האם הילדים של היום באמת חולים יותר מפעם?

"מתחיל לה ציצי", לוחשת לי אחת מחברותיי בטלפון כדי שבתה לא תשמע ותבין שאמה חושבת שזו סיבה לדאגה. "היא רק בת שמונה וחצי. את זוכרת אם גם לנו התחיל בגיל כזה?". תחקיר מאומץ מעלה שהבנים הקפיצו לראשונה את החזייה למפותחת של הכיתה בסביבות הבת מצווה. קוצר נשימה קל תוקף אותנו. האם משהו לא בסדר עם הילדה?

טלפונים לעוד כמה חברות מבהיר לנו שהילדה נורמטיבית לדורה. גיל הנצת השדיים ירד כנראה. "הגיל הממוצע של הופעת ניצני השדיים בירידה", מאשש פרופ' זאב הוכברג, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיית ילדים בקריה הרפואית רמב"ם, את ההשערה שלנו. "מחקר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Pediatrics הראה שבין השנים 1991 ל-2006 ירד הגיל הממוצע של הנצת השדיים בשנה. גם גיל הופעת הווסת הראשונה במגמת ירידה".

איך לשמור על בריאות הילדים:

• מדריך: כל מה שצריך לדעת על מחלות החורף של ילדים
• התבגרות מוקדמת: כשגיל ההתבגרות מגיע כבר בגיל 8
• איך למנוע השמנת ילדים? שישנו יותר בסופ"ש
  

ומה עם הבנים? אצלם התופעה בולטת פחות, אבל גם שם נרשמת ירידה בגיל ההתפתחות המינית. אם לפני 20 שנה סיימו המאחרים להתפתח בגיל 19, כיום זה קורה להם כבר בגיל 17.

אבל התפתחות מינית מוקדמת היא רק אחת הסוגיות שמעסיקות לא מעט הורים לילדים קטנים עד מתבגרים בעשור הנוכחי. התחושה אצל הורים שגדלו בשנות ה-70 וה-80 היא שהילדים של היום הם לא הילדים של אז. ואכן, הנתונים הסטטיסטיים מאששים את התחושה.

משיחות עם אנשי המקצוע עולה שבכיתה של הילדים שלנו יש באמת הרבה יותר ילדים אלרגיים, אסתמטיים, לקויי למידה והתפתחות, בעלי עודף משקל או סובלים מהפרעות אכילה ומבעיות ראייה. כמה יותר? פי שלושה עד חמישה יותר בהשוואה לעשורים קודמים.

מה קורה כאן? האם מדובר בשינויים גנטיים המתחוללים לנגד עינינו וגורמים ללידתם של ילדים בעלי גוף אחר, כזה המתפתח מהר יותר או נוטה יותר לאסתמה ולבעיות ראייה?

"לא", פוסק פרופ' ישראל הרשקוביץ', אנתרופולוג פיזי מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "שינוי גנטי אינו יכול לקרות בזמן קצר כל כך. השינויים הגנטיים שמתקבעים באוכלוסייה האנושית הם אלה שיש להם יתרון בהעמדת צאצאים. כאן אנו רואים שינויים המתחוללים בתוך כמה עשורים ושאין להם שום יתרון במונחי רבייה. השינויים האלה נובעים מהתנגשות בין סביבת החיים הנוכחית לגנטיקה המותאמת לחיים של ציידים מלקטים. האבולוציה בנתה את הגוף שלנו לחיים של תקופת האבן ואנחנו נוסעים איתו במרצדס. לגוף אין כלים להתמודד עם הסביבה החדשה".

הפעילות הגופנית: זפזופ וסימוס

מה ילדיכם עושים עכשיו? סביר להניח שהם יושבים מול איזשהו מסך - טלוויזיה, מחשב, אייפוד, אייפד או אייפון. אם הם מניעים איזה איבר במרץ, הרי זה את אצבעות הידיים. מונחים כמו "הקלדה", "זפזופ" ו"סימוס", שלא היו קיימים במילון אבן שושן במהדורת שנות ה-80, הם כיום שמות פעולה נפוצים. הסכנות שבחוץ, העבודה של ההורים והשפע האדיר של מסכים ותכנים הניבטים מהם דחקו הצידה את משחקי החוץ הקלאסיים והפעילים כמו הקלאס, החבל והמחבואים.

