, אשר מסוגל לשאת כלי נשק עצומים, לספוג כמויות גדולות של נזק ולחסל אויבים מטווח שבו רואים את הלבן שבעיניים; צייד השדים הוא הקשת, אשר מתמחה בצליפה באויבים מטווח רחוק והטמנת מלכודות קטלניות; והמכשף הוא כלי קיבול לאנרגיה מאגית אדירה, אשר מסוגל לשגר מטחי ברקים, כדורי אש וכוח גולמי טהור לאורך ולרוחב שדה הקרב.
שתי דמויות מעניינות יותר הינן רופא-האליל, קוסם וודו משעשע אשר מסוגל לזמן לגיונות של אלמתים לשליטתו ובאמתחתו ארסנל לחשים שלקוחים היישר מהרפרטואר של משה ועשר המכות, והנזיר, לוחם קדוש ואשף אמנויות לחימה אשר נלחם בידיו ורגליו החשופות ומסוגל לנוע בזריזות בשדה הקרב, להטיח מאות אגרופים ובעיטות מסוגננות באויביו ואף לרפא את חברי קבוצתו. יש לו גם זקן, וכולם יודעים שזקן+ מכות = מגניב, ראו מקרה אדם ג'נסן או כמובן המאסטר צ'אק נוריס.
איפה לעזאזל הוא שומר את הגרזן הזה?
דבר ראשון שיש להוריד מהפרק זו סוגיית החיבור הרציף לאינטרנט. דיאבלו 3 דורש גישה קבועה לרשת והוא מתנהג בהתאם כמשחק מולטיפילייר מתחילתו. אין בו אפשרות נפרדת של קמפיין לשחקן יחיד (אם כי בפועל ניתן לשחק אותו ככה), והשחקן מתבקש להגדיר האם הוא מעוניין לצרף שחקנים נוספים בהזמנתו האישית בלבד, או שמא הקמפיין שלו יהיה פתוח לחברים או לכלל קהילת דיאבלו. למרות שגרסת הבטא יציבה יחסית לרוב אחיותיה, מספר פעמים העולם סביבי החל להאט ולסרב להגיב עד לניתוקי מהשרת. אם אתם שואפים לשחק בדיאבלו 3, תצטרכו לדאוג לחיבור אינטרנט טוב ויציב, ותפסיקו לגנוב אינטרנט אלחוקי מהשכנים.
עכשיו ששמנו את העניין הזה מאחורינו ניתן לגשת אל המשחקיות, וזו פשוט מצוינת. כהרגלה בקודש, בליזארד לא מנסה להמציא את הגלגל, אלא לוקחת נוסחא מוכרת ומלטשת אותה לכלל שלמות. המכניקה הבסיסית נשארה זהה: הגיבור מגיע לעיר, מקבל משימה ויוצא למבוך הקרוב להתמודד עם אלפי יצירי שאול. שם הוא מוצא אוצרות, צובר ניסיון, עולה ברמות, וחוזר לעיר למשימה הבאה.
הקרבות הינם כיף טהור: להנפות הנשק יש תחושה של מסה ברוטאלית בזכות המנוע הפיזיקלי המצוין של המשחק שגורם לאויבים להתפרק, להימחץ ולהתעופף באוויר. וכן, עדיין אפשר להרוג עטלף ולראות שנופל ממנו גרזן. זה לא יפסיק להצחיק גם בדיאבלו 7.
הקרבות בגרסת הבטא קלים למדי, אולם בבליזארד מבטיחים כי מדובר בחלק מעקומת הלמידה של המשחק, ובהמשכו השחקנים יתקלו בקרבות אפיים ומאתגרים ברמה שלא נראתה בז'אנר.
