"מילה אחת שלךְ": סיפור מסובך

תרגום ראשון של סופר/ת לעברית הוא אירוע מיוחד, משום שטמונה בו הפליאה הנהדרת מיוצר חדש ולא מוכר. פליאה זו עלולה להפוך בסופו של דבר לאכזבה, אך כך או אחרת, המפגש הראשוני טעון מאד ולעיתים, על פיו יישק דבר. ספרה של אלווירה לינדו, "מילה אחת שלך" (הוצאת אחוזת בית) ראה אור לאחרונה; תרגום ראשון לעברית של הסופרת הספרדייה האהובה, המוכרת בעיקר כסופרת ילדים וגם - אין מנוס מלהזכיר זאת - כאשתו של הסופר אנטוניו מוניוס מולינה.

עטיפת הספר מתאימה לעלילה. איפוק ללא איפוק

טוב עשו בהוצאה שבחרו בקפידה את עבודת האמנות שתופיע בעטיפת הספר. נדמה כי הוצאות רבות שכחו עד כמה עדינה המלאכה הזו ובמקרה של הרומן הנידון, העבודה של Angeles Santos מתאימה מאוד; לא רק כייצוג וויזואלי אפשרי לדמות הראשית, אלא כמאפיין של האווירה השלטת ברומן המאופק הזה, שבמבט ראשון נדמה כי יש בו הכל פרט לאיפוק.

הסטטיות של הדמות על העטיפה, הקדרות שבעיניה והאופן בו האור נופל רק על מחצית מפניה; כל אלו מתכתבים להפליא עם הרומן, וכך העטיפה הופכת לשער הכניסה האולטימטיבי לסיפור המסובך כל כך של רוסריו, המספרת והדמות הנשית הראשית.

ואכן מדובר בסיפור מסובך. רוסריו היא רווקה המתגוררת במדריד עם אמה. היא אינה נשואה, אינה משכילה ועובדת כמנקה באגף הזבל העירוני. חייה נמצאים במסלול התדרדרות כבר מנעוריה, במיוחד לאחר שאחותה עזבה את הבית לחיות את חייה (העלובים, כך נראה) והותירה אותה לבדה עם אמה, גם כשזו חלתה בשיטיון ונהגה להתחבא בארונות. ואם לא די בכך (ולא נגלה יתר על המידה), רוסריו נאלצת לסבול את נוכחותה של מילגרוס, אותה היא מכירה עוד מילדותה וכבר אז - חרף היותה חברתה טובה, אך גם מאד אינטרסנטית - לא סבלה אותה.

נסיבות החיים חזרו ו"הדביקו" את השתיים, כשמילגרוס מתפקדת פעם כמושיעה, בעיקר בשל הקרבתה האינסופית ותמימותה הילדית, ופעם כטפילה השמנה והדוחה, שמאוהבת ברוסריו ורוצה בקרבתה. מותה של האם טורף את כל הקלפים ומה שנדמה עד כה כקיום אומלל ותו לא, מקבל תפנית מפתיעה ודרמטית.

עיצוב נכון של רגש

לינדו בולטת בכתיבתה הישירה והתכלית כבר מהפתיחה הבלתי נשכחת, כאשר היא מציגה קול מספרת אמין וחזק, שאינו מאפשר להתעלם ממנו, וזה בניגוד לדמותה הממשית של המספרת שבהחלט ניתן להתעלם ממנה (ואם שואלים אותה: אפילו רצוי). לינדו כותבת מונולוגים מדויקים, גם כאשר נזרקת התודעה של המספרת במהלכם לתקופות מן העבר ורק לאחר מספר עמודים אנו שבים לנקודת ההתחלה.

הדיוק נובע מהעיצוב הנכון כל כך של הרגש באמצעות המילים, בעוד אנו עדים לשני מהלכים מקבילים: זרם התודעה של רוסריו מצד אחד, ופעולותיה מצד אחר. לעתים, למהלכים הללו יש נקודות השקה, כמו למשל בשיחה של רוסריו עם אחותה כשאמן על ערש דווי, אך במרבית המקרים, התודעה משתלטת על הפעולה מבחינת הנוכחות שלה בטקסט, אך היא אינה מכפיפה אותה. גם כאשר התודעה זולגת אל תוך המעשים, לינדו מדגישה את כוחה של הפעולה בפרקטיקת החיים של הגיבורה.

