30 ל"עמוד האש": "אין היסטוריה אולטימטיבית"
"הטלוויזיה מנוהלת על ידי המערך". כך אמר ראש הממשלה בגין לאחר שידור הפרק הראשון של "עמוד האש". 30 שנה אחרי הסדרה המונומנטלית של יגאל לוסין, הוא חוזר בראיון ל-ynet אל המחאה נגדה, הקריינות של יוסי בנאי וההיסטוריה שלעולם חוזרת
צהרי יום ההקרנה הראשון של "עמוד האש", אביב 1981. אל בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה שבירושלים מגיע קצין משטרה, ובפיו אזהרה. קבוצת מחאה ידועה באותן שנים, "ציונות למען שוויון" שמה, מתכננת לחבל בהקרנת הפרק ולהשתלט על בניין הטלוויזיה. "באותן שנים האבטחה לא היתה כמו היום. כל אחד יכול היה להיכנס, ולעצור במו ידיו את ההקרנה", מספר יגאל לוסין, יוצר הסדרה בראיון מיוחד ל-ynet, קצת יותר מ-30 שנים אחרי שהוקרנה לראשונה.
וכן, היא הוקרנה. "נערכנו לזה, תיגברנו שמירה, אבל זה לא היה מספיק", נזכר לוסין. החלטנו לשלוח ניידת שידור אל אתר השידור עצמו שנקרא 'איתנים', ממש בסמוך לאנטנות. חיברנו את המערכת שם וסוכם שברגע שיתחיל השידור יריצו גם שם את סרט השידור של 'עמוד האש', כך שאם משהו קורה - נוכל להעביר את השידור לשם".
כמעט שנתיים לפני שעלתה לשידור, כבר נשמעו הביקורות נגד "עמוד האש", אותן כאמור הובילה תנועת "ציונות למען שוויון" ("צל"ש"). עיקר התלונות עסקו בהיעדר הייצוג המזרחי בסדרה, והיעדר ההיסטוריה של עם ישראל מצדה המזרחי. מצד שני, אם לא די בכך, רבים התלוננו על הייצוג הערבי-פלסטיני בסדרה.
המחאה הגיעה עד בג"ץ, שם ביקשה מי שעמדה בראש "צל"ש", ויקי שירן, לפסול את השידור בטענה לחוסר אובייקטיביות. "הסדרה מתעלמת מתרומתן של עדות המזרח למפעל הציוני ולמאבק על ארץ ישראל", כתבה שירן בעתירתה, שנדחתה לבסוף על ידי צוות שופטים בראשות השופט מאיר שמגר. "האם בית המשפט צריך לשמש צנזורה?" שאל שמגר את הנוכחים באולם המשפט, ופסק כי הסדרה תשודר.
החששות לבסוף התבדו, "עמוד האש" עלתה לשידור ללא כל הפרעות מיוחדות, אבל הדבר רק הגביר את התלונות שנשמעו. אל הקולות המתנגדים לה נוסף גם זה של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, שאמר בישיבת ממשלה שנערכה למחרת פרק הבכורה: "נדמה כי הטלוויזיה והרדיו מנוהלים על ידי אנשי המערך". מבקרי הטלוויזיה, אגב, דווקא פרגנו ברובם להפקת הענק.
למי שייכת הכרזת המדינה?
בתום חמש שנות עבודה, 1,700 קטעי סרטים שנאגרו מ-34 ארכיונים, 250 מרואיינים, עלו על מסך הערוץ הראשון שבוע אחר שבוע 19 פרקי תולדות הציונות, בסדרה ראשונה מסוגה בישראל, שבשיאם, מן הסתם, היה אמור להגיע נאום הכרזת המדינה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. "מצאנו בסרטיית קול ישראל את הקלטת הרדיו של ההכרזה.
הכרזת העצמאות ובסופה הקלטת התזמורת מבצעת את "התקווה"
"על הסרט היה כתוב 'אסור להשתמש אלא ברשות המקליט, רדיו דוקטור תל אביב - ראלף הלינגר'", מספר יגאל לוסין. "הבעיה היתה שכשהתחילו לכתוב על המחאה נגד 'עמוד האש', אותו הלינגר הצטרף אליה והכריז בראיון לעיתון שהוא לא ייתן לנו את ההקלטה".
בעקבות הפרסומים, קיבלו לוסין ומפיק הסדרה יעקב אייזנמן שיחת טלפון מאדם בשם לוסיאן זלצמן. "גם לי יש את אותה הקלטה", הוא סיפר להם ואישר להם להשתמש בה.