אולי לא תצטרכו ביסוס מדעי לכך, אבל מחקר שנערך ב-2010 בארצות הברית מצא שילדי אמריקה מבלים כמעט שמונה שעות ביום בצפייה בטלוויזיה, במשחקי וידיאו ובגלישה באינטרנט. מסקר של ארגון הבריאות העולמי שנערך בשנים 2005־2006 ופורסם ב-2008, עולה שאנחנו לא נמצאים הרבה מאחור, ולמעשה מהמובילים בעולם אם מסתכלים על שיעור בני הנוער הישראלים המבלים יותר משעתיים ביום מול הטלוויזיה ומשתמשים במחשב למשחק, לגלישה וללמידה.

המקום המרכזי שתפסו המכשירים הטכנולוגיים בחיי הילדים, והעובדה שרובם כרוכים בישיבה, הובילו לירידה בכמות הקלוריות הממוצעת שהדור הנוכחי שורף, והתוצאה ידועה לכולנו. "השמנה", מסביר ד"ר גל דובנוב-רז, מנהל מרפאת ספורט ותזונה בבית החולים ספרא לילדים בתל השומר, "נובעת מחוסר איזון בין כמות הקלוריות שנכנסת לגוף לזו שיוצאת ממנו.

"לצד העובדה שהילדים כיום כנראה אוכלים יותר, הם גם הרבה יותר נייחים. לא רק שהם עושים פחות ספורט (כדורגל, כדורסל), הם פחות ניידים באופן כללי. אם בעבר הלכו הילדים לבית הספר, רכבו על אופניים לתנועת הנוער וירדו לשחק בכדור או בגוגואים, היום הם מוסעים לבית הספר ולקניון וחוזרים הביתה לשבת מול הפייסבוק. בסופו של דבר הכל מתורגם למאזן אנרגיה".

לשעות הישיבה המרובות ולמיעוט הפעילות הגופנית מצטרפת גם אכילה רבה יותר של מזונות מתועשים ומשמינים, כמו חטיפים ומזון מוכן למיקרוגל, וההשמנה אחראית ללא מעט מהבעיות הרפואיות של ילדים כיום. "מחלות שעד לפני שניים או שלושה עשורים נחשבו בלעדיות לגילים הבוגרים מופיעות כיום כמחלות ילדות", אומר פרופ' משה פיליפ, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים, "ביניהן סוכרת מבוגרים (סוכרת מסוג 2), יתר לחץ דם, כבד שומני ושומנים בדם".

ההשמנה היא גם אחת הסיבות להאצה בהתפתחות המינית של בנות צעירות. לדברי פרופ' הוכברג, אות הפתיחה לתהליך ההתבגרות אצל בנות ניתן על ידי רקמת השומן, המאותתת למוח שלגוף יש מספיק רזרבות לשאת היריון גם לו חלילה תהיה שנת בצורת. ואכן, אצל בנות הסובלות מעודף משקל גיל הווסת הראשונה הוא 11 בממוצע ולא 12.5 כמו בכלל האוכלוסייה.

המסכים דחקו הצדה את משחקי החוץ הקלאסיים והפעילים(צילום: shutterstock )

יותר ילדים זקוקים למשקפיים

שמונה שעות מול המסך עושות את שלהן כנראה גם על רשתיות העין. "אף שלא כל החוקרים מסכימים", אומרת פרופ' ענת לבנשטיין, מנהלת מחלקת עיניים במרכז הרפואי תל אביב, "יותר ויותר מחקרים מראים ששעות רבות של 'הסתכלות לקרוב' מאיצות תהליכים הגורמים לקוצר ראייה ואחראיות לעלייה במספר הילדים שזקוקים למשקפיים".

אבל משחקי מחשב ותחזוקת פייסבוק שוטפת כרוכים כמובן גם באיבר חשוב לא פחות מהעיניים - האצבעות. האם גם כאן אורח החיים הנוכחי תורם את תרומתו להידרדרות הבריאות של ילדינו? "משחק אינטנסיבי במשחקי וידאו ובמחשבים, כמו גיים בוי ו-X בוקס, גורם לכאבים באצבעות ובשורש כף היד", מבהיר פרופ' שלום שטהל, מנהל היחידה לכירורגיה של היד בקריה הרפואית רמב"ם, "כך הראה מחקר בבני 15-9 שהוצג בכנס האגודה האירופית לראומטיזם השנה, וככל הנראה ההשפעות ארוכות הטווח על בריאות המפרקים יהיו אף גדולות יותר.

גם השימוש האינטנסיבי בטלפון הנייד יצר סוג חדש של דלקת בגיד האגודל שזכתה לשם Texting Tendinitis, או בשמה העממי – סמסת.

"הצפייה הממושכת בטלוויזיה והישיבה מול המחשב גורמות גם לעלייה בתלונות על כאבי גב במתבגרים, בעיקר בעלי משקל עודף או שאינם עוסקים בפעילות גופנית. היות שהצמיחה הגרמית של הילדים עדיין לא הסתיימה, ישיבה לקויה עלולה לגרום אצלם להפרעות שישפיעו על בריאותם לאורך כל החיים".

תיאוריית ההיגיינה ואלרגיות

הבנו. 30 או 40 שנה קטנות על הגנטיקה, אבל הקידמה הטכנולוגית ואורח החיים היושבני שהיא מביאה עמה אינם מיטיבים עם הילדים שלנו. אבל יש הבדל נוסף שקשה לפספס בין ילדי שנות ה-80 לילדים של היום - ההורים שלהם. כלומר אנחנו. אם תקלידו "מדריך הורים" בגוגל תקבלו 630 מיליון תוצאות. הדבר מעיד על השינוי שחל בהורים בשני העשורים האחרונים ומלמד על סגנון הורות אחר - מודע, מלומד, זהיר עד שתלטני יותר מאי פעם. וגם הוא כנראה מחלחל לגופם של הילדים.

אותו סגנון הורות החושש לגרום לילדים "טראומה רגשית" מאופיין גם בניסיון לעטוף אותם בכל האמצעים ולהרחיק אותם מכל סכנה - ובכלל זה חיידקים. אנחנו מרתיחים, מעקרים, שואבים ושוטפים, ולא נותנים לילדים לטעום ממזון ששמענו שייתכן שיכול לעורר אלרגיה. יש לא מעט חוקרים שסבורים שהשמירה הקפדנית בעוכרינו.

כך לפחות מאמינים הדוגלים בתיאוריית ההיגיינה, שנשענת על הממצא ששכיחות האסתמה בילדי אפריקה קטנה פי 50 לעומת המערב ושכיחה פחות גם אצל ילדים שנולדים במשפחות מרובות ילדים וכאלה הגדלים בחוות לגידול חיות. "התיאוריה גורסת שילדים שאינם חשופים למחלות זיהומיות בילדות המוקדמת נוטים יותר לפתח אלרגיות", מסביר פרופ' שמואל קויתי, מנהל היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית במרכז הרפואי תל אביב.

אחד ההסברים לעלייה בשכיחות האלרגיה למזון גם מפנה אצבע לזהירות ההורית וההשגחה הקפדנית, שהן לעתים מוגזמות כנראה. "לו היינו נותנים לילדים לטעום מגוון מזונות בעודם קטנטנים", קובע פרופ' יצחק כץ, מנהל המרכז לאלרגיה למזון והמכון לאלרגיה, אסתמה ואימונולוגיה במרכז הרפואי אסף הרופא, "היינו מפחיתים עבור רבים את הסיכון להיות אלרגיים".

לכל קושי בלמידה יש שם

ועכשיו נעבור לחידה: מה משותף לכל לקויות ההתפתחות הבאות? הילד המסורבל (DCD), דיסקלקוליה (פגיעה ביכולת החישוב), לקות למידה נון ורבלית, הפרעה באינטגרציה חושית, הפרעה בעיבוד חושי, דיסגרפיה ואפרקסיה התפתחותית בדיבור? התשובה: לא היה אף ילד שלקה בהם לפני 20 שנה.

למה? האם הדיסקלקוליה, כמו האיידס, היא מחלה שפרצה אחרי שנות ה-80? מובן שלא. תמיד היו ילדים שלא ידעו לחשב, כמו גם ילדים שנתקלו ברהיטים והפילו בטעות את הקריסטלים של הסבתות. אבל פסיכולוגים ורופאי התפתחות החלו ללמוד את התופעה, למפות אותה ולהגדיר אותה רק בעשורים האחרונים.

העובדה שילדינו חיים בדור של עלייה בידע הרפואי ובמודעות ללקויות והיכולת לאבחן אותן ולטפל בהן מהווה גם היא סיבה לעלייה במספרים. ובמילים פשוטות: יותר ילדים מאובחנים. "חלק מהילדים שמאובחנים בלקויות שלא היו מוגדרות פעם", אומרת ד"ר לידיה גביס, מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים ספרא לילדים בתל השומר, "היו מוגדרים בעבר כ'בעלי נזק מוחי מזערי' או שלא אובחנו כלל. בספקטרום האוטיזם, למשל, מאובחנים יותר ילדים עם לקויות תקשורת קלות שבעבר נחשבו רק ל'מוזרים'. וכך גם בנוגע ללקויות האחרות.

ההגדרה לילד תקין נהיית יותר ויותר צרה. הדרישות שילד צריך לענות עליהן כדי להיות 'תקין' נהיות מורכבות יותר ויותר. בעקבות זאת יותר ילדים 'נופלים' בטווח של 'ילד לא טיפוסי'. היכולת לאבחן ילדים עם ליקויים קלים מלווה כמובן גם בפיתוח כלים ושיטות כדי לעזור להם לצמצם את המרווחים מהנורמה. רף הדרישות עלה, אך יש גם יותר סולמות להגיע אליו".

• מי בכלל צריך ריטלין? המדריך המלא להפרעות קשב
  

הדרישות שילד צריך לענות עליהן כדי להיות 'תקין' מורכבות יותר(צילום: shutterstock)

הסיבה לכך שצבא המאבחנים עובד קשה כדי למצוא לכל ילד תווית, ושילדים רבים נופלים בטווח של "ילד לא טיפוסי", אינה נובעת מציניות או מחיפוש אחר רווח כלכלי אלא מדרישות מציאות חדשות. "החיים תובעניים וקצביים היום יותר, והדרישות מהילדים גבוהות יותר", מסבירה ד"ר גביס. "בני השנתיים שכבר משחקים במחשב נדרשים להפעיל קואורדינציית יד־עין מורכבת, שמיד מבליטה את מי שאינו מסוגל להתמודד. במצב הזה יכולת פחותה מתבלטת בקלות".

המציאות מאתגרת ומלחיצה לא רק את הילדים אלא גם את ההורים, המשלבים רצון שילדם יהיה מושלם עם רצון להגיש לו כל עזרה אפשרית. "ההורים כיום שואפים ל'ילד מושלם', וכשילד נכשל בתחום כלשהו, הם מעדיפים לחפש הסבר נוירולוגי או התפתחותי כיוון שאז ייתכן שיתאפשר תיקון של הקושי", אומרת ד"ר גביס.

הלחץ מופעל על הילדים - וההורים - לא רק בתחום ההישגים האקדמיים, אלא גם בתחום ההופעה החיצונית. כמו כולנו, גם הם חשופים למסרים שדוחפים אותם להיות יפים, מושלמים, מוצלחים ורזים. ובחברה שלנו, שבה יש לחץ להשיג שלמות בכלל ולהיות בעלי גוף מושלם בפרט, המצוקות הנפשיות מוצאות ביטוי בהפרעות אכילה.

"החברה שלנו מעריכה רזון, נעורים וגוף מושלם, כמו גם הצלחה ושאיפה לשלמות בכל תחום", אומרת פרופ' יעל לצר, מנהלת המרפאה להפרעות אכילה בקריה הרפואית רמב"ם. "מובן שמצוקות נפשיות קיימות בכל דור, אבל הביטוי שלהן הוא תמונת ראי של ערכי החברה".

גם בשנות ה-80 העריצו רזות, אבל אמצעי הטכנולוגיה המתקדמים כמו תוכנת הפוטושופ שגויסו ליצירת דימוי גוף לא ריאלי, הגבירו את הלחץ ותרמו לא מעט לעיוות פני המציאות.

גם במקרה של הפרעות אכילה, כמו במקרה של הפרעות קשב, העלייה במודעות לבעיה והניסיון למצוא דרכים לטפל בה העשירו את הידע של המומחים וגרמו להופעת אבחנות שלא נודעו קודם, ובמקרה הזה - תחום הפרעות האכילה הלא ספציפיות, ובכללן הפרעת אכילה בולמוסית, תסמונת אכילה לילית, הפרעות אכילה בקרב אתלטים ועוד.

זיהום מעודד אסתמה

מעבר להורות חדשה, הישגיות כדרך חיים ויכולות אבחון ישנו היבט נוסף בחיים של המאה ה-21. אולי לא רואים אותו טוב כל כך כשמסתכלים סביב, אבל בהחלט נושמים אותו - האוויר. או אם תרצו: זיהום סביבתי. המוני המכוניות שבכבישים, החלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל, הפלסטיקים המתפרקים, הריסוסים, השפכים של המפעלים וערימת האשפה ההולכת ונערמת כתולדה של חברת צריכה, גם הם חלק מהעולם המזוהם סביבתית שבו גדלים ילדינו.

"ידוע שהחלקיקים שנפלטים מכלי הרכב, בעיקר ממכוניות הדיזל, מעודדים התפתחות אלרגיות ואסתמה", מסביר פרופ' קויתי, "ומן הסתם העלייה בזיהום האוויר מסבירה לפחות באופן חלקי את העלייה במקרי האסתמה".

למרות שעדיין אין הוכחה חותכת לכך, הולכות ומצטברות עדויות המראות שילדים שמתגוררים קרוב לכבישים ראשיים (במרחק 75 מטר) מצויים בסיכון גבוה יותר ללקות באסתמה, וכך גם אלה שעוסקים בפעילות ספורטיבית באזורים שזיהום האוויר התחבורתי בהם גבוה יותר. כמו כן נמצא שזיהום אוויר יכול לגרום להחרפה של אסתמה. בנוסף יש ממצאים שמראים שייתכן שהכימיקלים מעורבים בעלייה בבעיות קשב ובאוטיזם.

חלק מהמומחים סבורים שגם את המגמה של התפתחות מינית מוקדמת יותר אפשר לתלות בכימיקלים. "ייתכן שחלק מהכימיקלים שהילדים נחשפים אליהם בחומרי הדברה, פלסטיק וחומרי בידוד הם שמזרזים התפתחות שדיים בבנות", אומר פרופ' יונה אמיתי, יו"ר ראש החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה (חיפ"א), מומחה ברפואת ילדים, טוקסיקולוגיה, פרמקולוגיה ובריאות הציבור.

לדברי ד"ר דובנוב-רז, השפעת הכימיקלים נרחבת, וייתכן גם שהעלייה בשכיחות ההשמנה נובעת מחשיפה תוך רחמית לחומרים, הגורמת לשינוי בתכנות העוברי בנושא התיאבון וההוצאה האנרגטית.

חלקיקים שנפלטים מכלי הרכב מעודדים אלרגיות ואסתמה(צילום: index open)

מציאות אופטימית בצל ההפחדה

האמת? המצב לא נראה מבטיח עד כה. ועם זאת, מנקודת מבט אחרת, ייתכן שהחוליים של ילדינו הם בכלל מרוב בריאות. ההשמנה אחרי הכל היא תוצר לוואי של חברת שפע מתקדמת שילדיה אינם יודעים רעב או חולי ולכן הם משגשגים. גם אם יש אמת בתיאוריית ההיגיינה ובתיאוריית החשיפה המוקדמת, הרי שאותה זהירות ודאי חוסכת מהילדים חוליים אחרים.