דם, צפרדע, מכת תרנגולות
מערכת שדרוג הדמות החדשה זכתה לקיתונות של ביקורת מוותיקי הסדרה, אולם לאחר שזכיתי להתנסות בה אני יכול לומר שלא היה להתנפלות הזו צידוק. כשאתה עולה ברמות הדמות שלך מקבלת יכולות חדשות - אבל אתה לא בוחר אילו יכולות אלא מקבל את כל יכולות הדמות המתאימות לאותה רמה. כך יוצא שבמקום לבחור את דרך פיתוח הדמות ואילו יכולות יעמדו לרשותה בכלל, השחקן צריך לבחור מתוך כל היכולות את אלה שיעמדו לרשותו בכל רגע נתון - 5 יכולות פעילות ו-3 סבילות.
השיטה הגמישה הזו מונעת משחקנים להתחרט מאוחר יותר על בחירות בלתי שימושיות בעבורם, ומאפשרת להם להתנסות בכל יכולות הדמות במקום להיות מוגבלים לנתיב פיתוח הדמות שהם התחייבו אליו. פיצ'ר נוסף שיכלל במשחק - אבל לא הועמד לרשות שחקני הבטא - הינו מערכת ה"רונות", שיאפשר לשדרג כל יכולת במגוון דרכים כך שבסופו של דבר ניתן יהיה לעצב עשרות וריאציות נבדלות של כל דמות, אבל בלי להתקבע על כיוון אחד. כבר עכשיו בליזרד מציעה להתנסות בבניית דמויות ב"מחשבון היכולות" של המשחק.
היכולות המיוחדות של הדמויות מקוריות ומרשימות, עם הטאץ' ההומוריסטי המפורסם של בליזארד: רופא האליל, למשל, הוא נשק לא קונבציונלי מהלך, עם יכולות כמו זימון צפרדעים חומציות, עטלפים בוערים, כלבים זומבים ואליל טיקי קטן שהופך אויבים לתרנגולות. בחירה בנזיר, לעומת זאת, תוליד משחק שמרגיש כמו גרסת בתר-שסף של Jade Empire, עם יכולות התחמקות ומהלכי קרב מסוגננים היישר ממיטב הפרקים של "דרגון בול זי".
אני לא יכול לשתות עוד טיפת שיקוי בריאות אחת
לרשות הגיבור עומדים מד חיים ומד קסם שמאפשר לבצע קסמים ויכולות מיוחדות, אבל הם אינם מתמלאים בדרכים הקונבנציואנליות (Potion Spam). מנגנון הריפוי של דיאבלו 3 עובד על כך שמצד אחד מיושם זמן Cooldown לאחר גמיעת שיקוי חיים, וכך שלא ניתן "לפמפם" אותם עד אבדן הכרה, אבל מצד שני, מפלצות מובסות ישאירו אחריהן שיקויים שניתן לאסוף "על הדרך" ולהתרפא מיידית. גם תחזוק מד הקסם השתנה, כאשר לא קיימים יותר שיקויי מאנה; במקומם הוא או מתמלא באופן אוטומאטי אצל חלק מהגיבורים, ואצל האחרים הוא מתמלא על ידי שימוש ביכולות מיוחדות אחרות, בדומה לשיטה שהוצגה ב-Dungeon Siege 3.
הצד הלוגיסטי-אובססיבי של ההרפתקה, כלומר איסוף זהב, חפצים, חזרה לעיר, מכירה ותיקון, תמיד היה לטעמי הפן הפחות מוצלח של הסדרה, וכנראה שהמפתחים בבליזרד חשבו גם הם שהוא זקוק לשדרוג ניכר. בדיאבלו 3 ניתן להמיר חפצים לזהב או לחומרי גלם במהלך השיטוט במבוך, בלי שצריך לשוב לעיר. גם ניתן להשתגר בחזרה לעיר ללא צורך בסיבוב קניות קבוע של מגילות שיגור, וכן אפשר לזמן יצור קטן שיאסוף עבור הגיבור פיסות זהב מזדמנות במהלך הקרב כדי שלא נצטרך לרוץ בזיג-זג בסופו של קרב מאסיבי כדי לסרוק את שדה הקרב למנצנצים. כל אלו פיצ'רים קטנים אך מועילים שהופכים את חווית ניקוי קרביו של מבוך למהנה וזורמת יותר.
