המרכז הגאה מזמין: בחג הזה לא תהיו לבד

החיים הם אוסף של הרגלים. מהמיטה לקפה, לעבודה, ללחבק מישהו או מישהי בדלת בדרך לעוד יום לחוץ, פקקים, סיגריה, קפה, עבודה, צהריים, קפה אחרי עבודה עם חברה, הביתה. חיבוק למישהו או מישהי בדלת. אלה החיים, כשהם באמת טובים. מה זה משנה אם זה מישהי או מישהו, זה האושר הקטן, הסופי הזה, בקצה של כל יום. החיבוק הזה, המוכר, של מי שמכיר את מה שאת באמת, ואוהב אותך על כל זה.

חג שמח בערוץ יחסים:

• הכל מתימטיקה: הנוסחה למציאת אהבה
• לבד על הגג - שבתות וחגים
• אהבה עם סוף ידוע מראש
• חלום ליל קיץ
• חג שמח בפייסבוק שלנו כבר אמרתם?
  

להיות חלק ממנה

ההרגל של לאהוב מישהי לאורך זמן רב, על כל הניואנסים הקטנים של חייה, של הכעסים, של המתחים, של הבישולים, של אלף ואחד הפרטים, של מיליון הבעות הפנים. להצחיק אותה כשהיא כועסת, לשים לב כשהיא אוהבת להתעצבן עלייך, כשבבדיחה אחת קטנה על חשבונה הבהרת לכולם בחדר שהיא איתך. אין מחמאה גדולה מזה בעצם, והנכונה גם תבין את ההומור, גם אם לא מיד. ותענה לך, מיד, עם ברקים בעיניים.

לדעת את כל המקומות הקטנים והמוזרים של מישהי, לגעת לה במקומות המטושטשים, להתלטף לה בתוך השגרה, בתוך ההרגלים, בתוך המקומות שהיא רגילה לשנוא בעצמה. לגרום לה לצחוק עליהם, להתחזק, לאהוב אותם לאט-לאט. לגעת בה, באמת-באמת לגעת בה. לרגע להיות חלק ממנה. או חלק ממנו.

אהבה היא תהליך נבנה. לפעמים נדמה לי ששכחתי איך לבנות, איך לתת לזה להפוך להרגל, להפוך למקום שקט, לחלק ממני. כמה לילות יקח לי לשכוח, כמה לילות יקח לי להפסיק לרצות לדבר שוב. כמה זמן יקח לי להפסיק להרגיש. כולם פונקציה של כמה זמן לקח לי להבין שזה הרגל, כמה זמן לקח לי לקלוט שלהרגל הזה קוראים זוגיות, ושאני כבר בעצם באמצע שלה. אסור להגיד לי כשמתחילים, זה סתם יוצר פחדים. צריך פשוט להפוך להרגל, לחלק ממני. לחלק ממנה. לחלק ממנו.

להכיר אותה באמת. גם בעיניים עצומות(צילום: shutterstock)

בסופו של עניין, האהבה אותה אהבה. השפה לפעמים שונה. זו אותה ארוחת חג, אך ההבדל היחידי הוא בגאווה בעיניים של הורים, אחים, חברים שאיתם נחגוג. עוד שנה מתחילה עכשיו, עוד שנה בה נצטרך כקהילה להילחם על כל מיני עניינים טכניים כדי לחיות בהרגלים שלנו, שלא פוגעים או מפריעים למישהו מלבד אלו ששנאה מדליקה את ליבם – ומי יתן וימצא מרפא ללבם החולה.

האהבה היא הרגל, וכשהיא אמיתית לפעמים שמים את האחר לפנינו. לפעמים נותנים בלי לעצור. בלי לחשוב. אם זה באמת, קשה שלא. אהבה היא עבודה יומיומית לא פחות מקריירה, לא פחות מכל דבר אחר. היא כוח מניע, הסיבה לצאת מהדלת, להיאבק עוד יום. המאבק הזה הוא חלק ממה שאנחנו מנסים לעשות כקהילה. הסיבה לו היא אותם פנים בדלת, אותו חיבוק, אותה נשימה של יחד שכולם בעצם רוצים. כולם רוצים להרגיש שלמים, כולם רוצים להרגיש נאהבים, כולם רוצים אינטימיות ואהבה. וזה אותו דבר אצל כולנו – נשים, גברים, הומואים, סטרייטים, בי, קוויר, טרנס, לסביות, כולם.

שנהיה לראש ולא לזנב

כדי שנרגיש בבית, כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ועם מי שבחרנו לשים לידינו, ואף אחד ואף אחת לא ישארו לבד בערב ראש השנה, האגודה מקיימת כבכל שנה את ארוחת החג המסורתית של ראש השנה, במרכז הגאה בתל אביב, ביום רביעי בשעה שבע בערב, בגן מאיר. כל מי שרוצה זרועות פתוחות ועיניים מלאות גאווה סביבו, מוזמן להצטרף לארוחת החג המסורתית לאלה שמשפחתם היא הקהילה הגאה, אנחנו, שאוהבים ומקבלים אותם כמו שהם.

הרגל של 18 שנים, ארוחת החג הזו. כמו כל אהבה, זה צמח מצורך אמיתי ועז של הקהילה במסגרת אלטרנטיבית לארוחה המסורתית לאלו שמשפחתם לא מקבלת אותם או לא יכולים לבוא למשפחה עם בן או בת הזוג. כיום יש מסביב לסעודה המסורתית הזו מפעל שלם של מתנדבים, ואנשים תורמים את חלקם באהבה למען המטרה החשובה הזו. מארגני הסעודה גם ישמחו לכל תרומה ועזרה, כיוון שהערב נועד להיות ללא תשלום למתארחים בו, וכל המימון לארוחה הזו מגיע מתרומות.

לשנה הבאה בירושלים הגאה!

• ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל