העניים לא מחכים לחגים: "אין רצונות, רק לשרוד"
לאה מצפת נותרה לבד רוב הזמן, ובקושי מתקיימת מקצבה: "לא יכולה לרדת 4 קומות ברגל". שושנה, אם ל-11: "אי אפשר לתת לילדים רק פתיתים ושימורים". הבתים שבהם בערב החג קשה יותר לשמוח
המוני בית ישראל יחגגו הערב (ד') את ראש השנה בשולחנות עמוסי אוכל, עם בני משפחה באווירה של שמחה והתחדשות, אבל יש משפחות שעבורן החג הקרוב הוא עוד משוכה במסלול ההישרדות הקשה בחיים. בלי סיוע ממתנדבים ומעמותות, לא בטוח שהיה להן משהו ראוי לאכול.
עוד בנושא הרווחה ערב ראש השנה:
אלפי ניצולי שואה לבד בחגים: "בדידוות מייאשת"
הסיוע לעמותות התכווץ: "הממשלה מחסלת אותנו"
באחת משכונות המצוקה של צפת מתגוררת לאה (שם בדוי) בגפה כבר יותר מעשר שנים. בחנות המכולת של השכונה, ידע נער חרדי לומר היכן בדיוק מתגוררת לאה, גם מבלי שהיה צורך לנקוב בשם משפחתה או בפרט מזהה כלשהו: "הבניין הנמוך, בקומה הרביעית". לאה, נכה וחולת סוכרת, מוכרת כנראה בשכונה הצפופה בזכות סיפור חייה הטראגי. "בעלי בכלא רמלה כבר 12 שנה, הוא נאסר על עבירות מין במשפחה שנעשו פה בבית הזה", סיפרה לאה (49), "יחד איתו נאסרו גם שניים מהבנים שלי, ששוחררו כבר בינתיים. הוא צריך להשתחרר עוד שלוש שנים".
גם את ראש השנה וחגי תשרי היא תאלץ להעביר גם השנה בדוחק ובעוני, וכשיבואו שבע בנותיה, דור שני לעוני, היא תצטרך להאכיל גם אותן בביתה, שאווירת חג או התחדשות של שנה חדשה לא ממש מורגשות בו. גל של אוויר דחוס ומחניק מכה בפנים בפתח הבית, וריח טיגון חזק עומד באוויר. עם כל צעד,
"מאז שבעלי נאסר אני עושה הכל לבד - קניות, בישולים, ניקיונות, תשלומים. כבר אין לי כוח. בגלל זה אני לא מחכה לחגים", מספרת לאה, שהתייתמה מהוריה בגיל 22. "כשהבנות שלי לא באות אליי בחגים אני לבד, לא יוצאת מהבית. אני לא יכולה לרדת ארבע קומות ברגל. מזל שיש לי את הטלוויזיה, הטלוויזיה זה המזל שלי", היא אומרת וקמה לשטוף את הדמעות.
סביב שולחן העץ שקנה בעלה לפני מאסרו, אמורות לאה ובנותיה להצטופף לארוחת החג. "עדיין לא קניתי חלק מהמאכלים שמברכים עליהם בארוחת החג. לא קניתי כבש, לוביה ודג. בכסף שקיבלתי השבוע קניתי אוכל לבית של הבת שלי - היא אמא לתינוקת ולא הייתה לה אפילו שקית חלב במקרר".
לאה בקושי מצליחה להתקיים מקצבת נכות של 3,000 שקלים, ועוד 500 שקלים בחודש מביטוח לאומי. בנוסף, גורם בעיריית צפת נטל עליה אפוטרופסות ומסייע לה להתקיים. פרט לניהול חשבונה, הוא מקציב לה בכל שבוע 600 שקל. "800 שקל הולכים לי בכל חודש על תרופות נגד סוכרת ודיכאון. יש לי בקופת חולים מכבי חוב של 1,400 שקל. ואיפה שכירות, איפה אוכל, מים, חשמל? הדחקתי את הרצונות שלי, אין לי יותר רצונות, אני רק רוצה לשרוד".
"לפני שהביאו לי ארגזים לחג במקפיא היה רק קרח"
בשכונה אחרת בצפת גרה משפחתה של שושנה (שם בדוי), בת 45, אמא ל-11 ילדים המתגוררים בדירת ארבעה חדרים. כבר כמה שנים שהם נכנסים לסטטיסטיקה של דו"חות העוני השנתיים, ונאלצים להיעזר בארגוני סיוע. ארגון "חסדי נעמי" מסייע לשושנה, כמו למשפחות רבות, ומספק להן חבילות מזון.
"אני נעזרת ב'חסדי נעמי' כל השנה - כל חודש הם מביאים לי שני ארגזים עם אוכל", מגלה שושנה. "לפני שהם הביאו לי את הארגזים לחג, כל המקפיא שלי היה מלא רק בקרח".
לקראת החג הם הביאו לשושנה פירות, ירקות ועוגות דבש. "בלי הסיוע שלהם הייתי נקלעת לקשיים ואומרת לילדים שלי 'זה מה יש'. אי אפשר לתת לילדים רק פתיתים וקופסאות שימורים כמו ביום רגיל, צריך לתת בשר ודגים. יש רב בשכונה שנותן לי לחג ארבעה עופות ושני גושי בשר".
בעקבות הסיוע התדיר לו זוכה שושנה היא הפכה לאשת קשר של שכנים נוספים הנזקקים לסיוע מהארגון לקראת החגים. "אנשים בשכונה מתקשרים אלי ושואלים אותי איך אפשר לקבל חבילות מזון".
בית תמחוי בטבריה - אוכל, וגם נעליים לילדה
במשך כל השנה עמותות הסיוע עובדות קשה לסייע למשפחות נזקקות, אך בתקופת החגים הן עובדות שעות נוספות. ארגון "שי מהלב" שמפעיל הרב שניאור טורקוב בטבריה מספק 300 סלי מזון בשווי 500 שקלים, ותלושים על סך 100 שקלים לקניית בשר ברשת מגה.באופן לא מפתיע, האוכלוסייה שפוקדת את בית התמחוי של הרב שניאור היא בדיוק אותו "קהל הלקוחות" של סלי המזון. "אני מקבל הבטחת הכנסה של 1,900 שקל בחודש, בקושי אני חי, בקושי עשיתי קניות לחג", מספר שלמה (שם בדוי), בן 51 המגדל שני ילדים מנישואים קודמים. עכשיו גם היה לי ויכוח עם מחלקת הרווחה בעירייה כי הם רוצים שאשלם 300 שקל לפנימייה של הילד. מאיפה אני אביא להם?".
כשבתו בת ה-14 של שלמה הזדקקה לנעליים, הוא מצא לה זוג בבית התמחוי בעיר. כשבנו בן ה-9 רצה ילקוט חדש לבית הספר, הוא נשאר עם התיק מהשנה שעברה. "אני לא יודע מה הייתי עושה בלי העזרה והחבילות של האוכל. אני מקווה שיהיה מה לאכול בחג, ואם לא אני אלך לאחיות שלי".
לפנייה לכתב/ת 