פרופ' פיליפ, למשל, מאמין שהירידה בגיל ההתפתחות המינית, ואפילו השמנה, הן בכלל ביטוי לשיפור התנאים הסוציו-אקונומיים. לדבריו, ילדים שבעבר היו חשופים להרבה מחלות שלשוליות ולבעיות תזונה הגיעו כיום למצב שבו הם יכולים להגשים את הפוטנציאל שלהם. והסיבות לכך, כאמור, חיוביות.

ואכן, יש כמה מחלות שילדינו חולים בהן הרבה פחות. רשימה מפורטת של החיסונים שהוכנסו לשגרת החיסונים בישראל בשני העשורים האחרונים כוללת: הפטיטיס B (צהבת), המופילוס אינפלואנזה (שהיה אחראי להכי הרבה מקרי דלקת קרום המוח בתינוקות), חיסון נגד אבעבועות רוח, צהבת A, פנאומוקוק (האחראי לדלקת ריאות ולדלקת קרום המוח) ווירוס רוטה.

"כמי שעובד בתחום יותר מ-20 שנה", מספר ד"ר איציק לוי, מנהל השירות הקליני ביחידה למחלות זיהומיות במרכז שניידר לרפואת ילדים, "אני יכול להעיד שכמה מחלות נעלמו למעשה הודות לחיסונים, למשל זיהומים פולשניים שנגרמו בעבר על ידי חיידק ההמופילוס אינפלואנזה או מחלת צהבת A. ויש גם מחלות אחרות ששכיחותן ירדה ושיעור האשפוזים בעטיין ירד דרמטית, כמו למשל אבעבועות רוח או שלשול מנגיף הרוטה. החיסונים גרמו לתמורות דרמטיות בתחום המחלות הזיהומיות והביאו לירידה בתחלואה במחלות לא קלות ולירידה גדולה עוד יותר בסיבוכים ובסכנות שלהן.

"כך למשל, בעבר היו יותר מ-100 מקרים בשנה של דלקת קרום המוח כתוצאה מהמופילוס אינפלואנזה B, מחלה שיכולה לגרום למוות או לנכות, והיום ירדנו לשלושה-חמישה מקרים בשנה (רובם שלא חוסנו). כמו כן, מאז הוכנס לשימוש החיסון כנגד צהבת A בשנת 1999, אנו צופים בירידה של יותר מ-90% בהופעת המחלה (וכמובן בסיבוכיה). כמו כן, כמעט שלא רואים יותר סיבוכים קשים של אבעבועות כמו זיהומי עור קשים, דלקות ריאה או זיהומים בזרם הדם".

אז לאן מוביל אותנו המסע הזה בנפתולי בריאות הילדים במאה ה-21? לא בטוח שיש להיתקף בנוסטלגיה כלפי שנות ה-80 ובוודאי לא להיכנע לגל השוטף אותנו של געגועים לתקופה הנאנדרתלית. אחרי הכל, גם אם ילדי האדם הקדמון לא היו יושבים אז מול הטלוויזיה ולא הזדקקו לריטלין, משאפים, משקפיים או מזרקי אינסולין, הרי תוחלת החיים שלהם הייתה נמוכה בהרבה משל ילדינו. בהיבט של קדמה, פרופיל הבריאות של ילדינו הוא מעין תופעת לוואי של נטילת יותר מדי קידמה, שמן הסתם נראה בעתיד ניסיונות לשלוט במינון שלה יותר במדויק.

• חיסון נגד עישון: 6 החיסונים החמים שבדרך
  

אז מה אפשר לעשות?