מתברר שאותו זלצמן עבד כמקליט התזמורת הפילהרמונית, באולם ההכרזה הקטן בשדרות רוטשילד בתל-אביב. בדיעבד, מתברר שאוצר נמצא בידי היוצרים. על גלגל סרט ההקלטה, תועדה לצד ההכרזה גם נגינת "התקווה" על ידי התזמורת הפילהרמונית בסיום האירוע.
"זו היתה הפעם הראשונה שההמנון נוגן לאחר קום המדינה. פעם ראשונה שהמילים "להיות עם חופשי בארצנו" קיבלו משמעות של ממש", נזכר לוסין בהאזנתו לקטע. "בחיים שלי לא התרגשתי מהשיר הזה כמו באותו יום ששמענו את ההקלטה". הביצוע הזה, נבחר לחתום את הפרק האחרון של הסדרה. באותה הקלטה, אגב, נשמע גם לראשונה קולו של הרב פישמן מימון, מחותמי מגילת העצמאות, אומר "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
"התקווה" על קופסת סיגריות
ברור שהטלוויזיה של תחילת שנות ה-80 בישראל, שהורכבה בעיקר מערוץ 1, אינה הטלוויזיה הרב ערוצית של ימינו. נתוני הצפייה לא נמדדו אמנם באותן שנים, אך על פי מחקר שנערך באוניברסיטה העברית, כמעט 90 אחוזים מהציבור הישראלי נחשף לפחות לפרק אחד של "עמוד האש" בשידורה הראשון. על פי אותו מחקר, כ-70 אחוזים מצופי הטלוויזיה עקבו מדי שבוע אחר הסדרה ששודרה בערבי שלישי, לאחר מהדורת "מבט". אם נפשט את הנתונים בקצרה - כן, מדובר ברייטינג המוערך בכ-70%.
"זה היה כמו סופת טייפון", נזכר לוסין בשידורי הסדרה שהצליחה בלי מתכונים, בלי מודחים, בלי בתים מצולמים. רק היסטוריה מצולמת - וקולו העמוק של יוסי בנאי. "אני אשם בבחירה בבנאי", הוא מודה. "היתה לי נבחרת קריינים שלמה מהרדיו והטלוויזיה שיכולתי לעבוד איתם בחינם. אבל הקולות שלהם היו נדושים לטעמי.
"פעם אחת שמעתי את יוסי בנאי קורא ולא משחק, והיה חשוב לי שכל מילה שתיאמר תיקלט, והוא ידע לעשות את זה. היה לו חיתוך דיבור נפלא, אדם אינטליגנטי בצורה מדהימה".
הוא מיד הסכים לתפקיד?
"ממש לא. הוא לא הלך על כל דבר. הראינו לו סרט עם קריינות אחרת, לדוגמה, והוא ראה שזה בעל ערך ולבסוף הסכים. אגב, היו בעיות קשות עם התשלום. שלחו לו חוזה דפוק לגמרי, דרקוני ממש עם כל מיני תנאים שאסור לו לדבר עם עיתונאים וכל מיני המצאות. במעמד החתימה הוא קם והסתלק. חזרתי עם החוזה לרשות השידור ואמרתי להם 'אתם משוגעים? אנחנו לא מייצרים פצצה גרעינית. שבו עם הסוכן שלו ותסכימו על נוסח. בסוף זה קרה".
לצד קולו של בנאי, אחד הדברים הזכורים יותר מ"עמוד האש" היא כמובן גם נעימת הפתיחה. "פנינו למתי כספי והוא דחה אותנו בבוז", נזכר לוסין. "שברנו את הראש. אשתי רות קידן עבדה בקול ישראל, וביקשנו ביחד משם טוב לוי שהיכרנו, לנסות להלחין משהו על הפסנתר של הבת שלי. משה וילנסקי עבד אז בקול ישראל, השמענו לו והוא פשוט אמר 'אני לא מבין איך הצלחת לכתוב דבר יפה שכזה'".
והדמיון ל"התקווה" לא מקרי, מן הסתם.
"כן אבל אני חושב שזו יצירה בסגנון מתקדם יותר, שמזכירה משהו מ'אקסודוס' ומשהו מ'התקווה'. זה התאים לנו. אני זוכר שאת התווים של היצירה הסופית הוא כתב על קופסת סיגריות. זה בא לו די בקלות, וזה היה מדויק לחלוטין".
מיליון דולר, טומי
בחזרה לתוכן. בניגוד לתכנים טלוויזיוניים אחרים עד אז, בהם נהוג היה להציג פרופסורים שניתחו את ההיסטוריה ותמונות סטילס, יוצרי "עמוד האש" קבעו מלכתחילה שהם ילכו על תכני וידאו, וראיונות רק עם אנשים שחוו את התקופה ההיא.
"לקחנו בעיקר נשים", מספר לוסין ונזכר בנעמי קפלנסקי, שהיתה אחראית על המרואיינים בסדרה. "היא מצאה אשה שהיתה בקונגרס הציוני וסיפרה שהרצל אמר 'יש לנו מתנה מממשלת בריטניה - אוגנדה'. זה סיפור ידוע, אבל כשהוא מגיע ממישהי שחוותה את זה, היתה שם וראתה, זה משהו אחר לגמרי.
"אשה אחרת שהיתה על ספינת המעפילים 'אקסודוס', סיפקה משפט אחד שהיה 'מספיק נדדנו בעולם. אנחנו רוצים בית'. רואים בצילום שהיא נלחמה בעצמה שלא לבכות, וזה היה אפקט בלתי רגיל. טומי לפיד, שהיה אז מנכ"ל רשות השידור, ראה את הקטע בחדרי העריכה והחל לבכות בעצמו".
עם כזה עושר של חומרים, מדוע בכלל הפקתם סדרת טלוויזיה ולא סדרת סרטי קולנוע היסטוריים?
"זה עניין כלכלי. היום זה נשמע זול, אבל זה הפקות בסדר גודל של יותר ממיליון דולר לא היו, ואף אחד לא היה נותן לי את סכום ההפקה הזה חוץ מערוץ 1. דווקא שם פתחו את הכיס. היו לנו מנהלים טובים שדאגו לנו, ובראשם ארנון צוקרמן שבזכותו 'עמוד האש' קם. כל פעם שהיינו צריכים הוא היה משיג לנו עוד קצת כסף".
"גם היום היו צופים"
את השיחה עם יגאל לוסין אנחנו מקיימים, במקרה ממש, למחרת שידור חוזר של אחד מפרקי הסדרה בערוץ 33 של רשות השידור. "חיים של יצירה הם מוגבלים", הוא אומר ורומז כי יצירתו, למרות חשיפתה בשנים האחרונות במלואה גם באתר רשות השידור, כבר לא עדכנית, וכמותה גם "תקומה", הסדרה שהמשיכה את "עמוד האש", למרות שביצירתה לוסין לא היה מעורב. "התחילו לעבוד עליה אחרי שיצאתי לפנסיה, אז כבר לא הייתי בטלוויזיה ולא שאלו את דעתי. אבל זה שני מפעלים שונים. תנובה ושטראוס.
אם היית יוצר גם את "תקומה", מה היית עושה שונה?
"הייתי עושה את זה בצורה יותר אובייקטיבית. הם היו ביקורתיים מצד אחד ומצד שני לא היו מאוזנים. המדינה הזו לא היתה רק פנתרים שחורים, מעברות או פרשת לבון. אפשר לראות את המדינה איך שרוצים. כדי לעשות טלוויזיה ולא תעמולה, צריכים להביא את כל הצדדים וזה לא קרה שם".
אם היית יוצר סדרת המשך כיום, היית מגיע לרייטינג של "עמוד האש"?
"ברור שלא כמו אז, בכל זאת אנחנו לא באותם זמנים אבל אני משוכנע שהיינו מצליחים להגיע לרייטינג של 20 או 25 אחוזים. לאט לאט אנשים היו מצטרפים וצופים גם היום".
לא פעם אמרו שהסדרה שלך היתה יכולה להחליף את תוכנית הלימודים בבתי הספר. למה בעצם זה לא קרה עד היום?
"כי ברור לי שגם היום התוכנית שנויה במחלוקת, למרות שאני יודע שפה ושם מקרינים אותה באוניברסיטאות ובבתי ספר.
כל אחד מרגיש כלפי 'עמוד האש' משהו אחר. אני זוכר ויכוח שהיה לי עם מורה ערבי בירושלים ששאל אותי 'איפה אנחנו בתמונה'. אמרתי לו שאם הוא היה עושה סדרה כזאת לפי הנרטיב שלו - הייתי בשמחה צופה בה. אפשר ומותר להתווכח עם הדברים. אין היסטוריה אולטימטיבית. פשוט אין דבר כזה. כל היסטוריה היא בעיני המתבונן וכל עוד שומרים על רצינות ועובדות היסטוריות - הכל נתון לביקורת".