חרב קסומה +20, פעם ראשונה, פעם שנייה...
אין חוויה מגבשת יותר מלחימה בלגיונות הגיהנום בלווית חבריך הטובים, ורכיב המולטי של דיאבלו הינו חלק מהותי בחווית המשחק. בליזארד השתדלה מאוד לאזן את משחקיות המולטי במגוון דרכים: את השלל הנאסף רואה רק זה שאסף אותו, כך שנמנעים ריבי אוצר מיותרים, איסוף נקודות חיים מרפא את כל הקבוצה, ומיקום כל גיבור מוצג בנוחות על המפה. אם אחד מחברי הקבוצה רץ קצת קדימה ומגיע לקרב בוס, ניתן להשתגר ישירות אליו ולסייע לו. למרות כל זאת משחק המולטי נוטה להפוך לקרנבל כאוטי שקצת מחרב את חווית הסיפור, ומי שדברים מעין אלו חשובים לו, מומלץ שימתין איתו לפעם השנייה או השלישית שהוא מתחיל את הקמפיין.
מערכת המכירה הפומבית, שעוררה רעש גדול כאשר בליזרד הכריזה כי תעבוד גם על בסיס כסף אמיתי, מוצגת רק באופן חלקי בבטא. ניתן לחפש חפץ מכל סוג, למכור ולהחליף, ובמהירות רבה ניתן להשיג ארטיפקטים עצמתיים למדי. יש פה פגיעה בחווית ההישגיות של מציאת חפץ נדיר, אבל אף אחד לא מכריח אתכם להשתמש במערכת ואפשר לטעון שהיא מוסיפה רובד סחר מעניין למשחק.
היופי שברוע
קצת חבל שלאחר כל-כך הרבה שנות המתנה דיאבלו 3 לא מרשים יותר מבחינת יכולות גרפיות נטו. מצד שני, בליזארד לא מאכזבת מבחינת העיצוב האמנותי, ועולם Sanctuary יפהפה, עד כמה שניתן להשתמש במילה זו לגבי עולם פנטסיה אפל על סף האפוקליפסה. טריסטם החדשה הינה התגלמות היאוש, עם בניינים מתפוררים וגופות מרקיבות שזרוקות לצד הדרך. והסאונד במשחק לא פחות מממיס אזניים: מהקול המתכתי של חרב מכה בשריון, אל צלילי התפקעותו המבחילה של בשר זומבים וכמובן, צליל ה"ווווש" האלמותי שעושה שלל מלחמה כאשר הוא נופל מאויב מובס אל הקרקע.
החוויה שלי עם הבטא מצביעה מבחינתי על כך שמכונת המשחקים האימתנית של בליזרד עומדת לעשות זאת שוב. דיאבלו 3 מצטייר כמשחק בתר ושסף ממכר, מקצועי, שעומד בסטנדרטים הגבוהים ובירידה לפרטים שהתרגלנו אליהם ממפתחת הענק הזו. בדומה ליצירה המצליחה הקודמת שלה, סטארקאפט 2, דיאבלו 3 לא הולך להיות חדשני באופן יוצא דופן או לעניין את אלו שרוצים לחוות את מה שרק שיא הטכנולוגיה יכול לספק, אבל הוא מציג משחק סינגל מושקע ומערכת ריבוי משתתפים ללא דופי אשר משתלבת במשחק בנוחות מקסימלית.
הנבואות על סוף העולם הקרב ב-2012 לא יתגשמו, להערכתי, אבל זו בהחלט השנה בה יסתיימו חייהם החברתיים של הרבה גיימרים. בליזרד הכריזה שדיאבלו 3 יגיע למחשב בתחילת השנה (ולמרות שזה לא רשמי, די ברור שהיא עובדת גם על גרסאות קונסולה שלו), כך שיש לכם עוד מספר חודשים לסחוט עד תום את כל הסידורים, הפגישות והטיולים שתכננתם. כי ברגע ששר ההרס יגיע, והוא הולך לשאוב כל טיפת זמן וחיים שברשותכם. התכוננו בהתאם.