לא פשוט להימלט מחוליי אורח החיים הנוכחי. ובכל זאת, יש כמה צעדים שיעזרו לכם לנסות לצמצם את נזקי הקדמה:

• הגבילו את שעות המסך שלהם לעד שעתיים ביום. והכל כלול – טלוויזיה, פייסבוק, גוגל, X בוקס, Wii וכל מה שגורם להם לשבת מול קופסה.
  

• עודדו אותם לשחק משחקי דמיון איתכם ועם בני גילם. משחקים הדדיים, משחקים ב"כאילו", הפיכת חפצים ביתיים לצעצועים ותקשורת מילולית מסייעים להתפתחות ויוצרים גירויים לתקשורת.
  

• הגבירו את התנועה. עודדו את הילדים להגיע ברגל או באופניים לבית הספר ולבלות אחר הצהריים בגינה הציבורית, במגרשים ובחוגי ספורט. לא מספיק לעשות ספורט חצי שעה ביום, חייבים להגביר את התנועה לאורך כל היום.
  

• הגבילו צריכת משקאות קלים, חטיפים וג'אנק פוד. שתיית משקאות קלים תורמת מאוד לעלייה במשקל, וכך גם אכילת חטיפים ומזון מוכן עתירי שומן ונתרן.
  

• הגבירו את צריכת הירקות והפירות ומזון טרי. דאגו שיהיו ירקות בכל ארוחה ושיהוו נפח ניכר ממנה, בשלו כמה שיותר בבית והציעו פירות כחטיפים.
  

• הפחיתו את השימוש בחומרי הדברה. הימנעו משימוש בספריי נגד חרקים ומקקים ובקולר נגד פשפשים לכלב והדבירו את הבית בעזרת חברה אמינה ומפוקחת. גם במלחמתכם בכינים השתמשו רק בתכשירים נטולי חומרי הדברה.
  

• אל תכניסו כלי פלסטיק למדיח ולמיקרוגל. חלק מכלי הפלסטיק מכילים כימיקלים שמתפרקים או משתחררים בחום ועלולים להשפיע על המערכת ההורמונלית.
  

• הימנעו משימוש באקונומיקה. האקונומיקה מגרה את העור ואת מערכת הנשימה וקשורה לבעיות נשימה.
  

• חשפו את התינוקות למגוון מזונות. הניקו את התינוקות, אבל תנו להם לטעום מזונות שונים כבר מגיל 17 שבועות. רצוי לתת להם לטעום מוצרים המבוססים על בוטנים וחלב ביצים לפני גיל 26 שבועות. זה עשוי למנוע התפתחות אלרגיה בשלב מאוחר יותר.
  

החיסונים הובילו לירידה במחלות זיהומיות

הפטיטיס B

משנת 1994 ירד מספר המקרים החדשים מ-140 ל-40 בשנה.

המופילוס אינפלואנזה

משנת 1994 ירד מספר המקרים מיותר מ-100 בשנה לפחות מ-10.

צהבת A

משנת 1999 נרשמה ירידה חדה במחלה - מ-70 מקרים ל-100,000 בשנה לשלושה-ארבעה.

פנאומוקוק

ירידה של יותר מ-90% בזיהומים הנגרמים על ידי זני החיסון.

אבעבועות רוח

ירידה של 90% באשפוזים על רקע סיבוכי המחלה (עדיין לא מדובר בנתונים רשמיים כי החיסון הוכלל בשגרת החיסונים רק ב־2008).

ייעוץ מקצועי: ד"ר גל דובנוב־רז, מנהל מרפאת ספורט ותזונה בבית החולים ספרא לילדים, תל השומר; ד"ר לידיה גביס, מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים ספרא לילדים, תל השומר; פרופ' יצחק כץ, מנהל המרכז לאלרגיה למזון והמכון לאלרגיה, אסתמה ואימונולוגיה במרכז הרפואי אסף הרופא; מאיה שדה, הקרן לבריאות וסביבה

ייעוץ כללי לכתבה: פרופ' יונה אמיתי, יו"ר החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה (חיפ"א), מומחה ברפואת ילדים, טוקסיקולוגיה, פרמקולוגיה ובריאות הציבור