כך למשל, רוסריו מלהגת ללא סוף על מורסָה, נהג משאית הזבל, והאם כדאי לה לשכב איתו למרות שהוא מגעיל אותה. במונולוג הארוך הזה, שכל כולו שברירי תודעה קלושים היוצרים תמונה של הנפש הפצועה של רוסריו, מעצבת הסופרת ספקטרום נרחב של רגשות. אך העיצוב המדויק הזה, שפועל את פעולתו בעוצמה על הקוראים, נחתם בפעולה עצמה, באקט המיני הסתמי כל כך, שאינו נדרש להסברים ועיצוב מתוחכם. כוחו עומד לו משום שהוא מתקיים לא רק אחרי רצף התודעה, אלא גם במהלכו, ומנכיח את העליבות המכמירה.

באשר ליחסים עם מילגרוס, העיצוב מעורפל יותר, מפני שלינדו אינה מניחה לנו לתפוס את דמותה במלואה. למרות שרוסריו מנתחת את אופייה והתנהגותה באובססיביות ומשליכה עליה לא פעם את התיעוב העצמי שלה, מילגרוס נותרת אניגמאטית לכל אורך הרומן. הדגש הרב שמושם עליה מנכיח אותה כדמות מרכזית וחשובה, אך המרכזיות מתערערת כל העת עקב רצונה הבלתי מתפשר של הגיבורה לא להעניק למילגרוס את המקום לו היא ראויה.

לפיכך, הן התודעה של רוסריו והן הדיאלוגים בינה לבין בת-בריתה מוצגים באור כפול: רחמים לצד סלידה, צורך בקרבתה לעומת רתיעה הפגנתית. נדמה כי רוסריו מישירה מבט אמיץ לנפשה שלה ולדמותה המשתקפת במראה, אך למעשה היא נמנעת מלעשות זאת כל עוד היא יוצרת חיץ בינה לבין תמונת המראה האגרסיבית, האקסצנטרית והמבהילה שלה.

תרגומה של דלי רום את הרומן מצליח להעביר את התחושות העזות המפעמות בשפה הישירה, הבוטה והאלימה של המספרת.

מרחב של סכסוך

רום מצליחה לנסח בעברית פשוטה, מחוספסת ומדויקת את דמותה השסועה של רוסריו; את העדינות והפגיעות שמציצות מעת לעת, את קול הילדה האומללה המתחבאת בגוף של אישה קשת עורף ואת התודעה התזזיתית, הבלתי סדורה. התרגום מעביר היטב את האמביוולנטיות של קול המספרת; אמביוולנטיות שאינה ניכרת מיד, אלא צוברת תאוצה ככל שהרומן מתקדם ועיקרה באופן בו רוסריו מדובבת את חייה, המילים בהן היא משתמשת ויחסי האהבה-שנאה שלה עם המציאות.

יש לכך חשיבות רבה משום שרוסריו איננה מוצגת כצעירה מסכנה שגורלה נחרץ מתוקף הנטורליזם. היא אחראית למעשיה, היא פועלת כפי שהיא בוחרת לנתב את עצמה ולא נשמע ממנה מילת התנצלות על כך. האמביוולנטיות, אם כן, איננה סממן של דחיית החיים כמות שהם או הרהור על טיבם, כי אם מאפיין של המהלך הכפול שלינדו מיטיבה להנחיל לכל אורך הרומן.

אם כן, "מילה אחת שלך" מציג מרחב של סכסוך, בו התודעה והפעולה הן אחיות חורגות,

האהבה והשנאה נמצאות בקרב מתמיד, העמדת הפנים מופיעה תמיד לצד האמת הפנימית הנוקבת כל כך. וכל אלו אינם ברורים לנו עד הסוף, משום שלינדו אינה מכריעה את הכף ומתארת את האמביוולנטיות שהחיים מזמנים לנו מדי יום ביומו: באופן בו אנו מציגים את עצמנו, הדרך בה אנו חושבים על עצמנו, הבחירות שאנו עושים והחשוב מכל - המילים בהן אנו משתמשים כדי לנסות לעשות סדר בכאוס של היומיום.

"מילה אחת שלך" מפגיש אותנו עם סופרת מוצלחת למדי, שכתיבתה עשויה להיתפס כוולגרית בעוד שלמעשה היא מאופקת מאוד. ככל שהרומן מתקדם, אנו מבינים שרוסריו היא למעשה אדם עצור, והסערה האמיתית מתחוללת בנפשה ובתודעתה אך אין לה ביטוי של ממש (לפחות לא קוהרנטי) במציאות. לפיכך, השפה הגסה (במובן של אופן הצגתה, לא בהכרח מבחינת תוכנהּ) נשמרת בתבניות בלתי חדירות, שהופכות את רוסריו לדמות מעניינת מאוד ואת הרומן להפתעה של ממש, מפני שהוא מצליח לתעתע דווקא במקומות שנדמים הכי פחות מעניינים ומורכבים.

"מילה אחת שלךְ", מאת אלווירה לינדו. תרגום: דלי רום. הוצאת אחוזת בית. 228 עמ'.